המצרים השתמשו בכלי קידוח מתוחכם מבחינה מכנית, הרבה יותר מוקדם ממה שהוצע בעבר. חוקרים מאוניברסיטת ניוקאסל והאקדמיה לאמנויות יפות בווינה בחנו מחדש חפץ קטן, עשוי סגסוגת נחושת, שהתגלה בחפירות ארכאולוגיות לפני 100 שנים שנערכו בבאדארי שבמצרים העליונה. החוקרים הגיעו למסקנה שמדובר במקדח המתכת הסיבובי הקדום ביותר שזוהה ממצרים העתיקה. המקדח תוארך לסוף האלף הרביעי לפני הספירה, לפני עלייתם לשלטון של הפרעונים הראשונים.
3 צפייה בגלריה


המקדח שהתגלה במצרים העליונה (מימין) והצילום המקורי שלו משנת 1927
(צילום: Martin Odler)
החפץ (שקוטלג כ-A 1924.948 במוזיאון לארכאולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת קיימברידג') נמצא בקבר 3932, שבו נטמן גבר בוגר. בשנות ה-20 של המאה ה-20, החפץ - שאורכו 63 מילימטרים בלבד ומשקלו כ-1.5 גרם - תואר כ"מרצע נחושת קטן, עם רצועת עור כרוכה סביבו".
כעת, בחלוף שנים כה רבות, התברר הסיווג השגוי. במחקר שפורסם בכתב העת Egypt and the Levant, התגלו על החפץ העתיק סימני בלאי התואמים את השימוש בו לצורכי קידוח בתנועה סיבובית, ולא ניקוב כפי שחשבו תחילה.
החוקרים סברו כי מדובר במקדח קשת, שפעולת הסיבוב שלו בוצעה באמצעות מיתרים קשת מעור - מקבילה עתיקה למקדחה ידנית. "המצרים הקדמונים מפורסמים במקדשי אבן, קברים מעוטרים ותכשיטים נוצצים, אך מאחורי ההישגים הללו עמדו טכנולוגיות מעשיות ויומיומיות שכמעט ולא שורדות בתיעוד הארכאולוגי", אמר ד"ר מרטין אודלר, מבית הספר להיסטוריה, קלאסיקה וארכאולוגיה של אוניברסיטת ניוקאסל. "אחת החשובות שבהן הייתה המקדחה: כלי המשמש לניקוב עץ, אבן וחרוזים. באמצעותו ניתן היה לייצר כל דבר – החל מרהיטים ועד קישוטים".
הניתוח המחודש של החפץ סיפק אם כן ראיות מובהקות לכך ששימש כמקדחת קשת - מה שייצר באותה העת פעולת קידוח מהירה ומבוקרת יותר, כאשר הקשת נעה קדימה ואחורה, ובכך סובבה את המקדח במהירות. "ממצא זה מצביע על כך שאנשי מלאכה מצריים שלטו בקידוח סיבובי יותר מ-2,000 שנים לפני כמה ממערכות המקדחים השמורות ביותר", הוסיף ד"ר אודלר.
מקדחות קשת מוכרות היטב מתקופות מאוחרות יותר של ההיסטוריה המצרית, כולל דוגמאות ששרדו מהממלכה החדשה – מאמצע ועד סוף האלף השני לפני הספירה - באתרי קבורה עתיקים הממוקמים באזור לוקסור של ימינו. על כן, ניכרת ההמשכיות של בעלי המלאכה במצרים העתיקה, שהסתמכו על אותו עיקרון וטכניקות קידוח מתוחכמות, לא רק מוקדם יותר ממה שחשבו בעבר, אלא לאורך דורות רבים.
צוות המחקר ערך ניתוח כימי באמצעות פלואורסנציית קרני רנטגן, וגילה שהמקדח עשוי מסגסוגת נחושת יוצאת דופן. ייז'י קמושק, דוקטורנט במכון למדעי הטבע וטכנולוגיה באמנויות של האקדמיה לאמנויות יפות בווינה, הסביר שהמקדח מכיל ארסן וניקל, עם כמויות ניכרות של עופרת וכסף. "הרכב כזה ייצר מתכת קשה יותר וייחודית מבחינה ויזואלית בהשוואה לנחושת סטנדרטית. נוכחות הכסף והעופרת עשויה לרמוז על בחירות סגסוגת מכוונות, וייתכן גם על רשתות רחבות יותר של חומרים או ידע המקשרות את מצרים למזרח הים התיכון הקדום הרחב יותר באלף הרביעי לפני הספירה", אמר קמושק.



