גשר בנות יעקב הינו אתר המשמש הן כגשר תחבורתי פעיל והן כאתר ארכאולוגי-פרהיסטורי בעל חשיבות עולמית מהתרבות האשלית. באזור זה נמצאו ראיות להתיישבות אנושית קדומה של ציידים-לקטים על חופי אגם החולה הקדמון, תרבות שהתקיימה לפני 1.7 מיליון עד 300 אלף שנים.
כעת, במחקר שפורסם בכתב העת Quaternary Science Reviews, התגלה כי הומינינים אשליים אלו ניצלו את המשאבים העשירים הזמינים באגם ובסביבתו לפני שלושת רבעי מיליון שנים, והשאירו אחריהם רצף יישובי ארוך של למעלה מ-20 אופקים ארכאולוגיים, זה על גבי זה.
החפירות באתר חשפו את שרידיה של התרבות החומרית האשלית, שכללה כלי צור, גיר ובזלת. בנוסף, נחשף שפע של נתונים על התזונה הקדומה, כולל מגוון רחב של צמחים אכילים שנאספו מהאגם ומגדותיו. התזונה כללה גם יונקים בינוניים וגדולים שבותרו ונאכלו באתר. הראיות באתר לשימוש באש, הקדומות ביותר באירו-אסיה, הראו כי השימוש באש לא רק מאפיין את כל רצף היישוב, אלא גם משפיע על דפוסי הפעילות המרחביים סביב האש.
5 צפייה בגלריה
תקריב מיקרוסקופי של פחם מהאתר בגשר בנות יעקב (תחת עדשת מיקרוסקופ אלקטרונים סורק סביבתי)
(צילום: Photo M. MoncusíIPHES)
המחקר בוצע על ידי צוות חוקרים בינלאומי בהובלת פרופ' נעמה גורן-ענבר מהמכון לארכאולוגיה באוניברסיטה העברית, ד"ר יואל מלמד ופרופ' נירה אלפרסון-אפיל מאוניברסיטת בר-אילן, יחד עם חוקרים מספרד ומגרמניה. יחד, ניתחו החוקרים כמות גדולה של שרידי פחמים משכבה ארכאולוגית אחת המתוארכת לכ-780 אלף שנים לפני זמננו.
בעוד שפחם מתקופה זו הוא בדרך כלל נדיר ביותר, התנאים הייחודיים באתר גשר בנות יעקב אפשרו שימור יוצא דופן של שרידי צמחים ושל פחם. ניתוח אנטומי של הפחם חשף מגוון רחב של עונות ובתי גידול, כולל חוף אגם וחורש ים תיכוני. המינים שזוהו כוללים מילה סורית, ערבה, גפן, הרדוף, זית, אלון, אלת הפיסטוק ורימון. זיהוי הרימון מהווה את העדות הקדומה ביותר לעץ פרי זה באזורנו.
מהמחקר עולה כי ההומינינים הקדומים בגשר בנות יעקב אספו עצים לבעירה בעיקר מעצים שנישאו על פני זרם המים, כך שהיו זמינים בשפע על גדת האגם. הרכב המינים של הפחם זהה לזה של העצים, מה שמצביע על כך שבחירת חומרי הבעירה הוכתבה בעיקר על ידי הזמינות והשפע של אלה בסביבה הקרובה ליישוב, כאשר העץ הדומיננטי ביותר בשימוש היה המילה הסורית.
החוקרים מציעים כי זמינות עצי הבעירה הייתה בין הגורמים בבחירת האתר למגורים. ההומינינים חזרו ויישבו את גדות האגם בשל הזמינות הגבוהה של עצי סחף, שהקלה על המשימה התובענית של תחזוקת האש, וזאת בנוסף למשאבים השונים שסיפקה: מים מתוקים, מזון מן החי ומן הצומח וחומרי גלם לסיתות כלים.
הניתוח המרחבי של שרידי הפחם גילה חפיפה משמעותית עם שרידי דגים ומחזק את הראיות לכך שהאש שימשה באופן שיטתי לבישול מזון כבר לפני כ-800 אלף שנים. הממצאים מעידים על כך שלהומינינים הקדומים הייתה יכולת לתכנן, לקבל החלטות ולשלוט בטמפרטורת האש לצרכים ביתיים כמו חימום, הגנה ועיבוד מזון. מחקר זה מדגיש את התפקיד המרכזי של האש בתרבות האנושית הקדומה ומספק הצצה נדירה לתהליכי קבלת ההחלטות של ציידים-לקטים קדומים. "זו הפעם הראשונה ששרידי פחמים מתגלים באתר כה עתיק. על פי רוב, השרידים שמתגלים הנם צור שרוף, אדמה חרוכה ועצמות שרופות. כל אלו נדירים מאוד באתרים הקדומים, אבל פחמים נדירים אף יותר. לשמחתנו, באתר של גשר בנות יעקב התגלו ממצאים מסוגים שונים המעידים על השימוש באש. גילויים של הפחמים מעצים את התגליות הקודמות שפורסמו בעבר", סיכמה פרופ' גורן-ענבר.
