כמו בכל שנה, רבים יצאו אל הטבע כדי להשתתף במיזם ספירת הציפורים הגדולה של ישראל. אף על פי שמספר המדווחים כמעט לא השתנה בהשוואה לשנה שעברה (437 מדווחים שונים), מספר הדיווחים ירד מעט ל-1,354 (ירידה של כ-4%, בהשוואה ל-1,400 דיווחים אשתקד). 115 מינים שונים נצפו השנה (נמוך יחסית לשנה הקודמת, שבה נצפו 144 מינים) ובסך הכול 38,999 ציפורים (ירידה של 25% בהשוואה ל-51,863 ציפורים שדווחו ב-2025).
רשימת עשרת המינים שנצפו בשכיחות הגבוהה ביותר, במבט ארצי, עברה שינויים קלים בהשוואה לזו של שנה שעברה. הדררה החליפה את הצוצלת ועלתה מהמקום החמישי למקום הרביעי, וגם התוכי הנזירי נכנס בפעם הראשונה לרשימת עשרת המינים המדווחים ביותר, תוך שהוא מדיח מהרשימה את השחרור.
משמח לדעת שהדרור שיפר את מיקומו ועלה מהמקום השביעי ברשימת 2025 למקום השישי. עם זאת, פחות משמח לגלות שהצופית ירדה מהמקום השביעי למקום התשיעי. עורב אפור, מיינה מצויה, יונת הבית, דררה מצויה וצוצלת הם עדיין חמשת המינים הנפוצים ביותר בישראל – מינים המשגשגים כתוצאה מפעילות האדם ולכן נפוצים מאוד במשכנות בכל הארץ.
בחינת השכיחות של עשרת המינים הנפוצים ביחס לשנים קודמות מראה כי המיינה, הדררה והתוכי הנזירי במגמה של עלייה בשכיחות. מדובר במינים פולשים המרחיבים את תפוצתם בהדרגה. אצל העורב והיונה ניכרת יציבות יחסית ואצל דרור הבית והבולבול הממושקף – מגמה כללית של ירידה בשכיחות. עם זאת, חשוב להזכיר שנדרש ניטור ארוך טווח לאורך שנים רבות כדי לקבוע שינוי משמעותי.
הכניסה של התוכי הנזירי לעשרת המינים השכיחים ביותר במבט ארצי היא ביטוי לעלייה מתמשכת בשכיחות שלו מדי שנה. לפי נתוני 2026, התוכי הנזירי נפוץ בעיקר במרכז הארץ (44%), בזמן שבדרום (18%) ובצפון (13%) מספריו נמוכים במידה ניכרת, ובאזור הבקעה וההר הוא לא נצפה כלל.
ייתכן שחלק מהמדווחים מתבלבלים בין הדררה לתוכי הנזירי, שכן שניהם תוכים ירוקי נוצות, אך מגמת ההתפשטות של התוכי הנזירי, הן ברחבי ישראל והן באחוז השכיחות שלו, ניכרת. למי שאינו בטוח כיצד מבחינים ביניהם – נוצותיה של הדררה ירוקות באופן אחיד והיא בעלת זנב ארוך ומחודד, כשלזכרים הבוגרים יש טבעת שחורה-ורודה סביב הצוואר ומקור אדום בולט.
לעומתה, התוכי הנזירי קטן ועגלגל יותר, צבעו ירוק עם חזה ובטן אפורים, מקורו בהיר וזנבו קצר יותר. הבדל בולט נוסף הוא באופן הקינון: הדררה מקננת בחללים בעצים, בעוד התוכי הנזירי בונה קנים גדולים מענפים על עצים ואף על עמודי חשמל. שני המינים הגיעו לישראל בעקבות סחר בחיות מחמד – הדררה הגיעה כבר בשנות ה-60–70 והתפשטה כמעט בכל הארץ, ואילו התוכי הנזירי הגיע בעיקר בשנות ה-80–90 ונפוץ בעיקר באזורי המרכז והשפלה. שניהם נחשבים למינים פולשים, שעלולים להשפיע על המערכת האקולוגית המקומית.
כאשר בוחנים את שכיחות עשרת המינים במבט אזורי, ניכרים הבדלים קלים בהשוואה בין האזורים למבט הארצי. במרכז השכיחה ביותר היא המיינה ובדרום יונת הבית. באזור הבקעה וההר ממוקם דרור הבית במקום השלישי, בדרום הוא במקום החמישי, במרכז במקום השביעי ובצפון במקום העשירי. שבעה מינים מופיעים בכל האזורים בשכיחות גבוהה: יונת הבית, צוצלת, עורב, מיינה, דררה, צופית ובולבול. לעומת זאת, נחליאלי ותור צווארון נצפו בשכיחות גבוהה רק בדרום, בעוד השחרור נצפה בשכיחות גבוהה רק בבקעה וההר, והעורבני שחור-הכיפה נצפה בשכיחות גבוהה רק בצפון.
ספירת הציפורים השנתית היא מיזם של ניטור ארוך טווח העוקב אחר שינויים באוכלוסיות ציפורים ביישובים ומתקיים בישראל מאז 2006. הספירה מתקיימת בשיתוף פעולה של המרכז לטיפוח ציפורי הבר בחצר הבית, החברה להגנת הטבע, מקום מפגש והמרכז הישראלי למדע אזרחי שבמוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט באוניברסיטת תל אביב. זהו מיזם של מדע אזרחי שבו שותפים מתנדבים מכל רחבי הארץ ובכל הגילים, שעורכים תצפיות, סופרים ומדווחים בפלטפורמת eBird.
הדיווחים התקבלו מ-215 יישובים (גידול בהשוואה ל-204 יישובים שמהם דיווחו בשנת 2025). שיאנית הדיווחים היא באופן קבוע העיר תל אביב, שממנה נשלחו 122 דיווחים. השנה נרשם גידול בהשתתפות של מוסדות החינוך בספירה – 173 מוסדות (בהשוואה ל-158 בשנת 2025), מתוכם 91 גני ילדים, 74 בתי ספר יסודיים ו-8 בית ספר על-יסודיים או אחרים. כ-270 דיווחים הגיעו ממוסדות חינוך אלו והם כ-20% מכלל הדיווחים.
כמו כן, בפעילות השתתפו 12 שגרירים ב-22 יישובים שונים. יחד, הובילו השגרירים הפועלים בהתנדבות 33 פעילויות והגיעו לכ-800 משתתפים. הפעילות התפרסה בין מפגשים קהילתיים פתוחים, פעילויות משפחתיות והדרכות במסגרות חינוכיות (בתי ספר וגנים), שתרמו רבות לספירה ולממצאיה.
