בישראל קיימים הרי געש רדומים, שלמרות מאות אלפי השנים שחלפו מאז התפרצויותיהם, מסתבר שקיים סיכוי שיתעוררו לחיים, ממש כפי שקרה בהר הגעש היילי גובי (Hayli Gubbi) בצפון-מזרח אתיופיה, לאחר 12 אלף שנים שבהן היה רדום.
הר אביטל והר בנטל הם מהאתרים המפורסמים והמרתקים ביותר ברמת הגולן, והם חלק מרכזי בקו התִלים הישראלי – שרשרת של הרי געש רדומים המשתרעת ברמת הגולן. שני ההרים צמודים זה לזה ונחשבים לחלק ממתחם געשי, הניזון מאותו מקור תת-קרקעי. הר אביטל, שמשמעותו היא "הר אבי הטל", מתנשא לגובה של 1,204 מטרים. הר בנטל נמוך ממנו במקצת וגובהו 1,165 מטרים מעל פני הים.
15 צפייה בגלריה
הר הגעש בנטל ברמת הגולן. בגובה 1,165 מטרים מעל פני הים
(צילום: Fiona Ramirez / Shutterstock)
הר בנטל ממוקם בצפון המתחם, והוא נוצר, כמו שכנו, בהתפרצויות סקוריה – סוג של סלע געשי כהה בעל נקבוביות רבות, ומטוף דק שנוצר בפיצוצים עזים בעקבות מפגש בין המאגמה למי תהום. הפיצוצים ריסקו את חלקו המרכזי של הר אביטל ויצרו את צורת הפרסה שלו. הטוף כיסה את מורדותיו של הר בנטל וכן את חלקו הדרומי. אפשר לראות מחשופים יפים של הטוף ודגמים המסבירים את ההיסטוריה הגעשית של האזור בפארק הוולקני שהוקם על מורדותיו המזרחיים של הר אביטל.
הבזלות ברמת הגולן התפרצו במיליוני השנים האחרונות, כאשר ההתפרצויות הצעירות ביותר שיצרו את התלים של אביטל, בנטל ובריכת רם התפרצו לפני כ-100 אלף שנה וקודם לכן לפני כ-700 אלף שנה. האם זו הייתה המילה האחרונה, או שאולי הם יתפרצו שוב? פרופ' עודד נבון, מהמכון למדעי כדור הארץ על שם פרדי ונדין הרמן באוניברסיטה העברית, מסביר כי מזרחה יותר, בסוריה, ידועות התפרצויות גם במאות השנים האחרונות.
"כל קו התִלים הישראלי מורכב מסקוריה. על פי תיארוך בשטח נראה כי הייתה הפוגה של כ-600 אלף שנים בין ההתפרצויות האחרונות בהרי אביטל ובנטל לבין אלו שקדמו להן. יש סבירות שזה יקרה שוב, אך קשה לדעת איפה זה יקרה ובאיזה עיתוי במדויק", מסביר פרופ' נבון, שמרגיע ואומר כי בשונה מרעידות אדמה, יש להתפרצויות געשיות סימנים מקדימים שמסייעים בהיערכות אליהן. "אם הפעילות הגעשית מתחדשת, עלייה של מאגמה חדשה גורמת ליצירת סדקים בסלעים בעומק. יצירת סדק גורמת לרעידת אדמה, והרעידות הקטנות שהולכות ומתרבות מספרות היכן נמצאת המאגמה (בדרך כלל בעומק של כמה עשרות ק"מ). במקרה כזה, הוולקנולוגים מתחילים לנטר את האזור, לחפש פליטות חריגות של גזים ולבחון אם ההר 'מתנפח' כתוצאה מהצטברות מאגמה בעומק רדוד. כך אפשר להתכונן לקראת התפרצות אפשרית. בפועל, אנחנו רואים כיצד הפעילות הגעשית ב-3 מיליון השנים האחרונות הולכת ונעה צפונה ומזרחה (האחרונה שבהן באזור הר הדרוזים ומזרחה ממנו), כך שייתכן ומדובר בצפירת הרגעה מסוימת".
לדברי פרופ' אמוץ עגנון, גם הוא מהמכון למדעי כדור הארץ באוניברסיטה העברית, התופעות הגעשיות של רמת הגולן משתרעות מעבר להר הדרוזים בסוריה ועד הגליל בואכה הכרמל, ודרום-מזרחה למדבר הירדני עד מזרחית לעמאן. "התופעות הללו תחומות על המפה במשולש שצלעותיו באורך כ-550 ק"מ וגילן 2–3 מיליון שנה. קדמו להן אירועי הגעש שנמשכו כ-20 מיליון שנה והשתרעו על פני שטח רציף אדיר שאורכו כ-1500 ק"מ ורוחבו עד 700 ק"מ. במרבית משטח המשולש נפסקה הפעילות במשך כ-100 אלף השנים האחרונות, וזו התרכזה סביב הר הדרוזים עם שלוחה לרמת הגולן, למרגלות החרמון", מסביר פרופ' עגנון. "גם בריכת רם וסביבתה הן שריד לפעילות ה'מחודשת'. הבריכה העגולה ממלאת לוע של הר געש ונוצרה מפיצוץ שייצר אפר והעיף חומר רב ליצירת הבור שבו שוכנת הבריכה, בדומה ליצירת הפרסה של הר אביטל. רוב הפעילות הגולן מתבטאת בשפכי בזלת נרחבים עם כמה עשרות תִלים געשיים שרובם בנויים מסקוריה ואפר געשי".
פרופ' עודד נבון: "על פי תיארוך בשטח נראה שהייתה הפוגה של כ-600 אלף שנים בין ההתפרצויות האחרונות בהרי אביטל ובנטל, לפני כ-100 אלף שנה, לבין אלו שקדמו להן. יש סבירות שזה יקרה שוב, אך קשה לדעת איפה זה יקרה ובאיזה עיתוי במדויק"
פרופ' עגנון מסביר שאפשר ללמוד מהגילים הגאולוגיים של הרי געש כבויים (כמו בנחל תבור שבגליל המזרחי) על האפשרות של חידוש הפעילות גם לאחר מיליוני שנים של שקט. "על פתאומיות ההופעה של הר געש למדנו ב-1943, כאשר החלה התפרצות געשית בשדה תירס במקסיקו, אשר צמח והתרומם להר הגעש פאריקוטין (Parícutin) בתוך תשע שנים. יש הרואים בהתפרצות הזו את אחת המשמעותיות ביותר במאה ה-20", הוא אומר. "אוכלוסייה ששוכנת בקרבת הר געש מקבלת לרוב התראות טבעיות: קיטור, עשן וטלטלות מוחשיות. טלטלות זעירות יותר, שאינן מורגשות אך נרשמות על ידי גלאים (סייסמומטרים), נותנות התראה מוקדמת יותר. גלאים של שיפוע הקרקע מראים התנפחות מעל תא המגמה. קשה לאמוד את הסכנה מאזור שהיה פעיל במיליוני השנים האחרונות,ֶ אך בטרם פיתוח אזור כדאי לחקור את ההיסטוריה ואת מצב הסלעים בתת הקרקע.
"הסמן הראשון בפתח כניסה לעידן געשי יהיה עלייה של טמפרטורות מי תהום, והופעה של שפע מעיינות חמים במקומות חדשים. קידוחים מאפשרים לחקור את טמפרטורות המים בעומק. גלי זעזוע (גלים סייסמיים) העוברים במעמקים ונקלטים בגלאים בפני השטח מכילים מידע על מסלולי נסיעתם. ניטור של גלי זעזועים במערכות סייסמולוגיות מאפשר לאתר שינויים במעמקי האדמה לאורך שנים. בעשורים האחרונים מתפתחת שיטה חדשנית לניטור זעזועים בעזרת סיבים אופטיים, כולל סיבי תקשורת. שילובים של מערכות מודרניות כאלה עם מערכות סייסמומולוגיות מסורתיות מתפתחים במהירות, בתמיכת מדינות טכנולוגיות המשקיעות בניטור תת הקרקע העמוק שלהן, להיערכות לקראת תופעות געשיות וזעזועי אדמה אחרים".
15 צפייה בגלריה
הר הגעש פאריקוטין במקסיקו. לימד על פתאומיות ההופעה של הר געש
(צילום: Rubi Rodriguez Martinez / Shutterstock)
לדברי פרופ' נבון, למרות העבר הפעיל של ישראל בכל הנוגע לפעילות געשית, הדגש העיקרי צריך להיות על היערכות לקראת רעידת אדמה רצינית. "בעבר העברתי קורס סיכוני טבע שעסק בתרחיש שבו הרי אביטל ובנטל מתעוררים, אבל זה טוב להוראה בכיתה. בישראל, הסכנה הגדולה היא מכיוון רעידות אדמה דוגמת אלו הקשורות בהעתקים (שברים שעליהם מתרחשת תנועה) לאורך הירדן, ים המלח, הערבה ומפרץ אילת. רעידות האדמה בישראל עלולות להגיע עד לעוצמה של 7.5, כך שחייבים להכין את העורף לאירוע כזה", הוא מסביר. "יש חוקרים בעולם שבוחנים קשר בין פעילות געשית לרעידות אדמה, אך זה נוגע בעיקר להרי געש פעילים. הסיכוי שרעידת אדמה תעיר הר געש רדום הוא אפסי".
הוא מציין כי "התפרצות של אביטל או בנטל בעתיד עלולה לפגוע קשות במרום גולן ובקוניטרה. ייתכן שאירוע כזה יוביל גם לסגירת שדה התעופה של דמשק. אם תנשב באותה העת רוח מזרחית, האפר עלול לכסות את כל אזור רמת הגולן והגליל".
בין רדום לכבוי
ישנם למעשה שלושה סוגים עיקריים של הרי געש (על בסיס רמת פעילות): פעיל, רדום או כבוי. הר געש פעיל מתפרץ באופן קבוע או התפרץ בעבר הקרוב (לרוב ב-10,000 השנים האחרונות) ונמצא במעקב. לעומת זאת, הר געש רדום לא התפרץ שנים רבות, אך אפשר להבחין בו בסימנים של עליית מאגמה או קיום חדר מאגמה פעיל. כבוי הוא הר שאינו צפוי להתפרץ שוב, כיוון שמקור אספקת המאגמה שלו נותק, תא המאגמה שלו התקרר ואין שום סימן לפעילות גאולוגית עתידית, אך גם במצב זה יש תמיד סיכוי קטן להפעלה מחדש.
15 צפייה בגלריה
פארק וולקני אביטל, במורדות הר הגעש אביטל ברמת הגולן
(צילום: Photographer Lili / Shutterstock)
כאמור, לאחרונה התפרץ הר הגעש היילי גובי באתיופיה, לאחר 12 אלף שנים שבהן היה רדום. ההתפרצות במדינה שמוכרת כ"נקודה חמה געשית" התרחשה 800 ק"מ צפונית-מזרחית לבירה אדיס אבבה וסמוך לגבול של אתיופיה עם אריתריאה. ענני אפר וולקני היתמרו לגובה של כ-14 ק"מ ואף הגיעו עד תימן ועומאן שממזרח. אף על פי שלא נגרמה פגיעה בנפש, כפרים רבים כוסו באפר, ומקורות המזון של בעלי חיים מקומיים נפגעו.
פרופ' אמוץ עגנון: "אוכלוסייה בקרבת הר געש מקבלת לרוב התראות טבעיות: קיטור, עשן וטלטלות מוחשיות. טלטלות זעירות יותר, שאינן מורגשות אך נרשמות על ידי גלאים (סייסמומטרים), נותנות התראה מוקדמת יותר. הסמן הראשון בפתח כניסה לעידן געשי יהיה עלייה של טמפרטורות מי תהום, והופעה של מעיינות חמים במקומות חדשים"
בעוד הר געש נוסף באתיופיה בשם ארטה אלה (Erta Ale) נוטה להתפרצויות מתונות יחסית, הרי געש אחרים על משולש אפאר, ובהם היילי גובי, עלולים להתפרץ בעוצמה רבה יותר.
נשאלת השאלה כיצד הר געש שהיה רדום שנים רבות כל כך (מתום עידן הקרח האחרון) מתפרץ בעוצמה כה רבה. "הר געש רדום הוא כזה שלא התפרץ זה זמן רב, אבל עדיין יש פוטנציאל שהוא יתפרץ בעתיד. המעבר למצב רדום מתרחש כתוצאה משינויים בתוך מערכת הר הגעש, בעיקר באספקה ובנתיב של המאגמה שלו", מסביר פרופ' נבון. "עם הזמן, הלחץ בתוך תא המאגמה יכול לרדת, אם לא זורמת אליו מאגמה חדשה ולוהטת מעומק כדור הארץ. עם ירידת הלחץ המאגמה מתקשה לעלות ולפרוץ, והיא מתקררת לאיטה. היא הופכת צמיגה (סמיכה) יותר, מכילה יותר גבישים מוצקים ומתקשה לסלע מוצק. מאגמה נוספת שתגיע עשויה לפלס לעצמה נתיב חדש ולעורר אזור רדום קרוב".
התפרצות הר געש באתיופיה, כפי שתועדה מהחלל
15 צפייה בגלריה
התפרצות הר הגעש היילי גובי בצפון-מזרח אתיופיה
(צילום: Afar Government Communication Bureau / AP)
15 צפייה בגלריה
תמונת לוויין של התפרצות הר הגעש היילי גובי באתיופיה, לאחר שהיה רדום זמן רב
(צילום: NASA Worldview / AP)
15 צפייה בגלריה
עשן מיתמר בעקבות התפרצות הר הגעש היילי גובי באתיופיה
(צילום: Afar Government Communication Bureau / AP)
תנועות בלוחות הטקטוניים או שינויים אחרים בקרום כדור הארץ יכולים גם הם לשנות את נתיב הזרימה של המאגמה או להפחית את אספקת המאגמה לאותו הר געש. כך קורה בהוואי, שם הפעילות מתרחשת באי הגדול של הוואי. האיים שמצפון לו, שהיו פעילים בעבר, נעו עם הפלטה של האוקיינוס השקט והתרחקו מאזור עליית המאגמה.
כמו בקבוק של משקה מוגז
התפרצויות געשיות משכו מאז ומתמיד את תשומת הלב, בייחוד מצד וולקנולוגים וגאולוגים. פעילות געשית מתרחשת כל העת באזורים שונים בעולם, אבל לאחרונה נוצר רצף של אירועים, מה שמוביל לרצון לבחון לעומק את הסיבות לכך.
עוצמת הנפיצות של התפרצות געשית יכולה להשפיע על מידת הנזק שנגרם בעקבותיה. העוצמה תלויה בפיזיקה של היווצרות בועות גז, בכמות בועות הגז הנוצרות במאגמה, בקצב גידולן וביכולתן להשתחרר תוך כדי עלייה, או לחלופין, התאספותן במאגמה הצמיגה. עיקר הגידול של בועות הגז מתרחש בשלבים הסופיים של ההתפרצות, כאשר הלחץ הסביבתי פוחת במהירות לקראת ההגעה אל פני השטח.
לדברי פרופ' נבון, אפשר לדמות את התהליך הזה לבקבוק של משקה מוגז. "בזמן שהבקבוק סגור, הלחץ גבוה והפחמן הדו-חמצני נשאר בנוזל. כאשר חולצים את הפקק מהבקבוק, הלחץ יורד והפחמן הדו-חמצני יוצר בועות. הנפח הכולל גדל והנוזל והבועות נדחפים כלפי מעלה אל הפתח, וגורמים לפריצתם מתוך הבקבוק כלפי חוץ במהירות ובעוצמה רבה", מסביר פרופ' נבון.
בהרי געש, מדובר בעיקר במים ופחמן דו-חמצני שמומסים במאגמה בשכבות עמוקות יותר – עקב הלחץ הגבוה. הגזים האלה משתחררים כשהלחץ יורד ויוצרים בועות. ככל שיש בועות רבות יותר במאגמה, וככל שהן גדלות בנפחן, כך היא הופכת קלה יותר, מה שתורם לעלייתה המהירה אל פני השטח ולהאצת תהליך הבעבוע. התהליך מוביל לרוב להתפרצויות געשיות נפיצות וקטלניות.
פרופ' נבון מסביר כי לעיתים המגע של המאגמה עם מי תהום מובילה לאידוי שלהם. "אם נפח גדול מתאדה ומתרחב, נקבל התפרצות אלימה שתרסק את הסלעים מסביב ואת המאגמה עצמה ותעלה אפר לגובה. ייתכן שכך קרה גם באתיופיה", הוא אומר. "כך קרה בשנת 2010 בהתפרצות של הר געש אייאפיאלאייקוטל (Eyjafjallajökull) באיסלנד. המאגמה פרצה אל מתחת לקרחון, והאפר שעלה לאוויר הוסע על ידי הרוחות והביא לסגירת שדות תעופה רבים ברחבי אירופה. בהתפרצויות האחרונות שהיו שם, המאגמה עלתה אל פני השטח ולא תחת קרח, ולכן ההתפרצות הייתה רגועה יחסית ותיירים היו יכולים לצפות בה מקרוב".
פרופ' אמוץ עגנון מוסיף שאפשר לקבל תובנה לגבי התפרצות הר געש רדום אם נעקוב אחרי מאגמה שמפלסת לאיטה את דרכה וצפה מעלה, אחרי שהצטברה בעומק עשרות קילומטרים מפני השטח. "צבירת המאגמה על ידי חלחול מעלה בנקבובי הסלע עשויה להימשך פרקי זמן ארוכים, בסדרי גודל של אלפי שנים. ירידת הלחץ על המאגמה עם החדירה לשכבות רדודות מגדילה את נפח הבועות ומגבירה את כוחות הציפה של המאגמה, מה שמגביר את קצב העלייה, המאיץ בתורו את קצב גידול הבועות", הוא מסביר.
15 צפייה בגלריה
ההתפרצות המפורסמת של הר הגעש אייאפיאטלאייקוטל, ששיתקה את המרחב האווירי באירופה
(צילום: Brynjar Gauti / AP)
בכך, נוצר היזון חוזר בין התהליכים המגבירים זה את זה: ירידת לחץ – בעבוע-ציפה – ירידת לחץ, וחוזר חלילה. ההיזון החוזר יגבר על כוחות ההתנגדות לעלייה רק אם נצברה מספיק מאגמה ב"חדר מאגמה" לפני תחילת העלייה. פרופ' עגנון מסביר שכוחות ההתנגדות נובעים מחוזק הסלע שבו מטפסת המגמה, ומהתקררות המגמה על ידי מעבר חום לסביבתה (התקררות מגדילה צמיגות ומקטינה ציפה): "כאשר מהירות הציפה עוברת סף קריטי, הסלעים שהמאגמה חדרה אינם מספיקים להתחמם, והם נסדקים ומאפשרים זינוק של המאגמה לסדקים הנפתחים. מאגמה המוזרקת לסדקים ומגיעה לפני השטח בלחץ מייצרת מחזות מרהיבים של וילונות אש בגובה עשרות ואף מאות מטרים, ולאורך קילומטרים, כפי שאפשר היה לראות באיסלנד יחסית לאחרונה. שחרור מהיר של הלחץ שהצטבר במשך אלפים רבים של שנים ידרוש אלפי שנים לצבירה מחודשת של כמות קריטית של מאגמה".
התפרצות מסקרנת נוספת הייתה של הר הגעש סנט הלנס (St. Helens) בארצות הברית, במאי 1980. בחודשים שקדמו להתפרצות, מאגמה עשירה בגז הצטברה באיטיות מתחת להר. הלחץ גרם להתנפחות של ההר ויצירת בליטה. בסופו של דבר, הבליטה לא החזיקה את הלחץ וקרסה במפולת. הפקק הוסר, הגז יצר בועות והמאגמה המבעבעת פרצה החוצה. הבועות גדלו והתחברו, והמאגמה נהפכה לחלקיקי אפר וגזים מתפשטים, שעלו ליצירת עמודת התפרצות ופטרייה ענקית בגובה עשרות קילומטרים.
יש גם התפרצויות שבהן יש כמות פחותה של גז, והוא מצליח להשתחרר כבר במהלך העלייה. במקרה כזה מתקבלת מאגמה שנובעת באיטיות, יוצרת עמודה קטנה או נשפכת מהלוע וזורמת, כמו בהר הגעש קילוואה (Kīlauea) בהוואי.
מידת הקטלניות של התפרצות געשית קשורה לשלושה גורמים עיקריים: סוג ההתפרצות, סביבת ההר (הטופוגרפיה שמכוונת את זרימת הלבה והאפר) וצפיפות האוכלוסייה בסביבת ההר. הגורם המשמעותי ביותר הוא הרכב המאגמה וכמות הגזים הכלואים בה, הקובעים את עוצמת הפיצוץ.
כל הסבר על הפעילות הגעשית וגורמיה מוסיף עוד חתיכה לפאזל של תהליכים המתרחשים בתוך הרי הגעש ברחבי העולם. כך אפשר להבין טוב יותר את התהליכים המתרחשים, וגם להעריך כיצד הרי געש יתפרצו – אולי אפילו כאן בארץ, ביום מן הימים.
