מחלת אנתרקס (גחלת) גרמתה למותם של כ-50 היפופוטמים בפארק וירונגה (Virunga), הפארק הלאומי הוותיק ביותר באפריקה, שממוקם במזרח הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו.
4 צפייה בגלריה


אחד מההיפופוטמים שנמצאו מתים בפארק הלאומי וירונגה שברפובליקה הדמוקרטית של קונגו, כתוצאה ממחלת האנתרקס
(צילום: Virunga National Park, Reuters)
האירוע נגרם על ידי חיידק יוצר נבגים בשם בצילוס אנתרציס (Bacillus anthracis), ששורד במשך עשרות שנים באדמה שבה נקברו בעלי חיים שמתו כתוצאה ממחלת האנתרקס או שהיו נשאים שלה. למעשה, הנבגים שיוצר החיידק המזיק הם אלה שאחראים להתפתחות המחלה, שנפוצה בקרב בעלי החיים הצמחוניים (שנחשפים לנבגים העמידים בקרקע).
יתרה מכך, המחלה הזיהומית עלולה להיות מועברת ולהדביק את בני האדם, מה שמזכיר את מתקפת האנתרקס המפורסמת מ-2001, שעוררה בהלה גדולה בעולם. הזיהום, ובעקבותיו המחלה, מתחילים לאחר חדירת הנבגים דרך העור או דרך ריריות מערכת הנשימה ומערכת העיכול.
4 צפייה בגלריה


אחד מההיפופוטמים שנמצאו מתים בפארק הלאומי וירונגה שברפובליקה הדמוקרטית של קונגו, כתוצאה ממחלת האנתרקס
(צילום: Virunga National Park, Reuters)
4 צפייה בגלריה


היפופוטמים בפארק הלאומי וירונגה שברפובליקה הדמוקרטית של קונגו
(צילום: IMAGO/piemags, Reuters)
"את ההיפופוטמים המתים מצאנו כשגופותיהם צפו בנהר דרומית לאגם אדוארד, המפריד בין הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו לאוגנדה", אמר האנתרופולוג ואיש שמירת טבע הבלגי, עמנואל דה מרודה, שמנהל את הפארק הלאומי וירונגה - בריאיון לסוכנות הידיעות הצרפתית.
בשל האירוע ותוצאותיו, המליץ המכון הקונגולי לשימור הטבע (ICCN) במחוז צפון קיבו (North Kivu), שבשטחו נמצאו 50 ההיפופוטמים המתים, על נקיטת אמצעי זהירות כולל הימנעות מאכילת בשר שמקורו בחיות הבר שניצודו על ידי בני האדם. "למרות שמחלה זו משפיעה בעיקר על חיות הבר, היא בעלת סיכון פוטנציאלי להעברה לבני אדם וגם לחיות הבית", נמסר מטעם המכון שאחראי על ניהול הפארקים הלאומיים ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו.
חשוב לציין כי היפופוטמים ויונקים אחרים כבר נפלו קורבן למחלת האנתרקס מספר פעמים בפארק הלאומי וירונגה ובשמורות טבע אחרות באפריקה. מעמדו של הפארק, שהוקם בשנת 1925 ומשתרע על פני כ-8,000 קמ"ר, אינו מובן מאליו – במיוחד לנוכח העובדה שהוא שוכן בלב אזור שסוע ואלים, המצוי בלב הסכסוך שמטלטל את מזרח המדינה זה שלושה עשורים.
הפארק ידוע בחיות הבר שמשוטטות בשטחו הרחב, בדגש על גורילות ההרים, כמו גם הנופים המרהיבים והמגוונים שלו (כולל ביצות, יערות, סוואנות ואף מספר הרי געש). למרות שגורילות ההרים נתונות בסכנת הכחדה חמורה, עבודות השימור המאומצות הצליחו לסייע לאוכלוסייה שבפארק במידה רבה. כעת, יצטרכו אנשיו לבחון כיצד להתמודד עם מקרי תמותה המוניים כפי שאירעו לאחרונה, על מנת שאוכלוסיית ההיפופוטמים לא תינזק כתוצאה מכך.