"אני יודע מה אכלת בקיץ האחרון": מחקרים על אודות השד הטסמני מראים כי רמזים כימיים, שנותרים על שפמם של הטורפים שאותם ניתן למצוא בטסמניה וגם מעט באוסטרליה, יכולים לחשוף מה הם אכלו ואיך הם התנהלו חודשים רבים לאחור ולספק הצצה אל עברו של מי שמוכר לכולנו כטאז מהלוני טונס.
השד הטסמני הוא חיית הכיס הטורפת הגדולה ביותר ששרדה באוסטרליה. יש לו שפם ארוך בפניו, שמסייע לו לאתר את הטרף שלו, בעודו מחפש מזון בלילה ולאמוד את המרחק של שדים טסמניים אחרים במהלך החיפוש אחר מזון והשיטוט בטריטוריה שלו. מעבר לזה, על השפם נשארות מעין טביעות כימיות מהמזון שאותו אכל בעבר - מה שעשוי לסייע בהבנת הרגלי החיפוש שלו, השימוש בבתי הגידול וכיצד הוא מגיב לשינויים סביבתיים.
חוקרים מאוניברסיטת ניו סאות' וויילס באוסטרליה מיפו כעת את ציר הזמן הזה בפעם הראשונה והראו ששפם השדים הטסמניים יכול לשאת עקבות של תקופה בת 9 חודשים לפחות ואולי אף עד שנה לאחור. הממצאים, שפורסמו לאחרונה ב-Ecosphere , מציעים דרך לנטר את המינים המקומיים שנתונים בסכנת הכחדה ולעקוב אחר פעולותיהם בעבר. "אנחנו משתמשים בשפם של השדים הטסמניים כדי להתחקות אחורה בזמן", אמרה פרופ' טרייסי רוג'רס, מחברת בכירה של המחקר. "לאחר ניתוח הממצאים, ניתן לומר כי ביכולתם של השפמים הארוכים להתנהג כמו טבעות של גזע עץ, ובכך לצייר תמונה של מה שחיות הכיס הללו אכלו ואיך הן חיו עד לפני שנה".
עד עכשיו, התחקות אחר "ההיסטוריה הקולינרית" של השד הטסמני הייתה קצת כמו שימוש במכונת זמן לא תקינה. מדענים יכלו לראות את הסימנים הכימיים, אבל לא יכלו לאשר אם מקורם הוא בשבוע, חודש או שנה שעברו. כדי לקבל תמונה ברורה יותר של ציר הזמן, צוות המחקר בהובלת אוניברסיטת ניו סאות' ויילס הזינו טבליות מועשרות באיזוטופים יציבים כבדים - סוגי אטומים שאינם מתכלים ליסודות אחרים עם הזמן - לשישה שדים טסמניים במרווחים של שלושה חודשים.
האיזוטופים היציבים הללו פעלו כחותמות זמן, וסימנו את השפם עם חלוף כל עונה. כשחלפה יותר משנה, הצוות הסיר את השפם הארוך מכל אחד מהם לצורך ניתוח הממצאים. הם גילו שהשפמים גדלו מהר בהתחלה ולאחר מכן הואטה הגדילה, כשבחלקים שונים של הלוע של השדים הטסמניים שנבדקו, גדלו השפמים לאורכים שונים. בממוצע, השפמים הארוכים ביותר החזיקו לפחות תשעה חודשים מההיסטוריה האקולוגית של החיה - אך מכיוון שצמיחת השפם מואטת עם הזמן, החוקרים סבורים כי הם יכולים להחזיק סימנים של שנה שלמה.
הצוות השתמש בממצאים כדי ליצור מודל חדש לניתוח שפם שיכול לעזור לעקוב אחר האופן שבו החיות שבסכנת הכחדה - שהובאו לאחרונה לקצה הגבול טרם הכחדה מלאה - מסתדרות בטבע. "מספרי השדים הטסמניים נמצאים כעת בעלייה מסוימת לאחר ההשפעות ההרסניות של גידול סרטני שהתפשט על פניהם והפחית את גודל אוכלוסיותיהם באופן משמעותי. המחלה הזו מוכרת בשם Devil facial tumour disease ויוצרת גידול סביב הפנים, שמפריע לאכילה ומוביל בסופו של דבר למוות מרעב", אמרה ד"ר מארי אטארד, אחת מהמחברות הבכירות במחקר.
חשוב להבין כי מחלת הסרטן שפוגעת בשדים הטסמניים, לא מתנהגת כמו כל סוג של סרטן המוכר לבני האדם. למעשה, סוג זה של סרטן, כמעט שלא נראה בטבע כלל. "יש רק שלושה מקרים של סרטן מועבר ביונקים", אומר פרופ' רוג'רס. "למרבה הצער, זה אחד מאותם מקרים".
המחלה מתפשטת במהירות בין מושבות השדים הטסמניים, ועוברת בין החיות כשהן נושכות זו את זו תוך כדי לחימה. בכך מספרם של השדים בטסמניה דעך מאוד מאז הגילוי של המחלה בשנת 1996. אמנם תוכניות שימור שונות תוכננו כדי לעזור למזער את התפשטות הזיהום ולהגן על המין ממנו נשארו כ-20 אלף בלבד בטבע, למשל על ידי העברת חלק מהם לאזורים נקיים ממחלות או ליצור תוכניות רבייה בשבי כדי לעזור להגדיל את מספרם. ד"ר אטארד אומרת שהממצאים יכולים לעזור למאמצי השימור הללו, בין אם זה על ידי זיהוי שינויים בהעדפות התזונה ובית הגידול ובין אם בסיוע לאנשי צוות השימור. "השים הטסמניים, עקב היותם טורפים, ממלאים תפקיד חיוני בשמירה על בריאות המערכת האקולוגית. המידע שנוכל להפיק מחקר השפם שלהם, יכול לעזור לשימור והגנה על אוכלוסיות השדים הטסמניים ולהחזיר אותם בהצלחה לטבע", מסכמת ד"ר אטארד.
