ציפור לבנה שמסתובבת ליד עדרי הבקר היא מראה מוכר למדי. זוהי אנפית הבקר, שבישראל כבר הפכה זה מכבר לבת בית. אף על פי כן, מאחורי המראה השגרתי הזה מסתתרים מערכת יחסים מחושבת להפליא, כישורי ציד יעילים במיוחד ובעל כנף שמשגשג, אולי אפילו משגשג מדי. כדי להבין לעומק את עולמה של אנפית הבקר, שוחחנו עם ד"ר רועי טלבי, זואולוג ואקולוג, שחקר את המין במהלך לימודי הדוקטורט שלו במחלקה לביולוגיה אבולוציונית וסביבתית באוניברסיטת חיפה.
איפה אפשר למצוא את אנפית הבקר בארץ ובעולם?
"אנפית הבקר היא במקור מאפריקה ומאסיה הטרופית. בשנים 1950–1970 היא התפשטה בפתאומית ובמאסיביות לאמריקה הצפונית, לאמריקה הדרומית ולאוסטרליה. זוהי אחת מתופעות ההתפשטות הטבעיות המהירות ביותר שתועדו אצל עוף כלשהו. התפשטותה הייתה ספונטנית. כלומר, האנפית ניצלה לטובתה שינויים שעשה האדם בנוף כמו גידול בקר, כריתת יערות וחקלאות. כיום היא מצויה בכל היבשות למעט אנטארקטיקה, והאוכלוסייה העולמית שלה מוערכת ב-4–10 מיליון פרטים ואף נמצאת במגמת עלייה".
"בישראל, עד שנות ה-50 של המאה הקודמת, הייתה אנפית הבקר עוברת אורח בלבד. מאז היא החלה לקנן בארץ, ואוכלוסייתה גדלה והתרחבה. כיום אפשר למצוא אותה בעיקר בשטחי חקלאות ובשטחי בתה עשבוניים – מצפון הנגב ועד למרגלות החרמון, ובשנים האחרונות היא גם חדרה לעומק בתי גידול טבעיים ובראשם החורש הים-תיכוני".
חיות את הרגע - לכל הכתבות הקודמות
למה אנפית הבקר חיה ליד עדרי בקר?
"מקובל לחשוב שהאנפית מתחקה אחר הבקר כדי ללקט קרציות מגופן. למעשה הקרציות הן חלק זניח לחלוטין מהתזונה שלה, והיא נמצאת שם כדי לטרוף את קטני-הארץ שהבקר מבריח מהקרקע בהליכתו, כמו פרוקי-רגליים וזוחלים. מדובר במערכת יחסים מחושבת ומדויקת להפליא בין האנפית לבקר. האנפיות לא הולכות סתם אחרי כל פרה אלא בוחרות באופן פעיל את זו שזזה בקצב המיטבי עבורן: 10–30 צעדים בדקה. זה קצב שמבריח מספיק חרקים מהצמחייה, אך לא גבוה מדי ומקשה לתפוס אותם. אם הפרה איטית מדי או מהירה מדי, אז האנפית פשוט עוברת לפרה אחרת בעדר".
"על פי מחקרים, תגמול הציד של האנפית בצמוד לבקר גבוה פי 3.6 עד 5.2 בהשוואה לציד עצמאי. האנפית עושה אופטימיזציה שרוב בעלי החיים לא מסוגלים לה. העיניים שלה קולטות את התנועה הקטנה ביותר, ובשבריר שנייה מקורה החד נשלח כחץ אל הטרף. הטרף, בין אם חגב, לטאה או צפרדע, ונבלע בשלמותו".
מה עוד מיוחד באנפית הבקר בהשוואה לעופות אחרים?
"אחד הדברים המוזרים והמרתקים באנפית הבקר הוא שהיא לרוב בוחרת למקם את מושבות הקינון העצומות שלה דווקא בסמיכות למוקדי פעילות אנושית, לרבות עצי רחוב, גנים עירוניים, ופאתי ישובים. כלומר, אחרי שבילתה את מרבית היום בשדות פתוחים, בשטחי מרעה ובמטמנות, היא חוזרת בערב ללון ולקנן בקרבת האדם. אין לנו עדיין תשובה חד-משמעית מדוע. ההשערות כוללות הגנה מפני טורפים – שמעדיפים לשמור מרחק מפעילות אנושית, קירבה למקורות מים ביישוב, ומיקרו-אקלים נוח המתקיים בעיר (מדובר במין חובב-חום מובהק). אף אחת מההשערות לא הוכחה באופן מלא. זו תזכורת יפה שגם בעולם של מחקר אינטנסיבי, מינים שכיחים ככל שיהיו נותרים אניגמטיים".
מה תפקידה של אנפית הבקר במערכת האקולוגית?
"בשדות החקלאיים אנפית הבקר ממלאת ככל הנראה תפקיד מועיל: היא ניזונה בעיקר מחרקים ובפרט מחגבים ומצרצרים, שהם מזיקים מוכרים בחקלאות. באופן זה היא עשויה לסייע בהפחתת אוכלוסיות מזיקים, והיא נחשבת בעולם כמדבירה ביולוגית חשובה".
"יחד עם זאת, בשנים האחרונות בעקבות התרחבות ענף גידול הבקר לתוך שטחי חורש ובתה טבעיים, האנפית עוקבת אחרי הבקר ופולשת גם היא לאותם בתי הגידול. שם היא לא ניזונה רק מחרקים. ממחקר שפרסמנו ב-2023 עלה כי כ-20 אחוז מביומסת הטרף של האנפות הם זוחלים, ומעל 64 אחוז הם מיני חורש, כלומר זוחלים שחיים במרחב הטבעי ולא בשדות, לדוגמה לטאות, נחשים, צפרדעים, קרפדות ואפילו צבים – חלקם מינים נדירים ואף בסכנת הכחדה".
איך הגעת לחקור דווקא את אנפית הבקר, ומה גילית שהפתיע אותך?
"הכול התחיל בתחילת הדוקטורט שלי כשניסיתי למפות את האיומים על חברת הזוחלים בישראל. יום אחד, בחורש ליד ביתי בטבעון, הבחנתי באנפית שעומדת רגועה לצד פרה. ואז תוך שבריר שנייה, היא הניפה ראשה אחורנית ושלפה מהסבך לטאה זריזה בוגרת, בלעה אותה בשלמותה והתעופפה. באותו רגע הבנתי שיש כאן 'קייס' רציני".
"משם הלכתי עם בתי מיקה לבקר במושבת קינון של אנפיות בקר ביישוב סמוך. מה שמצאנו הפתיע אותנו. כשעמדנו תחת המושבה ירד עלינו 'גשם' של פגרי לטאות, נחשים, דו-חיים ושלל פרוקי-רגליים, ובמהרה הבנו שבביקור הבא חייבים להצטייד במטרייה. במושבה מצאנו את בעלי החיים שחיפשנו בחורש הטבעי, רק בצורה פחות רצויה. כך נולד הרעיון והמחקר הגדול סביב אנפית הבקר כטורף שמאיים על חברת הזוחלים בחורשי הארץ".
כיצד אתה חוקר את אנפית הבקר בשטח?
"שיטות העבודה כללו כמה גישות שמשלימות אחת את השנייה. במעבדה התמקדנו בניתוח פליטות המזון של האנפיות. מדובר בגושי מזון שההורים מעבירים לגוזלים ושנופלים לקרקע תחת הקינים. איסוף פליטות המזון היה האתגר הגדול במחקר, היות שתחתית המושבה שופעת בלשלשת, גוזלים מתים, פגרי טרף בשלבי ריקבון שונים וקרציות – לא בדיוק תנאי העבודה האידיאליים, אך אלה המחירים שמשלמים כדי לקבל תשובות חד-משמעיות במחקר אקולוגי. נוסף לזה קיימנו תצפיות בשטחים פתוחים והצבנו מצלמות שביל לניטור האנפיות בתוך שטחי החורש כדי לאפיין את עוצמות פעילותן כתלות ברעיית בקר".
איך משבר האקלים משפיע על אנפית הבקר?
"בתור מין תרמופילי (חובב-חום), האנפית עצמה צפויה להרוויח מהאקלים המתחמם, בין היתר בשל חורפים חמים יותר שמאריכים את עונות הקינון. הסיפור המעניין יותר הוא מה קורה לאוכלוסיות הטרף שלה בשטח. ממחקר שפרסמנו ב-2025 עלה כי בניגוד לאינטואיציה שזוחלים יעדיפו אקלים חם יותר (בהיותם תלויים בחום הסביבה לצורך פעילותם), מצאנו שפע זוחלים גבוה יותר דווקא בחורשים באזורים קרים וגשומים – כלומר, השינוי האקלימי צפוי להביא לירידה בשפע הזוחלים הים-תיכוניים, שהם 'חובבי-קור' יחסית שעברו אבולוציה לאקלים צפוני. כך נוצר תרחיש מדאיג שנוסף על ההתפשטות של אנפית הבקר לבתי גידול טבעיים – גם שינוי האקלים מאיים על הזוחלים הים-תיכוניים".
מה עושים עם הממצאים בשטח?
"רשות הטבע והגנים (רט"ג) אימצה את מסקנות המחקר ומבצעת כיום ממשק פעיל לצמצום התפשטות האנפית בשטחי תפוצה פריפריאליים כמו צפון הגולן, תוך מתן תיעדוף לשיטות הומניות ככל הניתן. זו דוגמה נדירה ומעודדת שבה ממצאים מדעיים מתורגמים במהירות למדיניות שימור בשטח".
"השאלה שמעסיקה אותנו כרגע היא מעשית ובוערת: האם גירוש מושבת קינון מאזור מסוים מביא לשיקום חברת הזוחלים בשטחים טבעיים סמוכים, ובאיזה קצב? אם ההשתקמות מהירה, אז הממשק שרט"ג מבצעת היום הוא כלי אפקטיבי. אם היא איטית או חלקית, אז המשמעות היא שנדרשת התערבות מוקדמת הרבה יותר, לפני שאוכלוסיות הזוחלים מגיעות לנקודת אל-חזור".
הכתבה הוכנה על ידי זווית – סוכנות הידיעות של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה
