מדבר יהודה הוא במידה רבה "המדבר של ירושלים" – מרחב פראי הנמצא במרחק קצר מן העיר ומגב ההר, אך שונה מהם לחלוטין באקלימו ובנופיו. גובה של כ-1,200 מטרים מפרידים בין ים המלח לקו פרשת המים ברכס שדרת ההר, וביניהם מדבר יהודה. המעבר החד מהרי ירושלים אל בקעת ים המלח יוצר רצף יוצא דופן של בתי גידול. זהו גם המדבר המקראי שאליו נמלט דוד מפני שאול, באזורי זיף ועין גדי, ומראותיו מהדהדים בספר תהילים (פרק ק"ב, פסוק ז'): "דָּמִיתִי לִקְאַת מִדְבָּר; הָיִיתִי כְכוֹס חֳרָבוֹת". זהות העופות המקראיים אינה ודאית, אך התיאור מתאים לעולם עופות הלילה של המצוקים והערוצים.
חצוצרן המדבר
(צילום: יותם בשן, החברה להגנת הטבע)
יותם בשן, צפר בכיר בחברה להגנת הטבע ותושב מדבר יהודה, מסביר שהמרחב משתרע מרמת מדבר יהודה ועד לשפל הירדן ולחופי ים המלח, וכולל מישורים פתוחים ברמת המדבר, בקעות, מצוקים, ערוצי נחלים, בתרונות חוואר, מעיינות נווה מדבר, מלחות, מישורי נסיגת הים ושטחים חקלאיים, בעיקר מטעי תמרים. "במדבר יהודה משגשגות אוכלוסיות צבאים במישורים הרחבים, יעלים במצוקים, זאבים וצבועים. בנקיקי הסלע מסתתרים שועלי צוקים, מכרסמים קטנים וחשאיים כמו קוצן זהוב, ירבוע, ויפה זנב המיוחד במינו", מסביר בשן. "ברמת המדבר ובמצוקים מקפצות סלעיות למיניהן, בעוד שבמישורי נסיגת ים המלח וערבות יריחו מקנן התחמס המצרי, המסתמך על צבעי הסוואתו כדי להיטמע בקרקע, ציפור העומדת בפני אתגרי שמירת טבע גדולים עם תוכניות פיתוח רבות באזורים היחידים בישראל בהם יש קינון של המין הנדיר והמיוחד הזה".
לאחר הגשמים, מתכסים חלקים מרמת המדבר בצומח חד-שנתי, המספק מזון לחרקים, לצבאים ולעופות הנודדים והיציבים. בערוצים מצטברים מים בגבים, קרקע וחומר אורגני ב'מניפות הסחף', ולכן מתפתחים בהם שיחים ועצים שאינם יכולים להתקיים במדרונות החשופים. המלחות מאופיינות בצמחים המסוגלים להתמודד עם ריכוזי מלח גבוהים, להם התאמות ייחודיות במינן להתמודדות עם מים מליחים, והן מקיימות עולם עשיר של חרקים, זוחלים ועופות. "בתי גידול קטנים אלה הם תחנות חיוניות בתוך המרחב הצחיח, וכל שינוי במשטר המים או פגיעה בשקט ובאקולוגיה העדינה של המדבר עלולים להביא להיעלמותם המהירה ולפגיעה במינים התלויים בה", מסביר בשן.
ורדית סיני בעין סלבדורה
(צילום: משה כהן)
הנוף במדבר יהודה
(צילום: עמרי מדר)
גורי צבוע מפוספס
(צילום: מאור סיבוני)
לילית מדבר
(צילום: גדי שמילה)
המצוקים במדבר יהודה מספקים אתרי קינון לבזים, לרחמים ולעיטים, ובהם עיט זהוב ועיט ניצי. בעבר קיננו שם גם נשרים, אך כיום הם אינם מקננים בו. במצוקים ובערוצים הסלעיים חיה לילית המדבר, דורס לילה חיוור וחשאי. הבהרת זהותה כמין נפרד נשענה גם על עבודתו רבת-השנים של הצפר הישראלי הדורם שיריחי, והיא נקראה בשמה המדעי לכבודו (Strix hadorami). "לילית המדבר יוצרת חיבור סמלי בין המדבר בן-זמננו לבין הדימוי 'קאת מדבר' בספר תהילים", אומר בשן.
מעל בקע ים המלח ולאורך מצוק ההעתקים עובר גם נתיב נדידה מרכזי של עופות דואים. חסידות, עגורים ודורסים, ובהם עיטים, איות צרעים, עקבים ודיות – כל אלה מנצלים זרמי אוויר חמים ועולים בעזרתם לגובה מעל המצוק. כך הם יכולים להתקדם למרחקים גדולים תוך חיסכון באנרגיה. בשן מסביר כי בעונות הנדידה הופכים שמי המדבר לחלק בלתי נפרד מבית הגידול, ולכן גם תשתיות גבוהות, קווי חשמל והפרעה באזורי הלינה והמנוחה עלולים להשפיע על העופות החולפים.
אהרונסוניית פקטורי פורחת
(צילום: משה לאודון)
חוף עין גדי הנטוש
(צילום: משה ברנשטיין)
אוח עיטי
(צילום: חן עין דור)
אפעה מגוון
(צילום: משה דהן)
בז אדום
(צילום: שלומי טובה)
אצבוע ים המלח
(צילום: כוכב אזולאי)
תצורות החוואר של שפך הירדן יוצרות נוף מבותר הרגיש לסחיפה, לנסיעת כלי רכב ולפריצת דרכים. לאורך החוף הצפוני ובשפך הירדן מקנן חופמי אלכסנדרי, ואילו המלחות בדרום ים המלח הן מאתרי הקינון החשובים של התחמס הנובי. "המעיינות ונאות המדבר תומכים בצמחייה נדירה המתמחה בבתי גידול לחים ומליחים. שאיבה מוגברת של מי תהום עלולה להפחית את ספיקת המעיינות ואף לייבשם. ירידת מפלס ים המלח חושפת מעיינות, מלחות ומישורי נסיגה חדשים, אך גם משנה ומייבשת בתי גידול קיימים, מסביר בשן.
צמח ייחודי נוסף הוא הסלבדורה הפרסית, עץ נדיר בישראל הגדל במקומות חמים שבהם קיימת זמינות של מי תהום. פירותיו משמשים מקור מזון חשוב לציפורים מקומיות ונודדות החוצות את המדבר. "הסלבדורה היא גם הצמח הפונדקאי של הפרפר דרומי הסלבדורה, שמחזור חייו תלוי בקיומם של העצים המעטים הללו. לכן פגיעה בעץ בודד או במקור המים המזין אותו עלולה להשפיע על מערכת שלמה של צמחים ובעלי חיים", אומר בשן. "מטעי התמרים מספקים גם הם מזון ומחסה למינים מסוימים, ובהם השעיר המשורטט, אך הרחבת החקלאות כרוכה לעיתים בדחיקת שטחים טבעיים, בשאיבת מים ובחומרי הדברה. בנייה ברמת מדבר יהודה משפיעה על המרחב כולו: יישובים, כבישים, גדרות ודרכים חדשות קוטעים מסדרונות אקולוגיים ומשבשים את תנועת בעלי החיים בין ההר, הרמה, המצוקים וים המלח".
דרומי הסלבדורה
(צילום: ראיד שורוש)
כושן ארסי
(צילום: ישראל שדה)
פשתנית ססגונית
(צילום: נועה אבהר)
יעל זכר
(צילום: הראל דהן)
טריסטרמית
(צילום: יוחי ירושלמי)
שפן סלע בשמורת עין גדי
(צילום: יסמין בוהק)
שעיר משורטט
(צילום: עירא עקיבא)
חשוב להדגיש כי גם ירידה של מטיילים משבילים, כניסה למצוקים והתקרבות לקינים עלולות לגרום להפרעה ולנטישת קינון. "דורסים נפגעים גם מלכידה ומסחר בלתי חוקיים הקשורים לבזיירות (אומנות השימוש בבזים או בדורסי יום חזקים ולעיתים אף בדורסי לילה לציד עופות ויונקים), מהרעלות ומהתחשמלות. על כן, שמירת מדבר יהודה מחייבת אפוא הגנה על רציפות רמת המדבר, המצוקים, המעיינות, המלחות והחופים. אין זה שטח ריק בשוליה של ישראל, אלא מערכת טבע עשירה ורגישה, שבה פגיעה מקומית עלולה להשפיע על המרחב כולו", מסכם בשן.
דרומי הסלבדורה
(צילום: שלו ויסמן)
יעל זכר
(צילום: בועז עמידרור)
עורב קצר-זנב
(צילום: אלדד גולן)
שרקרק גמדי
(צילום: אילן מנשה)
אוח מדברי
(צילום: איתי מיכאל דיאז)
כוס חורבות
(צילום: כפיר יהודה)
שועל צוקים
(צילום: בועז עמידרור)
מניפנית מצויה
(צילום: לאה חננשווילי)
כחליל השיזף על צלף רותמי
(צילום: אלדד גולן)
שרקרק גמדי
(צילום: מיכה מיוסט)
סבכי קפריסאי
(צילום: אבי צודקביץ')
הנוף הלילי במדבר יהודה
(צילום: לילך לוי)
מדברון
(צילום: אלון שניידר)
תחמס מצרי
(צילום: ארז הירשפילד)
קשת במדבר יהודה
(צילום: יוחי ירושלמי)
האגודה הישראלית לצילום טבע הינה ארגון ללא מטרות רווח הנוסד מטעם צלמי הטבע ולמען צלמי הטבע וככזה נועד לאפשר לצלמי הטבע בארץ ללמוד ולהתפתח בדרך של הפריה הדדית, שיתוף, למידה, מפגשים משותפים והרצאות, תוך כדי העלאת קרנו של צילום הטבע בישראל, והגברת תרומתו לחברה ולשמירת הסביבה. לעוד צילומים - בדף הפייסבוק של האגודה.
