ההיסטוריה של כלב הים הנזירי הים-תיכוני היא סיפור של קריסה ושל התאוששות. שוחחנו עם ד"ר מיה אלסר, מובילת פרויקט שימור כלב הים הנזירי מטעם עמותת 'דלפיס' למען היונקים הימיים בישראל, שממומן על ידי ה- Monk Seal Alliance ועל ידי הקרן הגרמנית The Deutsche Stiftung Meeresschutz. ד"ר אלסר סיפרה על המסעות המרתקים של כלב הים הנזירי בין מדינות שונות, ולמה זה כל כך חשוב שכולנו נדע איך להתנהג אם יתמזל מזלנו לפגוש אותו בחוף הים.
איפה כלב הים הנזירי חי, ומה מצבו בטבע?
"רוב התצפיות המתועדות של כלב הים הנזירי בארץ הן מאזור ראש הנקרה, אך חשוב לזכור שמדובר בתצפיות אקראיות ושאין כיום נוכחות קבועה של כלבי ים לחופי ישראל. ייחודו של המין שמגיע אלינו, ובכלל של כלבי הים הנזיריים (הן הים-תיכוני והן ההוואי), הוא שהם כלבי הים היחידים שמותאמים לאקלים טרופי וסוב-טרופי, שבו טמפרטורת המים בקיץ יכולה להגיע ל-30 מעלות".
"כלב הים הנזירי הים-תיכוני הוגדר כמין בסכנת הכחדה חמורה במשך עשורים רבים. אבל החדשות הטובות הן שמאז יוני 2023, המין מוגדר על ידי ארגון שימור הטבע העולמי (IUCN) כמין באיום מבחינה עולמית, אם כי בחוף המזרחי של הים התיכון הוא עדיין מוגדר בסכנת הכחדה. גרעין הרבייה הגדול ביותר בעולם נמצא בים האגאי (מערב לטורקיה) ובים היוני (איי יוון), אך יש גם נוכחות קבועה של כלבי ים בחופי טורקיה וקפריסין ובמדירה ומאוריטניה באוקיינוס האטלנטי".
חיות את הרגע - לכל הכתבות הקודמות
מה התפקיד שלהם במערכת האקולוגית, ומה התגלה לאחרונה על ההתנהגות שלהם?
"מבחינה אקולוגית, כלבי הים, בהיותם טורפי-על במארג המזון הימי, הם בעלי תפקיד מכריע: הם מתחרים עם טורפים אחרים (שחלקם פולשים), וכך מייצבים את המערכת האקולוגית. מערכת אקולוגית יציבה תורמת לאיכות מים טובה יותר ולמגוון ביולוגי גבוה יותר".
"עד לא מזמן, סברו חוקרים שכלבי הים הנזיריים ישנים רק במערות כי שם הם מוגנים. אבל מאז 2011 תועדו כלבי ים נזיריים ישנים גם על קרקעית הים הרדודה, ולפעמים אפילו בפני המים".
יוליה ביפו
(צילום: גיא לויאן, פקח רשות הטבע והגנים)
"עוד מאפיין מרתק הוא אופן החלפת הפרווה שלהם. בניגוד לחיות המחמד שלנו, כלבי הים מחליפים את פרוותם פעם, פעמיים בשנה לא על ידי נשירת שערות בודדות, אלא על ידי צמצום זרימת הדם לעור והשלת מקטעים שלמים של העור ושל השיער. תהליך זה מקשה מאוד על זיהוי פרטים שונים לפי צלקות אופייניות, ולכן אנחנו נאלצים לבחור בצלקות עמוקות מספיק שיישארו גם לאחר שהם החליפו פרווה".
איך את עוקבת אחרי כלבי הים בפועל?
"אני עוקבת אחרי שני דברים: זיהוי הפרטים שמגיעים לחוף הישראלי וניטור מערות. מאז 2010 ועד היום הצלחתי לזהות, בעזרת ד"ר לואיג'י בונדונה מאיטליה, לפחות ארבעה פרטים שונים שהגיעו אלינו, שמתוכם לפחות שתי נקבות: יוליה ומאיה. מאיה היא כלבת הים הראשונה שזוהתה במרינה בהרצליה ב-2010, ושחזרה גם בשנים 2014, 2015, 2016, 2018 ו-2024. היא זכתה בתואר של 'מבקרת מצטיינת'. למדתי לזהות אותה לפי צלקות ייחודיות שנשארו על גופה".
"במהלך סקר על בתי גידול מתאימים לכלב הים הנזירי, איתרנו שלוש מערות מתאימות והצבנו בהן מצלמות כדי לבדוק האם כלבי הים הנזיריים משתמשים בהן. בזמן המלחמה תיעדנו את מאיה בתוך אחת המערות האלה, שבימים של שלום עמוסה בתיירים".
"התגלית הכי מפתיעה היא הקשר האזורי. במרץ 2020 זיהיתי את מאיה לראשונה במרינה בלבנון מסרטון שעלה לרשתות החברתיות. מאז למדתי שמאיה חיה במערה מצפון לביירות. רק בשנה האחרונה התגלה לנו, כשחוקר מקפריסין הגיע לישראל, שחוץ מאשר בחופי לבנון וישראל, מאיה מבקרת גם בקפריסין ושם היא אף המליטה פעמיים. זו הפעם הראשונה שמתועד ריבוי שימושים בחופים שונים".
מה גרם לך לחקור דווקא כלבי ים נזיריים?
"כשהתחלתי לחקור יונקים ימיים לפני יותר מ-30 שנה, סיפרו לי 'אגדה' על כלבי ים שחיו פה פעם. ב-2010 הופיעו כאן שני כלבי ים שונים בהפרש של שבועיים, והתרגשתי מהרגע ההיסטורי, שחשבתי אז שהוא חד-פעמי. הקרבה הגיאוגרפית של התצפיות למקום מגוריי בקיבוץ ראש הנקרה הפכה את העניין לאובססיה. הגעת כלבי ים מדי פעם לחוף הישראלי היא ככל הנראה חלק מתופעה אקולוגית שנקראת 'זליגה'. ככל שמספר כלבי הים בחופי יוון, טורקיה וקפריסין עולה, כך התחרות על מזון ועל מקום במערות מתאימות גוברת. במקרים כאלה, מוכרת תופעה של פרטים בודדים שמחפשים מקומות עם פחות תחרות. ככל הנראה זה מה שקורה אצלנו".
מהם האיומים הגדולים ביותר על כלבי הים הנזיריים, ואיך זה קשור אלינו, בני האדם?
"פעילות האדם שינתה באופן דרמטי את אורחות חייהם. לפני שהתחיל ציד מסיבי של כלבי הים לפרווה ולשומן, רבצו כלבי ים נזיריים על החופים הפתוחים. הם עברו להשתמש במערות רק כשנזקקו למסתור בפני הטורפים היבשתיים - כלומר, בני האדם".
"כשאחד החוקרים הוותיקים ביוון נשאל מה הסיבה העיקרית לשגשוג המין בעשור האחרון אחרי שהעריכו שיכחד תוך מספר עשורים, הוא ענה שחינוך הציבור הוא הסיבה העיקרית למפנה. אפשר לראות אותם שבים יותר ויותר לחופים פתוחים במקומות שבהם הם לא מאוימים על ידי בני אדם, כמו איים קטנים ביוון וחופים מרוחקים בקפריסין ובטורקיה. אבל גם היום, לפחות ביוון, הריגה מכוונת היא סיבת המוות השכיחה ביותר בקרב פרטים בוגרים ממין זה".
"איומים נוספים הם לכידה לא מכוונת בציוד דיג, תחרות על המזון הדל מאוד באגן המזרחי של הים התיכון, מחסור במערות מתאימות למנוחה – שזה איום בולט מאוד בחופי ישראל, וגם זיהום ומחלות ויראליות."
איך משבר האקלים משפיע עליהם?
"משבר האקלים משפיע על כלב הים הנזירי מבחינת צמצום אזורי המחייה וכמות המזון הזמין. אזורי המחייה שלהם מצטמצמים מכיוון שמערות רדודות ששימשו בעבר כמערות מנוחה הוצפו במי-ים עקב עליית מפלס פני הים. דוגמה טובה לכך היא חוף דור-הבונים. מתיעודים היסטוריים ידוע שלא רק שהיו שם כלבי ים במאה הקודמת, אלא אף תועדה המלטה - עדות לנוכחות קבועה. היום, כל המערות שנסקרו באזור מוצפות במים וחסרות 'מדף יבש' שחיוני למנוחת כלבי הים. מבחינת מזון זמין, התחממות המים משפיעה על כמות ועל תפוצת הדגים, התמנונים והדיונונים שמהם הם ניזונים. עדיין אין מספיק נתונים לכמת את ההשפעה הזו, אך זו אחת ההשערות המרכזיות".
מהם מאמצי השימור העיקריים שנעשים כיום, ומה יכול הציבור הרחב לעשות כדי לעזור?
"מכיוון שהמין מוגדר מוגן בכל העולם, רוב מאמצי השימור מתרכזים כיום בחינוך ובהסברה. המטרה היא למנוע כניסה למערות שבהן נמצאים כלבי הים, להסביר כיצד יש לנהוג ליד כלבי ים אם פוגשים אותם ולעשות הסברה לדייגים. בישראל, מכיוון שנוכחותם אינה קבועה, אנחנו פועלים בשני מישורים: שיקום מערות טבעיות שככל הנראה שימשו את המין במאה הקודמת ומאז קרסו; והסברה לציבור כדי לבסס כללי התנהגות נכונים במקרה של ביקור נוסף בחוף הישראלי. בגלל שלאורך החוף הישראלי יש 6 שמורות ימיות מוכרזות ועוד 4 בתהליכי אישור, ויש אכיפה יעילה של הדיג, אנחנו מאמינים כי זהו אינטרס אזורי לספק לכלבי הים אזור מעבר מוגן מהחופים הצפוניים של מזרח הים התיכון, דרומה".
איזה שאלות מחקר מרתקות נותרו פתוחות לגבי כלב הים הנזירי?
"התאוששות המין כיום נמדדת רק במספר כלבי הים הבוגרים והגורים. כדי לדעת שהמצב משתפר באמת, חייבים לבצע ניטור גנטי כדי לוודא שגם המגוון הגנטי מתאושש ועולה. צריך לבדוק שלא נשקפת סכנה של קריסת אוכלוסיות עם שינוי סביבתי משמעותי או עם התפרצות של מחלות גנטיות - תופעה שנקראת 'צוואר בקבוק גנטי'".
"ברמה המקומית, נשמח לגלות מה יגרום לכלבי הים הבאים שיגיעו לחופי ישראל - להישאר. המחקר השוטף מתרכז כרגע בניטור המערות. זה מאתגר מאוד בשל תנאי הים הלא פשוטים ותופעה של גניבת מצלמות. הניטור היעיל מתאפשר בעזרתם של מתנדבי עמותת 'דלפיס'".
הכתבה הוכנה על ידי זווית – סוכנות הידיעות של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה
