עד כה, נראה כי שרידי הדינוזאורים המוקדמים ביותר התגלו באמזונס ובאזורים משווניים אחרים בדרום אמריקה ובאפריקה. מאובני הדינוזאורים העתיקים ביותר - שנחשפו בחפירות בברזיל, ארגנטינה וזימבבואה - תוארכו כבני 230 מיליון שנים. אלא שבמחקר חדש, שפורסם בכתב העת Current Biology, התגלו פערים בתיעוד המאובנים.
הממצאים החדשים הובילו את החוקרים למסקנה שהדינוזאורים המוקדמים ביותר הופיעו ככל הנראה לפני 245-230 מיליון שנים. הם הופיעו באזור קו המשווה החם, בשטח יבשת-העל גונדוואנה - הדרומית משתי יבשות-העל שהרכיבו את פני כדור הארץ לפני מאות מיליוני שנים (שם היבשת הצפונית הוא לאוראסיה). מדובר במקום שבו שוכנים כיום האמזונס, אגן קונגו ומדבר סהרה, שמרוחקים מאוד זה מזה ומופרדים באוקיינוס הודות לטקטוניקת הלוחות.
4 צפייה בגלריה
דינוזאורים צעירים מסוג צלופיזיס, שנחשב לאחד מהדינוזאורים המוקדמים ששחיו על כדור הארץ
(איור: Shutterstock)
"חרף העובדה שדינוזאורים נחקרים היטב במרוצת השנים, עדיין רב הנסתר על הגלוי בנוגע למקום שממנו הגיעו, בין היתר נוכח פערים בתיעוד המאובנים", הסביר ד"ר ג'ואל הית', מהמחלקה למדעי כדור הארץ בקולג' האוניברסיטאי של לונדון ומהמוזיאון להיסטוריה של הטבע בלונדון, שהוביל את צוות המחקר.
ד"ר הית' הוסיף: "המודלים שלנו מצביעים על כך שמקורם של הדינוזאורים המוקדמים ביותר הם במערב גונדוואנה, בקו רוחב נמוך. זו סביבה חמה ויבשה יותר ממה שחשבו בעבר, המורכבת ברובה המכריע ממדבריות וסוואנה. עד כה, לא נמצאו מאובני דינוזאורים באזורים הללו של אפריקה ודרום אמריקה, שיצרו פעם את החלק הזה של גונדוואנה. הסיבה לכך היא תנאים לא אידיאליים לשימור השרידים הפרהיסטוריים או שהסלעים שהכילו אותם טרם התגלו, שכן מדובר באזורים בעלי יערות עבותים, מדבריות עצומים ואתגרים לוגיסטיים".
מחברי המחקר התבססו על מאובנים ועצים אבולוציוניים של דינוזאורים וקרוביהם הזוחלים, כמו גם על נתונים גאוגרפיים של אותה תקופה קדומה. בתחילה, דינוזאורים מוקדמים היו רבים ביחס למספרם של קרוביהם הזוחלים, עליהם נמנו אבותיהם של התנינים, פסאודוסוכיה (קבוצה של זוחלים ארכוזאורים קדומים המהווים את אחת משתי קבוצות הארכוזאורים, לצד האוומטאטרסליה) ופטרוזאורים (החולייתנים המעופפים הכבדים ביותר הידועים לאנושות, שפיתחו את יכולת התעופה, בהקדימם את העופות והעטלפים בעשרות מיליוני שנים).
לעומת זאת, הדינוזאורים הקדומים ביותר היו קטנים בהרבה מצאצאיהם, הילכו על שתי רגליים והיו אוכלי-כל ברובם, כשהמוכרים שבהם היו אאורפטור, הררזאורוס, צלופיזיס ואאודרומאוס. בסופו של דבר, הדינוזאורים - שנחשבו מהירים, זריזים ומתאימים לסביבות שונות - הפכו לדומיננטיים לאחר שהתפרצויות געשיות חיסלו רבים מקרובי משפחתם הזוחלים הארכוזוארים לפני 201 מיליון שנים.
ממערב גונדוואנה בקו הרוחב הנמוך, התפשטו הקדומים שבדינוזאורים לדרום גונדוואנה ולאוראסיה שמצפון, שהתפצלה מאוחר יותר לאירופה, אסיה וצפון אמריקה (כחלק מתהליך התפצלות קדום בהרבה, שבו גונדוואנה ולאוראסיה היו חלק מיבשת כוללת אחת בשם פנגיאה).
מכיוון שקיימת אי ודאות לגבי האופן שבו הדינוזאורים הקדומים ביותר היו קשורים זה לזה ולקרובי משפחתם הזוחלים, החוקרים הריצו את המודל שלהם על שלושה עצים אבולוציוניים. הם אימתו את השערתם וביססו אותה באמצעות מודל שכלל סילאזאוריים - משפחה של זוחלים קדומים ארכוזאורים שהשתייכו לקבוצה דמויי דינוזאורים והיו מאבותיהם של הדינוזאורים האמיתיים, בדגש על האורניתיסקים (בעלי אגן דמוי עוף).
4 צפייה בגלריה
ניאסזאורוס, שנחשב לדינוזאור המוקדם ביותר ששוטט על כדור הארץ (לפני כ-245 מיליון שנים)
(איור: Mark Witton/The Trustees of the Natural History Museum, London)
סדרה זו של דינוזאורים, הקרובה לסדרת זאוריסקיה (בעלי אגן דמוי לטאה), כללה ברובה דינוזאורים אוכלי צמחים כגון סטגוזאורוס וטריצרטופס, אך נעדרה באופן מסתורי מתיעוד המאובנים של השנים הראשונות בעידן הדינוזאורים. הודות להבנה כי הסילאזאוריים הם אבותיהם של האורניתיסקים, הושלם למעשה חלק חסר בעץ האבולוציוני.
"ייתכן שהדינוזאורים המוקדמים הותאמו היטב לסביבות חמות וצחיחות. הזאורופודים, למשל, לרבות הברונטוזאורוס והדיפלודוקוס, העדיפו את האקלים החם ששרר בקווי הרוחב הנמוכים של כדור הארץ", אמר פרופ' פיליפ מניון, מהמחלקה למדעי כדור הארץ בקולג' האוניברסיטאי של לונדון. "הראיות מצביעות על כך ששתי קבוצות דינוזאורים אחרות, תרופודים ובעלי אגן דמוי עוף, פיתחו את היכולת לייצר את חום גופם בעצמם כמה מיליוני שנים מאוחר יותר בתקופת היורה, מה שאפשר להם לשגשג באזורים קרים יותר, כולל בקטבי כדור הארץ".
