שלושה שיגורים לירח עד סוף השנה
סוכנות החלל של ארצות הברית, נאס"א, הציגה השבוע תוכניות מעודכנות להקמת בסיס באזור הקוטב הדרומי של הירח. בין השאר היא הכריזה על תוכנית לשגר כבר השנה עוד שלוש משימות לא מאוישות של חלליות פרטיות: אחת של נחתת הירח בלו מון מארק-1 של חברת בלו אוריג'ין, אחת של נחתת "גריפין" של חברת אסטרובוטיק (Astrobotic), שגם תציב על הירח רכב שטח אוטונומי מתוצרת אסטרולאב (Asrtolab), והשלישית של הנחתת נובה (Nova-C) של חברת Intuitive Machines. שלוש המשימות אמורות לנחות באזור הקוטב הדרומי של הירח, ולבצע ניסויים של נאס”א לקראת הנחתת בני אדם, המתוכננת כרגע ל-2028.
סוכנות החלל גם הכריזה על הבחירה בשתי החברות שיפתחו מכוניות פתוחות לנסיעת אסטרונאוטים על הירח. חברת אסטרולאב וחברת Lunar Outpost יקבלו מנאס”א כ-220 מיליון דולר כל אחת, לפיתוח ואספקה של כלי הרכב. כל כלי רכב כזה יהיה בעל מסה של עד טונה אחת, ואמור לנסוע לפחות 200 קילומטרים על פני הירח. הם נדרשים להגיע למהירות של 10 קמ”ש, ולהיות מסוגלים לעלות ולרדת בבטחה בשיפועים של עד 20 מעלות. חברת בלו אוריג’ין זכתה במכרז של נאס"א להנחית את כלי הרכב הראשונים על הירח בנחתת בלו מון, ותקבל יותר מ-200 מיליון דולר לביצועו. כלי הרכב מיועדים להסעת שני אסטרונאוטים, ובנאס"א מקווים להנחית כלי רכב על הירח עוד לפני שאסטרונאוטים ידרכו שם. הם גם אמורים להיות מותאמים לנסיעה עצמאית בנהיגה מרחוק.
עוד כתבות באתר מכון דוידסון לחינוך מדעי:
עם כלי רכב ורחפנים: התוכנית המעודכנת להקמת בסיס על הירח
מחלות ללא גבולות: דלקת קרום המוח בישראל, אבולה באפריקה
הניאנדרטל שקדחו לו בשן
בנוסף הודיעה נאס”א כי בחרה את חברת פיירפליי (Firefly Aerospace) לבצע את משימת MoonFall, שתביא לירח ארבעה רחפנים רקטיים. הרחפנים, שאת פיתוחם מובילה מעבדת ההנעה הסילונית של נאס"א, JPL, אמורים לבצע כמה טיסות על הירח לטווח מרבי של חמישה קילומטרים ולסייע במיפוי מדויק של האזור, צילום הקרקע ברזולוציה גבוהה, תיעוד של אזורים שקשה להגיע אליהם קרקעית ובחירת אתרי נחיתה. בנאס"א אומרים כי הבסיס המתוכנן ישתרע על שטח של מאות מיילים רבועים, ובתוכם ייבחרו האזורים המתאימים לכל פעילות.
נאס"א גם העלתה לרשת אתר חדש המפרט את שלושת השלבים להקמת בסיס קבע על הירח. בשלב הראשון, עד 2029, ינחתו עליו 21 חלליות שיביאו איתן ארבע טונות של מטענים, כולל כלי הרכב והרחפנים הרקטיים. בשלב השני, עד 2032, מתכננת נאס"א 24 משימות שינחיתו 60 טונות של ציוד, והנחה של תשתיות תקשורת ואנרגיה לפעילות קבועה על הירח. בשלב השלישי, משנת 2032, אמורות לנחות עוד 28 משימות, עם כ-150 טונות של ציוד. השלב הזה כולל הקמת מגורים קבועים, פיתוח תשתיות לניצול משאבים מקומיים על הירח ופיתוח יכולת לשגר חלליות לא מאוישות עם מטען מפני השטח.
5 צפייה בגלריה
מגורים, תשתיות אנרגיה ותקשורת, ניצול משאבים מקומיים ועוד. התוכנית של נאס"א לבסיס ליד הקוטב הדרומי של הירח אחרי 2032
(הדמיה: NASA)
שנת הדרקון
שלושה אסטרונאוטים סינים שוגרו השבוע לתחנת החלל של סין, טיאנגונג, ואחד מהם יישאר שם למשך שנה שלמה – הפעם הראשונה שסין מוציאה לפועל משימה כה ממושכת. סין חשפה את פרטיהם של אנשי הצוות רק בשבת, זמן קצר לפני ששוגרו למשימת שנז'ו 23 (Shenzhou 23). מפקד המשימה הוא ז'ו ינגז'ו (Zhu), בן 39, שכבר היה בתחנה הסינית ב-2023. טייס המשימה הוא ז'אנג ז'יואן (Zhang), בן 40, שזו טיסת החלל הראשונה שלו, ומומחית המטען היא לאי קא-יִנג (Lai) בת 43. גם לה זו טיסת בכורה, והיא גם האדם הראשון מהונג קונג שמגיע לחלל.
הצוות החדש שוגר ביום ראשון בערב מבסיס החלל הסיני ג'יקיואן במדבר גובי על גבי טיל Long March 2F. כעבור שעות אחדות הם עגנו בתחנת החלל טיאנגונג, וחברו לשלושת אנשי הצוות של משימת שנז’ו 22.
סוכנות החלל של סין הודיעה כי זהות האסטרונאוט שיישאר שנה שלמה בחלל טרם נקבעה, והבחירה תיעשה לפי תפקוד הצוות במהלך המשימה ומצב בריאותו. עם זה, לדברי הסוכנות המפקד והטייס יכולים למלא זה את תפקידו של זה, מה שמרמז כי אחד מהם יהיה כנראה זה שיישאר. שני האחרים יחזרו לכדור הארץ בעוד חצי שנה, לאחר הגעת שני המחליפים למשימת שנז'ו 24. יחד איתם יגיע גם האסטרונאוט הראשון אי פעם של פקיסטן, שיתארח לכמה ימים בתחנת החלל, כפי שסוכם בשנה שעברה. הוא ייבחר מבין שני המועמדים שמתאמנים למשימה, מוחמד זישאן (Zeeshan) ועלי חוראם דאוד (Daud), ויהיה לא רק הנציג הראשון של פקיסטן בחלל, אלא גם האסטרונאוט הראשון שאינו סיני בתחנת החלל של סין. לאחר חפיפת הצוותים בתחנה שני האסטרונאוטים שלא ימשיכו לשנה שלמה בחלל יחזרו עם האורח הפקיסטני לכדור הארץ בחללית שנז'ו 23.
סטארלינק צבאי במיליארדים
חברת ספייס אקס זכתה במכרז של יותר משני מיליארד דולר להקים עבור חיל החלל של ארצות הברית רשת לוויינית של תקשורת מאובטחת ומהירה במסלול נמוך סביב כדור הארץ, שתפעל כמעין רשת אינטרנט צבאית. המכרז הוא להקמת השלד של הרשת, שמכונה "רשת נתוני חלל" (Space Data Network או SDN) והיא תכלול לוויינים בעלי תקשורת אופטית זה עם זה, כך שיוכלו להעביר מידע צבאי במהירות דרך החלל, בלי תלות בתחנות ממסר קרקעיות. הלוויינים יוכלו לשדר נתונים רבים במהירות גבוהה בין מערכות חישה כמו מכ”מים, לוויינים, מערכות פיקוד ומערכות נשק.
הרשת תתבסס על לווייני Starshield של ספייס אקס – לווייני תקשורת שפותחו לשימוש ביטחוני ומודיעיני של גופי ממשל. הם מבוססים על לווייני סטארלינק, רשת התקשורת של ספייס אקס לאספקת שירותי אינטרנט מהחלל, אבל בעלי יכולות נוספות בתחומי המיגון, אבטחת המידע ועוד.
רשת SDN צפויה להשתלב כשכבה בתוך רשת תקשורת לוויינית רחבה יותר של מערכת הביטחון האמריקאית, ובהודעת חיל החלל נאמר כי בשנים הבאות צפויים להשתלב עוד ספקים בהקמתה. בהודעה לא נאמר כמה לוויינים צפויה לכלול הרשת. המכרז, בסכום של 2.29 מיליארד דולר, אושר במסגרת הסכם למימוש מהיר, הקובע שאב-טיפוס מתפקד של לווייני הרשת צריך להיכנס לפעולה עד סוף שנת 2027.
5 צפייה בגלריה
רשת צבאית מבוססת על גרסה ביטחונית של לווייני סטארלינק. לוויין סטארשילד
(צילום: SpaceX)
דיו כחולה בסלעי מאדים
חוקרים שבחנו לעומק את ההרכב של מטאוריטים שהגיעו ממאדים הופתעו לגלות בתוכם יהלומים, אלכוהול וגם פיגמנטים כחולים המשמשים מרכיבים בדיו של עטים. לא מדובר כמובן בחומרים ממאדים, אלא במזהמים שחדרו למטאוריטים במהלך הטיפול בהם. אמנם בני אדם עדיין לא הצליחו להביא באופן יזום דגימות קרקע ממאדים, וגם לא ברור מתי זה יקרה, אבל היקום סיפק לנו כמה מאות דגימות בעצמו. מתוך עשרות אלפי מטאוריטים – סלעים שצנחו לכדור הארץ מהחלל – שיש בידינו, אנחנו יודעים על קרוב ל-300 שהגיעו ממאדים, ככל הנראה לאחר שהתנגשות אלימה העיפה אותם לחלל, וצירוף מקרים קוסמי הפגיש אותם עם מסלולו של כדור הארץ. השכבה החיצונית של המטאוריטים האלה נחשבת מזוהמת, מעצם המעבר שלה באטמוספרה שלנו והמפגש עם הקרקע. ואולם, ההנחה היתה שהליבה שלהם נשארה סטרילית ומשקפת את הרכב החומר שאכן הגיע ממאדים.
5 צפייה בגלריה
לאירה קולומה (Coloma), שהובילה את המחקר, עם אחד משברי המטאוריטים שהחוקרים בחנו
(צילום: Egoi Markaida, EHU University)
החוקרים, מהאוניברסיטה הבסקית בספרד, השתמשו בכמה טכניקות לבחינת ההרכב הפנימי של מטאוריטים שכבר נטלו מהם דגימות, כדי לבדוק אם עצם נטילת הדגימות זיהמה אותם. הם בחנו מטאוריטים מהאוסף האוניברסיטאי שלהם, וכן כאלה שקיבלו מנאס”א לצורך המחקר. בין השאר הם גילו כאמור שרידי יהלומים שנותרו כמעט בוודאות מהמקדחים ששימשו לנטילת הדגימות. כדי לנקות את המטאוריט משאריות כאלה נהוג לשטוף אותו באלכוהול (אתנול), אלא שמתברר מהמחקר החדש גם שהשטיפה לא מסלקת לגמרי את שבבי היהלום הזעירים, וגם שכמויות זעירות מהאלכוהול עצמו נשארות במטאוריט. כמו כן החוקרים מצאו עקבות של פיגמנטים כחולים, וניתוח הרכבם העלה כי אלה הצבעים שמשמשים בדיו של עט כדורי רגיל. ההנחה היא לא שאחד מחוקרי המטאוריט נעץ את עטו בסלע החלל, מן הסתם, אבל ייתכן ששאריות דיו דבקו לכפפה שבה נגע במטאוריט, או שבה נגע בלהב המקדח, למשל. כנראה לא מדובר בתופעה ייחודית לחוקר מסוים או למעבדה מסוימת, כי החוקרים מצאו במטאוריטים עקבות של לפחות שלושה סוגי דיו.
המחקר חושף את המידה הרבה שבה דגימות מהחלל חשופות לזיהומים, והוא חשוב במיוחד לאור התגליות של אבני בניין לחיים בדגימות שהגיעו מאסטרואידים בשנים האחרונות. החוקרים אינם טוענים שכל הדגימות מזוהמות או שהממצאים אינם תקפים, אבל בהחלט שיש לבחון בתשומת לב את שיטות העבודה. הם גם מציעים כמה צעדים מעשיים כמו החלפת האתנול באלכוהול אחר, והתאמת סוג הממסים להרכב הכימי של המטאוריט. במקביל הם ממשיכים לפתח שיטות אנליטיות לזהות מזהמים בדגימות מהחלל ולשפר את פרוטוקולי הטיפול בהן, בתקווה שיום אחד יזכו לעשות זאת עם דגימות שהובאו ממאדים.
איתי נבו, מכון דוידסון לחינוך מדעי, הזרוע החינוכית של מכון ויצמן למדע
