שבטה, ששגשגה בתקופה הביזנטית בנגב, היא אחד מיישובי האבן העתיקים השמורים ביותר באזור. בשיאו השתרע היישוב על שטח של כמאה דונמים ושימש מרכז אזורי לקהילות חקלאיות, שהתבססו בעיקר על גידול גפנים וייצור יין. למרות השתמרותו יוצאת הדופן של היישוב, שאלות הנוגעות לשלבי התפתחותו ולהבדלים במאפייני הבנייה בין חלקיו נותרו ללא מענה מספק.
שרידי שבטה העתיקה
(צילום: אראל עוזיאל)
עד כה, מדידה שיטתית של אבני בנייה הייתה כרוכה בעבודה ממושכת, מה שהוביל להתמקדות במבנים בודדים ולא ביישובים שלמים. כעת, במחקר שנערך באוניברסיטת חיפה, ופורסם בכתב העת PNAS, הוצגה שיטה המבוססת על למידת מכונה, המאפשרת למדוד את גודלן, צורתן ואופן סידורן של מאות אלפי אבני בנייה באתר ארכאולוגי שלם.
לפני המחקר הנוכחי, נבחנו מאפייני בנייה בעיקר באמצעות חלוקה לקטגוריות כלליות או מדידות ידניות במבנים בודדים. השיטה החדשה מאפשרת לראשונה להשוות באופן כמותי בין קירות, בתים, שכונות ויישובים שלמים, ולזהות שינויים במסורות הבנייה לאורך זמן. ביישום הראשון של השיטה, בשבטה שבנגב, זיהו החוקרים הבדלים ברורים באיכות הבנייה בין חלקי היישוב, מצאו עדויות לגבול קדום שעבר בתוך שטחו ושחזרו את התרחבותו מגרעין דרומי לכיוונים צפון ומערב.
"ההתפתחויות הטכנולוגיות מאפשרות לנו לנתח את שרידי המבנים באתר שלם, פעולה שלא הייתה אפשרית באמצעות מדידה ידנית של אבני הבנייה. המידע הכמותי רחב ההיקף מאפשר לנו להגיע לתובנות חדשות גם באתרים שנחקרים כבר עשרות שנים", אמר הדוקטורנט אראל עוזיאל, מבית הספר לארכאולוגיה ולתרבויות ימיות באוניברסיטת חיפה, שנמנה עם מחברי המחקר.
גלריה
הדגמה של תהליך הניתוח שביצעו החוקרים ליישוב בשבטה. צילום קיר (משמאל), זיהוי אוטומטי של אבני הבנייה (במרכז) ומפה עם סיווג 600 הקירות שצולמו (מימין), כשהצבע מייצג את ציון הקיר
(צילום: מתוך כתב העת PNAS)
שרידי קירות בשבטה העתיקה
(צילום: אראל עוזיאל)
במחקר הנוכחי בדקו עוזיאל ועמיתיו מאוניברסיטת חיפה – ד"ר יצחק יפה, פרופ' גדעון אבני ופרופ' גיא בר-עוז – אם באמצעות ניתוח ממוחשב של אבני בנייה ניתן לשחזר את שלבי ההתפתחות של שבטה, לזהות שינויים בגבולות היישוב ולבחון הבדלים בהשקעה בבנייה בין חלקיו.
מחברי המחקר, עימם נמנה גם פרופ' גארי פיינמן מאוניברסיטת שיקגו, מיפו את האתר בשבטה באמצעות רחפן וצילמו כ-600 קירות עומדים. המערכת שפיתחו ניתחה את התצלומים ויצרה מסד נתונים הכולל כ-250 אלף אבנים מקירות שהתמוטטו וכ-12 אלף אבנים מקירות עומדים. החוקרים מדדו את גודלן וצורתן של האבנים ובקירות העומדים בחנו גם את אופן סידורן ואת המרווחים ביניהן. על בסיס המדידות יצרו מפה מפורטת של מאפייני הבנייה ברחבי שבטה, מרמת האבן הבודדת ועד לרמת השכונה. בהמשך שילבו החוקרים את הנתונים עם מידע ארכאולוגי קודם על סדר בניית המבנים ועל התקופות השונות בתולדות היישוב, כדי לזהות דפוסים של התרחבות ושינוי.
צילום אווירי של שבטה העתיקה
(צילום: מתוך כתב העת PNAS)
מיפוי השכונות לפי ציוני הבנייה בשבטה (הגבול הקדום מסומן בקו אדום עבה)
(איור: מתוך כתב העת PNAS)
מתוצאות המחקר עולה כי המפה שיצרו החוקרים חשפה הבדלים במאפייני הבנייה ובאיכותה בין אזורים שונים בשבטה. שטחן הממוצע של האבנים בחזית הקירות שהקיפו את שבטה היה גדול בכ-15% מזה של האבנים בקירות הפנימיים. דפוס דומה זוהה לאורך תוואי קירות פנימי, המקיף חלק מהאזור המרכזי של היישוב וככל הנראה סימן את גבולו בתקופה קדומה.
בשילוב עם עדויות ארכאולוגיות קיימות, מצביעים הממצאים על כך שהיישוב החל להתפתח במאות השנייה והשלישית לספירה באזור הדרומי, שבו נבנו בתים קטנים יחסית. בתקופת הצמיחה המרכזית, בין המאות הרביעית והשישית לספירה, התרחב היישוב צפונה ומערבה, נבנו בתים גדולים יותר מאבנים גדולות ובעלות צורה סדירה יותר, והוקמו שלוש כנסיות ומבני ציבור נוספים. "השיטה שפיתחנו מאפשרת לבחון לא רק כיצד יישובים עתיקים התפתחו, אלא גם כיצד השתנו מאפייני הבנייה והיקף המשאבים, שככל הנראה הושקעו בה, בין בתים, שכונות ותקופות שונות", סיכם ד"ר יפה. "בעתיד, שילוב המידע עם הערכה כמותית של העבודה והמשאבים הדרושים לבנייה עשוי לפתוח אפשרויות חדשות לחקר הבדלים חברתיים וכלכליים בקהילות עתיקות, בארץ ובעולם".
