בחורף של שנת 2022 עמד איתי במברגר, מדריך מטעים נשירים במשרד החקלאות, בלב מטע בכפר עציון. הוא פרס רשת אטומה של 100% הצללה על העצים ומדד למחרת עם שחר את הטמפרטורה. המד הראה 10 מעלות פחות מאשר מחוץ לרשת. הפעולה הפיזית הפשוטה הזו נולדה לאחר שזיהה כי עצי פרי שגדלו בצל גידולים "שוברי רוח" - כמו עצי ברוש, אשל או אורן - הניבו פרי גם בשנים חמות במיוחד, בעוד שורות סמוכות באותה חלקה נותרו ריקות כמעט לחלוטין.
"המטעים הנשירים צריכים מנות קור, ויש שנים חמות יותר ויותר באחרונה, כמו בשנים 2021, 2024 וגם ב2025", מסביר במברגר על אחת מההשפעות המדאיגות של משבר האקלים הניכרות בבירור בישראל. "הבחנו שיש שורות במטעים עם פרי יפה, ויש כאלו בלי פרי בכלל לפעמים. ניסינו להבין מה קורה בשורות המוצלחות והבנו שהן קיבלו הצללה וכנראה שזה משמעותי מאוד עבור עצי הפרי הנשירים".
בשיתוף ד"ר מיכל אקרמן-לברט ממו"פ צפון-מיג"ל הורחב הניסוי ל-30 חלקות מטעים ברחבי הארץ, מרמת הגולן ועד השפלה. החוקרים פרסו רשתות צל שחורות, בצפיפות של 90 אחוזים, מעל מטעי אפרסק, נקטרינה, משמש, דובדבן, שזיף ואגס, והשאירו אותן לאורך חודשי הסתיו והחורף כדי להפחית את הקרינה.
בכך הן סייעו בשמירה על טמפרטורות נמוכות יותר סביב העצים, והגדילו את צבירת מנות הקור החיוניות להתעוררות תקינה של עצי פרי נשירים לאחר החורף. הנתונים מהשטח הצביעו על עלייה של כ-24 אחוזים בצבירת מנות הקור, וזינוק ממוצע של כ-82 אחוזים ביבול בהשוואה לחלקות הביקורת שנותרו ללא קירוי. בחלק מהמטעים נרשמה אף הכפלת יבול, מטון אחד לשני טונות לדונם.
עצי דובדובן בקשת ברמת הגולן
(צילום: אביהו שפירא)
"התוצאות במחקר של השימוש ברשתות בשלוש השנים האחרונות, הן מטורפות", אמר במברגר בהתרגשות. "אני מאמין כי הממצאים המרשימים האלו מייצרים כלי משמעותי להתמודדות בישראל עם משבר האקלים ואני מניח שגם בעולם יבקשו לאמץ אותו. אם אתה שואל אותי, בשביל זה האגף שלנו, שירות ההדרכה, קיים בדיוק - בשביל דברים כאלו".
עלות הפתרון, שדורש פריסה והסרה עונתית, נעה בין 4,000 ל-5,000 שקלים לדונם. "היישום של הרשת הוא לא כל כך זול, אבל לעומת התוצאות הוא די שולי", אומר במברגר. "הרווח בשימוש ברשתות, למשל במטעי דובדבן, הסתכם בתוספת של 8,000 עד 15,000 שקלים לשנה. את הרשתות אנחנו מורידים באמצע החורף, כשאנחנו רוצים לעורר את העצים ולגרום להם להתחיל לפרוח ולתת פרי".
מנהל שירות ההדרכה והמקצוע (שה"מ) במשרד החקלאות, חגי שניר, מציין כי ככל שתנאי האקלים מאתגרים יותר עבור הזן והאזור, כך גדל הפוטנציאל של השיטה לתרום ליבול.
מטע אפרסקים בכרמי יוסף
(צילום: אביהו שפירא)
על רקע הירידה המתמשכת בכמות מנות הקור הנצברות בחורפים בישראל, מדובר בכלי פשוט יחסית ליישום, בעל עלות נמוכה, שעשוי לסייע לחקלאים לשמור על יציבות הייצור גם בתנאי אקלים משתנים. "בעידן של שינויי אקלים, החקלאות זקוקה לפתרונות חדשניים, אבל לפעמים החדשנות מתחילה דווקא מהתבוננות פשוטה בשטח", אמר שניר.
לדבריו, "זהו הישג שממחיש את החשיבות של החיבור בין הדרכה, מחקר וחקלאים, ואת היכולת של החקלאות הישראלית להמשיך להתאים את עצמה למציאות המשתנה, לחזק את הייצור המקומי ולתרום לביטחון המזון של מדינת ישראל".
