ב-1947, הים הבלטי קפא. חורף קשה במיוחד הוביל לכיסוי של פני הים כולו בקרחונים, מפולין וגרמניה בדרום ועד פינלנד ושבדיה בצפון. זו הייתה הפעם האחרונה שזה קרה, ויש סיכוי טוב שהתופעה הזו לא תתרחש שוב בעתיד הנראה לעין.
במשך קצת יותר ממאה שנים, כיסוי הקרח המקסימלי של הים הבלטי בתקופת החורף קטן בכשלושים אחוזים. ב-2020 נשבר שיא שלילי של כיסוי קרח, מאז החלו המדידות במאה ה-19: רק 37 אלף קילומטר רבוע, מתוך 420 אלף - פחות מעשירית שטחו - היו מכוסים בקרח.
בנוסף נרשמה ירידה חדה בתדירות החורפים הקשים, שמובילים לכיסוי קרח נרחב מהרגיל, והם לא התרחשו כלל ב-20 השנים האחרונות. גם התקופה שבה הים מתכסה בקרח מתקצרת: הקרחונים נוצרים מאוחר יותר בשנה ומפשירים מוקדם יותר, בהשוואה למצב במאה שעברה. הסיבה לכך היא כמובן העלייה בריכוז גזי החממה.
עוד כתבות באתר מכון דוידסון לחינוך מדעי:
לדבורה יש בעיה – והיא פותרת אותה
סוד הצבעוניוּת של חשופיוֹת הים
המפעל נסגר – אפשר לנשום לרווחה?
במבט ראשון, זה אולי לא נשמע בעייתי: מקום קר וקפוא הפך לקצת פחות קפוא, מה רע בזה? התשובה היא, כמו במקרים רבים שקשורים למשבר האקלים, היא שהמערכת האקולוגית, כמו גם הפעילות האנושית באזור, מותאמות למצב מסוים - ושינוי שלו עלול להוביל לפגיעה בהן. הצטמצמות הקרח פוגעת למשל בכלבי ים מהמין פוסה טבעתית (Pusa hispida), שזקוקים לו על מנת להתרבות. נקבות הפוסה ממליטות באביב, במאורות שהן חופרות בקרח - ואם הקרח מפשיר מוקדם מדי, הגורים לא ישרדו.
מעבדה טבעית לשינויי אקלים
משבר האקלים נוכח בכל מקום בכדור הארץ, אבל בים הבלטי הוא מורגש במיוחד. המים שלו מתחממים מהר יותר מההתחממות שנראית באוקיינוסים, וגם מזו של ימים אחרים, כמו הים התיכון או ים סוף. ההתחממות המהירה שלו, לצד העובדה שמחקרים ארוכי טווח מנטרים את מצבו כבר עשרות שנים, הפכו את הים הבלטי למעין מעבדה טבעית, שבעזרתה מנסים חוקרים להבין מה יהיה מצבו העתידי של כוכב הלכת כולו.
בדומה לים התיכון הקרוב אלינו, הים הבלטי מוקף אדמה כמעט מכל צדדיו, ומחובר לאוקיינוס האטלנטי דרך כמה מעברים צרים המכונים המצרים הדֶנים, בין דנמרק היבשתית לאיי דנמרק, ובין האיים לשבדיה. המדינות לחופיו כוללות, לצד דנמרק ושבדיה, את גרמניה, פולין, ליטא, לטביה, רוסיה, אסטוניה ופינלנד.
8 צפייה בגלריה
הים הבלטי מוקף אדמה כמעט מכל צדדיו, ומחובר לאוקיינוס האטלנטי דרך כמה מעברים צרים המכונים המצרים הדֶנים. מפת הים הבלטי
(איור: PorcupenWorks/Shutterstock)
הים הבלטי הוא ביתם של מיני דגים רבים, בהם דגי מאכל כמו בקלה (קוד), סלמון אטלנטי ומליח אטלנטי (הרינג). לאורך החוף מצויים גם דגי מים מתוקים, כמו זאב נהרות, בשל המליחות הנמוכה של הים הבלטי. בנוסף חיים בו גם כמה מינים של כלבי ים ופוקנה מצויה, יונק ימי ממשפחת הדולפיניים. כל המינים הללו נמצאים בסכנה בשל משבר האקלים, וחלקם גם מסיבות נוספות, כמו דיג יתר.
הים הבלטי הוא אחד מאזורי הספנות העמוסים ביותר בעולם: אלפי ספינות שטות בו מדי שנה כדי להעביר סחורות ממדינה למדינה. לכאורה, היינו חושבים שהתחממות הים, ובעיקר העובדה שיש פחות קרחונים בתקופת החורף, יקלו על תנועת הספינות. אך למעשה, חורפים מתונים עלולים להיות מסוכנים יותר מחורפים קשים, משום שהתנודות בין גלי קור לימים חמים יותר מובילות לשברי קרחונים שצפים בים וקשה לצפות את מסלוליהם.
אזור הים הבלטי הוא גם אזור תיירותי מאוד: תעשיית התיירות שם מעסיקה מאות אלפי אנשים. הכנסה נוספת לקהילות שחיות לחופי הים מגיעה מדיג, ובמידה מועטה יותר מחקלאות ימית של גידול דגי סלמון בכלובים.
מאז שנות ה-90 הצטרפה אליהם תעשייה חדשה: טורבינות רוח לייצור חשמל, שמוצבות בתוך הים. ב-2021 ייצור החשמל העולל בטורבינות עמד על שני ג’יגה וואט, והתוכניות הן להעלות אותו ל-22.5 ג’יגה וואט עד 2030, ולקרוב ל-47 ג’יגה וואט עד 2050.
מאגם מתוק לים מלוח (במקצת)
הים הבלטי הוא תופעה חדשה יחסית: עד לפני כ-11.6 אלף שנה הוא היה אגם סגור של מים מתוקים. עם סיום תקופת הקרח האחרונה, הפשרת הקרחונים ועליית פני הים, הוא נפתח לים הצפוני ודרכו לאוקיינוס האטלנטי. בעקבות זאת זורמים מים משני הכיוונים: מהים הבלטי לאוקיינוס ומהאוקיינוס לים הבלטי. עם זאת, התנועה הגדולה יותר היא מהים לאוקיינוס, שכן הים הבלטי מקבל שפע של מים מנהרות שנשפכים לתוכו. זאת בניגוד מוחלט לים התיכון, שמאבד הרבה יותר מים דרך אידוי ממה שהוא מקבל משפכי הנהרות, ולכן תלוי באספקה קבועה של מים מהאוקיינוס האטלנטי.
התוצאה היא שהים הבלטי מקבל יותר מים מתוקים מהנהרות מאשר מים מלוחים מהאוקיינוס, והמליחות שלו נמוכה מאוד. למעשה, באזורים רבים המים שלו נחשבים למליחים (brackish), כלומר מלוחים יותר ממים מתוקים אך פחות ממי ים, בדומה למה שאפשר למצוא בשפכי נהרות. אם באוקיינוס האטלנטי ריכוז המלחים נע בין 3.3 ל-3.7 אחוזים, בים הבלטי הריכוז הממוצע הוא כ-0.7-0.8 אחוז בלבד. בחלק הצפוני ביותר של הים, בין שבדיה לפינלנד והרחק מהמצרים הדנים, ריכוז המלח מגיע לפחות מ-0.2 אחוז – לא רחוק ממים מתוקים, שמוגדרים כריכוז של פחות מ-0.05 אחוז.
8 צפייה בגלריה
בשנות ה-90 החלה בים הבלטי תעשייה חדשה: טורבינות רוח לייצור חשמל, שמוצבות בתוך הים. טורבינות סמוך לקופנהגן, דנמרק
(צילום: balipadma/Shutterstock)
ים דו-שכבתי
מה גורם דווקא לים הבלטי להתחמם יותר מימים אחרים? חלק מהתשובה נוגע לעובדה שהוא מקבל רק מעט מים מהאוקיינוס האטלנטי, דבר שמגביל את חילוף החום עם האוקיינוס. בנוסף מתרחש בים הבלטי משוב חיובי מהסוג שנראה גם בקטבים. חלק מהאזור מכוסה בחורף בקרח, שמחזיר הרבה מקרינת השמש וכך מפחית את ההתחממות. ככל שהאזור מתחמם, יש פחות קרח, ובמקומו יש אוקיינוס של מים כהים יותר, שמחזירים פחות מהקרינה וסופגים יותר ממנה, וכך מתחממים עוד יותר.
גורם נוסף נוגע למליחות הנמוכה של הים הבלטי, וליתר דיוק לשינוי במליחות כאשר אנחנו יורדים לעומק הים. מים מלוחים כבדים יותר ממים מתוקים ושוקעים מטה, בעוד המים מהנהרות תופסים את השכבות הגבוהות יותר של הים. כך נוצר אזור שמפריד בין שתי השכבות הללו, ובו המליחות עולה בחדות. אזור זה נקרא הלוקלינה (halocline). הוא אינו מיוחד דווקא לים הבלטי, אבל נראה בעיקר במקומות בהם יש שילוב של מי ים ומים מתוקים מנהרות – דבר שכאמור מאפיין את הים הזה. בים הבלטי ההלוקלינה נמצאת כ-40 עד 80 מטר מתחת לפני הים.
8 צפייה בגלריה
הצטמצמות הקרח פוגעת למשל בכלבי ים מהמין פוסה טבעתית, שזקוקים לו על מנת להתרבות. פוסה על מדף קרח
(צילום: Robert Harding Video/Shutterstock)
אזור הפרדה נוסף הוא התרמוקלינה (Thermocline), שנוצר רק בעונת הקיץ. הוא מפריד בין המים הקרים ששוקעים לקרקעית לשכבה העליונה שמתחממת מהשמש, ונמצא בעומק של 10-20 מטרים.
שני אזורי ההפרדה האלו מגבילים את הערבוב בין שכבות המים השונות, וכך את הקירור של השכבה העליונה. כתוצאה מכך בתקופות חמות החום “נכלא” בשכבה העליונה של הים, והטמפרטורה שלה עלולה לעלות בחדות. בגלי חום שנרשמו בשנים האחרונות נמדדו טמפרטורות של עד עשר מעלות מעל לממוצע העונתי בפני הים הבלטי.
כשהים מת
אזורי ההפרדה הללו לא רק משפיעים על התחממות הים הבלטי, הם גם מושפעים ממנה. עונות הקיץ נהיות חמות יותר, וכתוצאה מכך ההפרדה התרמית בין השכבה הקרה והחמה מתחזקת, ונראית במשך זמן רב יותר. אם ב-1991 היו כשלושה חודשים בשנה של הפרדה תרמית, כיום היא נראית במשך חמישה חודשים.
גם ההלוקלינה, ההפרדה בין השכבות לפי המליחות שלהן, מושפעת משינויי האקלים. בצפון הים הבלטי השינויים האלו מתבטאים בין השאר בהגברת המשקעים, וכך הנהרות מובילים לים יותר מים מתוקים מבעבר. גם הפשרת הקרחונים תורמת לאותה מגמה. שפע המים המתוקים מוביל להפרשים גדולים יותר בין השכבות.
ההשפעות של השינויים האלו לא נעצרות בהתחממות השכבה העליונה. הם משפיעים גם על אחת התופעות המזיקות ביותר: אזורים מתים ימיים.
באזורים המתים (dead zones) המים עניים מאוד בחמצן, כך שרוב בעלי החיים הימיים לא מסוגלים לחיות שם. יש מאות אזורים כאלו ברחבי העולם, במיוחד לאורך החוף המזרחי של ארצות הברית, במפרץ מקסיקו, לחופי יפן וקוריאה, ולחופי הים הבלטי. האזור המת הגדול ביותר נמצא לא רחוק מאיתנו, במפרץ עומאן.
אזורים מתים נגרמים בשל אֵיטְרוֹפִיקַצְיָה (Eutrophication), או הַעֲתָרָה – הצטברות במים של נוטריינטים שמגיעים מהיבשה עם מי הנהרות, בעיקר זרחות וחנקות. חיידקים כחוליים, או ציאנובקטריה, ניזונים מהנוטריינטים האלו ומתרבים בהמוניהם, תופעה שמכונה “פריחת אצות”. כשהחיידקים הכחוליים מתים הם שוקעים במים, ויצורים מיקרוסקופיים אחרים ניזונים מהם. התרבות המיקרואורגניזמים האלו גורמת לצריכה כמעט של כל החמצן במים.
8 צפייה בגלריה
אזורי ההפרדה לא רק משפיעים על התחממות הים הבלטי, הם גם מושפעים ממנה. קרח לחוף הים הבלטי בפולין
(צילום: Patryk Kosmider/Shutterstock)
בשלב זה מתחיל “מעגל קסמים” שמחמיר עוד יותר את מצב האזור המת. המחסור בחמצן משפיע על הכימיה של קרקעית הים, וגורם לשחרור של עוד זרחות וחומרים אחרים מהסלעים בקרקעית הים, שעולים אל פני הים ומניעים עוד פריחה של אצות.
איטרופיקציה יכולה להיגרם מסיבות טבעיות, למשל מהצפות שמזרימות לים אדמה עשירה בנוטריינטים. אך כיום רוב המקרים הם תוצאה של פעילות האדם. דשנים משדות חקלאיים, צואה של חיות משק ופסולת תעשייתית מכילים כולם זרחות וחנקות, וכשהם מגיעים לים הם עלולים להוביל לפריחת אצות. זו גם הסיבה שהאזורים המתים הם בסמוך לחוף – משם מגיעים הנוטריינטים.
ב-30 השנים האחרונות, בקרה הדוקה יותר על שימוש בדשנים הפחיתה את הזרמת הנוטריינטים לים הבלטי, ובאזורים מסוימים לאורך חופיו האזורים המתים הצטמצמו. עם זאת, נכון ל-2016 השטח הכולל של האזורים המתים עדיין הוערך בכ-70 אלף קילומטר רבוע, כ-18 אחוז מהשטח הכולל של הים הבלטי.
האזורים המתים משפיעים כמובן גם על הדגים בים הבלטי. האוכלוסייה של דגי הבקלה (קוד), למשל, אחד ממיני הדגים החשובים ביותר בים מבחינה מסחרית, צנחה במהירות, גם בשל דיג יתר וגם בשל השינויים הסביבתיים. האזורים המתים מכסים שטחים ששימשו אותם בעבר לרבייה, והתחממות המים גרמה לשינוי בהתנהגות ובתפוצה של מיני דגים אחרים, שהבקלה טורפים וניזונים מהם.
גלי הים וגלי החום
כמו דברים רבים אחרים, משבר האקלים מחמיר גם את התופעה הזו. קודם כל, כפי שראינו, הוא מגביר את ההפרדה בין שכבות הים, וכך מונע ממים עשירים יותר בחמצן, שנמצאים בשכבות העליונות, להתערבב עם המים דלי החמצן בשכבות העמוקות יותר. בנוסף, ככל שהמים חמים יותר, הם מסוגלים להחזיק פחות חמצן מומס – כך שיש פחות חמצן במים עוד לפני התרבות החיידקים הכחוליים שצורכים את רובו. החום גם מעודד את ההתרבות של חיידקים מסוגים שונים, כולל אלו שמעורבים בפירוק האצות, וכך מזרז את צריכת החמצן ותורם לדלדולו.
משבר האקלים גם מוביל ליותר גלי חום, ולגלי חום חמורים יותר. גלי חום מוגדרים כאירועים של טמפרטורה גבוהה מהרגיל של מי הים, אחוזון 90 ומעלה של הטמפרטורות שנרשמו בעונה זו בעבר, שנמשך לפחות חמישה ימים רצופים. כאשר כדור הארץ מתחמם, המים בימים ובאוקיינוסים מתחממים גם הם, אך זו לא ההשפעה היחידה של שינויי האקלים. גלי חום קיציים נגרמים מרמה ברומטרית מעל אזור הים הבלטי, שמתאפיינת במזג אוויר בהיר, קרינת שמש רבה, וחשוב לא פחות – מעט מאוד רוח. העדר הרוח מגביל את הערבוב בין השכבה העליונה של המים, שמתחממת מהשמש, ובין השכבות העמוקות והקרירות יותר, וגורם לעלייה גדולה עוד יותר בטמפרטורה של פני המים.
8 צפייה בגלריה
ההתחממות מעודדת את התרבותם של מינים פולשים שהגיעו מהדרום החם יותר, כמו דג הקברנון שחור הפה
(צילום: vadviz.studio/Shutterstock)
גם בחורף יכולים להתרחש גלי חום, והם נגרמים כאשר רוחות מערביות חזקות מביאות אל הים הבלטי אוויר חם ולח יותר מכיוון האוקיינוס האטלנטי, שמונע מהמים להתקרר כראוי. הנתונים מראים שבין השנים 1980 ו-2016 גלי החום בים הבלטי, גם הקיציים וגם החורפיים, מתרחשים לעתים קרובות יותר, נמשכים זמן רב יותר, ומכסים שטחים נרחבים יותר.
גלי החום מחמירים את בעיית האזורים המתים, ומשפיעים על המערכת האקולוגית גם בדרכים אחרות. אצות חומיות (Fucus) וצמחים כמו עשבי ים (Zostera) רגישים לחום, וגלי החום פוגעים בגדילתם וכך בבתי הגידול של דגים ויצורים ימיים אחרים. בו זמנית החום מעודד את התרבותם של מינים פולשים שהגיעו מהדרום החם יותר, כמו דג הקברנון שחור הפה (Neogobius melanostomus) שמקורו בים השחור ובים הכספי. בים הבלטי נמצאו כבר יותר מ-130 מינים פולשים, שמשנים במהירות את המערכת האקולוגית.
צמצום ההשלכות
בשנים האחרונות מדינות באזור הים הבלטי, כמו בשאר העולם, מקדישות משאבים לא מעטים בניסיון למתן את משבר האקלים ואת השפעותיו השונות. הממשלות של המדינות המקיפות את הים, האיחוד האירופי וגופים בינלאומיים מממנים תוכניות שונות לעידוד מעבר לאנרגיות מתחדשות, להפחתת הזיהום המגיע לים ועוד.
המעבר לאנרגיות מתחדשות כולל גם את טורבינות הרוח שמוקמות בים הבלטי עצמו. החשמל שהן יספקו יחליף חלק מהחשמל שמגיע היום מדלקי מאובנים, בעיקר נפט וגם, במיוחד בפולין, פחם. התוכנית היא גם לחשמל חלק גדול מהתחבורה והחימום, שהיום נעשים על ידי שריפת דלקים, ולהשתמש בחשמל מטורבינות הרוח לייצור מימן ודלקים סינתטיים (e-fuels) שיוכלו לשמש כדלק לספינות.
לצד הניסיון לצמצם את פליטות גזי החממה, המדינות לחוף הים הבלטי גם מתכוננות להשלכות של משבר האקלים, שנראות כרגע בלתי נמנעות. אחת מהן היא עליית פני הים. העלייה הצפויה שונה מאוד בין אזורים שונים של הים: בחלק הצפוני שלו, האדמות של פינלנד ושבדיה נמצאות עדיין בעלייה מתמדת משל עצמן שהחלה בסוף תקופת הקרח, כאשר הקרחונים נסוגו והסירו מהן את המשקל העצום שהכביד עליהן. הנתונים שונים ממקום למקום, כאשר העלייה המהירה ביותר היא במפרץ הבוטני, החלק הצפוני ביותר של הים הבלטי – כשמונה-תשעה מילימטר בשנה. ההתרוממות הזו גורמת לכך שביחס לאדמה, פני הים עולים הרבה יותר לאט, או במקומות מסוימים אפילו יורדים.
8 צפייה בגלריה
האדמות של פינלנד ושבדיה עדיין עולות בהתמדה בעצמן מאז סוף תקופת הקרח. ארכיפלג קווארקן בפינלנד, שמתרומם בקצב של כתשעה מ"מ בשנה
(צילום: trabantos/Shutterstock)
בחלק הדרומי יותר של הים הבלטי האדמה אינה מתרוממת, ועליית פני הים היא בעיה גדולה הרבה יותר. היא מגבירה את הסחיפה (ארוזיה) של אדמות חוף, ומעלה מאוד את הסיכוי להצפות. ביצות ואזורים פתוחים ליד הים עלולים לשקוע תחת מי ים באופן קבוע, וכך בתי גידול חשובים יאבדו. כלבי ים אפורים (Halichoerus grypus) וכלבי ים מהמין פוקת המפרץ (Phoca vitulina) רגישים במיוחד לעליית פני הים, שכן היא עלולה להציף את החופים שבהם הם מתרבים. גם אזורים מיושבים על אדמה נמוכה ליד הים, כמו חלק מהעיר גדנסק בפולין וחצי האי הל הסמוך, נמצאים בסכנת הצפה.
לאור הנתונים האלו, כמה מדינות לחופי הים הבלטי מתכננות לבנות מחסומים וסכרים למניעת הצפות, ומשנות את תוכניות הבניה לאורך החוף לפי ההערכות על העלייה הצפויה בפני הים. ימים יגידו אם האמצעים האלו יספיקו בשביל למנוע את הנזקים הצפויים.
מכונת זמן לעתיד
ב-2018 התפרסם מאמר בכותרת “הים הבלטי כמכונת זמן עבור עתיד האוקיינוס הסמוך ליבשה” (The Baltic Sea as a time machine for the future coastal ocean). החוקרים, ממדינות לחופי בים הבלטי, טענו שהלחצים הסביבתיים על המערכת האקולוגית בים, מהתחממות, דרך עליית החומציות ועד זיהום בנוטריינטים וחוסר בחמצן, גבוהים בהשוואה לימים אחרים ולחופי האוקיינוסים. עובדה זו, יחד עם המחקר הרב שנעשה בים הבלטי ואיסוף נתונים רציף במשך יותר ממאה שנה, מאפשרים לנו ללמוד מהים הבלטי כיצד ימים נוספים עשויים להשתנות בעתיד: מה יקרה לאזורים המתים, איך ההתחממות מובילה להגברת החומציות ועוד. בתוך כך, אפשר גם לבדוק את השפעתן של פעולות שנועדו למתן את השינויים האלו.
המדינות המקיפות את הים הבלטי הן מדינות מתועשות ועשירות למדי, דבר שהוביל לכך שהוא סבל מזיהום מוקדם יותר מגופי מים אחרים. עם זאת, המדינות הללו גם היו בין הראשונות להפעיל אמצעים כדי להגביל את הזיהום ולשקם את המערכת האקולוגית, כבר משנות ה-70. בקרה על דיג יתר הובילה להגדלת האוכלוסייה של חלק מהמינים, והגבלות על שימוש בדשנים ועל הזרמת פסולת לים מיתנו את זיהום הנוטריינטים.
דבר נוסף שאפשר ללמוד מהניסיון של אזור הים הבלטי הוא החשיבות של שיתוף פעולה בין מדינות, ושל הסכמים בינלאומיים. אמנת הלסינקי להגנה על הסביבה של הים הבלטי, שנחתמה ב-1974 ועודכנה ב-1992, הייתה הראשונה מסוגה בעולם, ומשמשת דוגמה להסכמים באזורים אחרים. כל המדינות המקיפות את הים חתומות על האמנה, שמחייבת בין השאר טיפול בגורמי זיהום. בעקבותיה הוקם גוף בין ממשלתי (HELCOM) שמטרתו לפקח על המדיניות של המדינות השונות בנוגע לסביבת הים הבלטי, ולהוציא לפועל פרויקטים שונים של שימור הסביבה. ואכן, בתוך כמה שנים מחתימת האמנה כבר נראתה הפחתה משמעותית בזיהומים המגיעים אל הים.
מחקרים על הים הבלטי מראים שהשקעה בשיקום המערכת האקולוגית יכולה להיות רווחית, גם מבחינה כלכלית. מניעה של הזרמת נוטריינטים לים, למשל, עולה כסף, אך צמצום פריחת האצות והאזורים המתים תורם גם לדיג וגם לתיירות, ועשוי להכניס יותר כסף מההשקעה.
“כמובן, הדרך הטובה ביותר היא למנוע מלכתחילה הידרדרות של מערכות אקולוגיות באמצעות ניהול נכון”, כתבו החוקרים במאמר מ-2018. “אבל הים הבלטי מלמד אותנו לקח חשוב: גם במערכות ימיות שנפגעו קשות, ניהול המבוסס על מדע יכול לעצור את ההידרדרות ואף להפוך את המגמה. זהו מסר חשוב לימים אזוריים אחרים, כמו הים השחור, וגם לאזורי חוף רבים שבהם הלחצים הסביבתיים גוברים”.
ד"ר יונת אשחר, העורכת הראשית של אתר מכון דוידסון לחינוך מדעי, הזרוע החינוכית של מכון ויצמן למדע
הכתבה היא תוצר של משלחת לימודית “Eco Bridge Poland–Israel” שארגן המכון הפולני בתל אביב והשתתפו בה נציגוֹת של מכון דוידסון לחינוך מדעי וגן המדע ע”ש קלור. מאז שנת 2000 פועל המכון הפולני בתל אביב לקידום התרבות, הספרות, המורשת והיצירה הפולנית העכשווית בישראל, כחלק מרשת המוסדות של משרד החוץ הפולני.
לפרטים נוספים על אירועי המכון הפולני: instytutpolski.pl/telaviv
