אמצע הלילה במרכז הארץ. הרחובות שקטים, האוויר עומד, התושבים נמים במיטותיהם. לפתע, גל ריח של פלסטיק שרוף מפר את השלווה. אירועים כאלה כבר לא נדירים: שריפת פסולת באתרים לא מוסדרים ביהודה ושומרון הופכת בשנים האחרונות לבעיה שמטרידה אזרחים רבים - ישראלים ופלסטינים משני צידי הקו הירוק. לפי נתוני הפליטות של המשרד להגנת הסביבה, שריפת פסולת לא מבוקרת הפכה לאחד המקורות המשמעותיים של זיהום אוויר בישראל. ד"ר עדי לוי, ראש התוכנית לתואר שני MA ב"קיימות במרחב העירוני והכפרי" וראש החטיבה לסביבה וקיימות במכללה האקדמית אחוה, מציע במאמר מדעי חדש מתווה שיסייע להתמודד עם הבעיה.
שריפת פסולת בנעלין
(פעילי סביבה בשוהם )
"שריפת פסולת היא בדרך כלל בעיה של מדינות מתפתחות", אומר ד"ר לוי. "מדינת ישראל שואפת להיות מדינה מפותחת, אבל בתחום ניהול הפסולת היא עדיין רחוקה מלהיות כזו. בעוד שבישראל מוקמות רק כעת תשתיות נרחבות למיון ולהפרדת פסולת, ותשתיות להפקת אנרגיה מפסולת שלא ניתנת למחזור – ביהודה ושומרון אין תשתיות כאלה", הוא מסביר.
מתוך הוואקום, צמח פתרון "פיראטי": פינוי הפסולת לאתרים לא מוסדרים ושריפתה – פתרון קל, מהיר, זול ומזהם במיוחד. "בגלל שמדובר בשריפה פתוחה ולא מבוקרת של פסולת מעורבת שכוללת בין היתר פסולת אלקטרונית ופסולת פלסטיק לסוגיו, אז המזהמים שנפלטים לאוויר מגוונים ומסוכנים עד מאוד: דיאוקסינים, חומרים מסרטנים ודאיים באדם כמו בנזן, ומגוון תרכובות אורגניות נדיפות מסוגים שונים – רובם ידועים כמסוכנים לבריאות האדם, שחלקם הגדול כלל לא נמדד ולא מנוטר", אומר לוי.
נתוני מרשם הפליטות והעברות לסביבה (מפל"ס) מ-2024 ממחישים עד כמה התופעה הפכה משמעותית: שריפת פסולת עירונית ופסולת חקלאית אחראית ל-75 אחוז מהפליטות המדווחות של מזהמי אוויר מסרטנים, ל-27 אחוז מפליטות החלקיקים הנשימים העדינים (PM2.5) ול-19 אחוז מפליטות החלקיקים הנשימים הגסים (PM10).
צמצום מקורות הזיהום לצד עלייה בשריפות הפסולת
הנתונים אמנם מטרידים, אך יש היבט חיובי. לוי מסביר כי העובדה ששריפות הפסולת אחראיות לאחוז כה משמעותי מנתוני הפליטות היא תוצאה של שני תהליכים מקבילים: אומנם היקף הפליטות משריפת הפסולת גדל, אך גם הייתה הפחתה מסוימת בהיקפי הפליטות ממקורות זיהום מפוקחים אחרים בעשור האחרון בישראל.
"הפקת החשמל מפחם הצטמצמה דרמטית בעשור האחרון. הפחם הוחלף ברובו על ידי גז טבעי ונתח האנרגיות המתחדשות עלה לכ-16 אחוז באמצע 2025. בעשורים האחרונים הציב המשרד להגנת הסביבה לתעשייה בישראל סטנדרטים לטכנולוגיה מיטבית זמינה (BAT) לצד ניטור ואכיפה, שהצליחו לצמצם חלק ניכר מהזיהום שנפלט לאוויר. נוסף על כך, גם בתחום התחבורה מתקיים תהליך הדרגתי של מעבר משימוש בתזקיקי נפט לחשמל: בתחבורה הציבורית – ברכבת, ברכבת הקלה ובאוטובוסים – וברכב הפרטי. כך שבצד החיובי, נראה שהפליטות מגורמים מסוימים שאחראים לזיהום אוויר בכלל ובפרט זיהום האוויר תחבורתי במטרופולינים הגדולים הולכות ומצטמצמות; הבעיה היא שאת מקומם תופסת כיום שריפת הפסולת - שזוכה לרוב, להתעלמות ממקבלי ההחלטות", מסביר לוי.
מצב קיצון מסוג זה התרחש במהלך דצמבר 2025, כאשר ריחות כה חריפים הגיעו לתושבי שוהם עד שהמשרד להגנת הסביבה הביא לאזור במיוחד תחנת ניטור ניידת למדידת זיהום האוויר. מהמדידות עלו חריגות גבוהות במיוחד בריכוזי בנזן, מסרטן ודאי בגוף האדם: בשכונת הדרים נמדדו בדצמבר 14 חריגות מהערך היממתי של 3.9 מ"ג בנזן לקוב אוויר עם שיאים של עד פי 5 מהסף בשעות הלילה ובשעות הבוקר המוקדמות. לכן יצא משרד הבריאות בהודעה לתושבים להסתגר בבתיהם בשעות הערב והלילה עם חלונות סגורים, ומיזוג ללא כניסת אוויר מבחוץ - כמו שיש לעיתים במיזוג מרכזי בקניונים ובמשרדים, ברכבים וגם בוונטות של חדרי אמבטיה ושירותים בבתים פרטיים.
אף על פי שהאירוע הפנה את תשומת הלב התקשורתית לבעיה, והוביל למבצע אכיפה נקודתי של כיבוי שריפות פיראטיות, שצמצם באופן זמני את מספר החריגות היומיות ואת ריכוזי המזהמים באזור, לוי מדגיש כי זה לא פתר אותה. "כשמטפלים בבעיה בהיקף כזה באופן של אכיפה נקודתית, זה בדיוק מה שזה – כיבוי שריפות", הוא אומר. "אם לא מספקים גם פתרון חלופי של תשתית מסודרת לטיפול בפסולת ותמריצים לביצוע, זה ימשיך לקרות: מכבים שריפה אחת, ומישהו מצית שריפה במקום אחר. זה לא פותר את הבעיה הבסיסית שהיא חוסר יכולת לטפל בפסולת שנוצרת כל הזמן, ובכמויות הולכות ועולות".
שריפת פסולת ברנתיס
(צילום: המשרד להגנת הסביבה)
לוי מוסיף כי אף על פי שאולי נוח וקל לנו להתעלם מתופעה שמתרחשת בעיקר מעבר לקו הירוק, הזיהום חוצה גבולות. "הזיהום לא נשאר שם, אלא מגיע לכל מקום שהרוח לוקחת אותו. במקרה הזה הזיהום מגיע מערבה במורד בקעת אונו ועד לערי מישור החוף; זה הופך למטרד שמגיע רחוק ומשפיע על תושבים רבים משני צידי הקו הירוק ובמיוחד על האוכלוסיות שמתגוררות בסמוך למוקדי הבעירה כגון ראש העין, אלעד, שוהם ועוד. מכיוון שכרגע הבעיה היא בעיקר מחסור בתשתיות מתאימות לטיפול בפסולת בשטחי יהודה ושומרון – יש לייצר שם תשתיות שייתנו מענה הולם ותמריצים לעשות בהן שימוש", הוא אומר.
להתעלות מעל הסכסוך ולמצוא פתרון משותף
לוי טוען שפתרון כזה הוא בהחלט אפשרי, ושלהבדיל מנושאים אחרים שנמצאים כרגע על סדר היום הישראלי-פלסטיני – כאן האינטרס של הצדדים הוא זהה. "זיהום אוויר לא בוחר במי לפגוע, אלא פוגע בכל מי שנמצא בסביבתו – אנשים מכל הדתות, מכל המוצאים ומכל המינים. לכן אין פה עניין פוליטי של 'אנחנו נגדם' או של 'הם או אנחנו אשמים'. זו בעיה שמשפיעה על שני הצדדים, ולכן האינטרס למצוא לה פתרון יעיל הוא משותף", אומר לוי.
ההמלצה של לוי לקידום פתרון כזה היא לפנות לגוף חיצוני – כדוגמת האיחוד האירופי או מדינות המפרץ – בבקשה לסייע במימון ובניהול ההקמה של תשתיות מרכזיות להפרדה, למחזור ולהפקת אנרגיה מפסולת ולהיות גם גורם מארגן ומתווך. "בזמן שהסכם שלום שיסדיר גם את הפן האזרחי בשטחי יהודה ושומרון לא נראה באופק בטווח הקצר-בינוני – מאות אלפי תינוקות, ילדים, קשישים ונשים בהריון חשופים במיוחד כעת לערכי זיהום אוויר חריגים ומסרטנים. מדובר בזיהום שחשיפה אליו נקשרת למחלות כלי דם ולב, לבעיות מטבוליות, לבעיה נשימתית ולתמותה בטרם עת. לאור חוסר היכולת עד כה להתמודד עם שריפות הפסולת, נראה שעלינו לעשות מיקור חוץ – למנות 'מבוגר אחראי' שינהל ויממן את מתווה היישום המשותף של הפתרון בשטח". לוי מעריך שאפשר להקים פיילוטים בטווח זמן קצר, של שנים בודדות, ומציע להתחיל בהקמת מתקנים לטיפול בפסולת ליד הערים שבשליטת הרשות הפלסטינית הסמוכות לקו הירוק – כמו קלקיליה וטול-כרם.
"ברגע שיוקמו ויפעלו ביהודה ושומרון מתקנים כאלה, שיאפשרו הפקת חשמל מפסולת לצד מערך שלם של כלכלה מעגלית שיתבסס עליהם וייתן תמריץ כלכלי להימנע משריפת פסולת, ניתן יהיה לצמצם דרמטית את זיהום האוויר משני צידי הקו הירוק ואת התחלואה הישירה שקשורה אליו. יש לנו הזדמנות להתעלות רגע מעל הסכסוך הזה שסיומו לא נראה באופק, ולטפל באופן מערכתי בסוגיה אזרחית קריטית ממדרגה ראשונה לבריאות של כולנו מיהודה ושומרון ועד לשפלה ולערי מישור החוף", הוא מסכם.
הכתבה הוכנה על ידי זווית – סוכנות הידיעות של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה
