יש שאלות שאולי נשמעות פשוטות, אבל למבוגרים רבים אין תשובות עליהן. ילדים, ולא רק, שואלים שוב ושוב שאלות בסיסיות על העולם, ובמקרה הטוב - פונים לגוגל. אז למה השמיים כחולים? זו שאלה מצוינת. התשובה היא יותר מורכבת ממה שחשבתם.
מבזק חדשות טובות
(צילום: ירון ברנר)

הצבע הכחול של השמיים הוא תוצאה של תהליך פיזיקלי המכונה "פיזור ריילי". אור השמש מורכב ממגוון צבעים, וכאשר הוא עובר דרך האטמוספרה, אורכי הגל הכחולים מתפזרים יותר מכל שאר הצבעים. התוצאה היא - שמיים כחולים במהלך היום.
דמיינו שאתם זורקים כדור קטן על קיר, ואז הוא קופץ לכל הכיוונים. עכשיו חשבו על אור השמש, שעשוי מהמון צבעים. האור נתקל במולקולות קטנטנות של אוויר, והצבע הכחול שכאמור יש לו גלים קצרים במיוחד - "מקפץ" הכי הרבה לכל הכיוונים, וזה בדיוק מה שאנחנו רואים כשאנחנו מסתכלים לשמיים.
3 צפייה בגלריה
הים התיכון
הים התיכון
השמיים כחולים וגם הים
(צילום: Shutterstock)
בשקיעה ובזריחה, האור צריך לעבור דרך יותר אוויר כיוון שהשמש נמוכה יותר באופק, ולכן הצבע הכחול "מתפזר" ונשארים צבעים חמים כמו כתום ואדום. שאלות בסיסיות אלו מאתגרות לא רק הורים, אלא גם מדענים. הסקרנות, היא זו שמניעה אותנו לחקור, ללמוד ולנסות להבין את העולם סביבנו.
ומכאן, לכוכבים. בתמונות חדשות, שצולמו על ידי טלסקופ החלל ג'יימס ווב, נחשפו לראשונה פרטים מדהימים על מבנה האבק הבין כוכבי באזור שנקרא קסיופאה A – שארית סופרנובה בקבוצת הכוכבים קסיופאה.
טלסקופים אחרים, ישנים יותר, לא הצליחו לראות את הפרטים האלה דרך ענני האבק, אך בזכות היכולת של ווב לראות את היקום בגלי אינפרא-אדום, אנחנו צופים בתצפיות חסרות תקדים.
3 צפייה בגלריה
התמונה שצילם ג'יימס ווב
התמונה שצילם ג'יימס ווב
התמונה שצילם ג'יימס ווב
(צילום: NASA, ESA, CSA, STScI, Jacob Jencson/Caltech/IPAC)
התמונות, למעשה, מציגות שכבות אבק מסודרות ומפותלות ודרכן מקווים מדענים להבין טוב יותר את התהליכים שמעצבים את המדיום הבין כוכבי וכיצד אבק קוסמי משפיע על היווצרות כוכבים וגלקסיות.
ונסיים עם האלמוג שרודף אחרי השמש. אלמוגים נתפסים בדרך כלל כיצורים נייחים, למרות שמדובר בבעלי חיים חסרי חוליות. מחקר חדש מגלה כי אלמוג ממין Cycloseris cyclolites, שתואר לראשונה כבר ב-1815, מסוגל לנוע על קרקעית הים באמצעות קפיצות קטנות, כדי להגיע לאזורי אור טובים יותר.
3 צפייה בגלריה
האלמוג שזז
האלמוג שזז
האלמוג שזז
(צילום: Lewis et al., PLOS One, 2025)
חוקרים מאוניברסיטה באוסטרליה צילמו את האלמוג בזמן אמת, כאשר הוא מנפח ומכווץ את גופו כדי להתקדם, בדומה לתנועת מדוזה. ועל אף קצב ההתקדמות האיטי ביותר שלו – כ-5 סנטימטרים ביממה, התנועה מסיימת לאלמוגים לשרוד באזורים שבהם הגישה לשמש אינה מספקת.
העדפת האלמוגים לנוע לאזורים מסוימים עשויה להשפיע על ההישרדות שלהם במצבי שינוי אקלים, וככל שהם יוכלו לנוע מהר יותר - כך יגדל סיכויים לשרוד.