כל מי שיש לו כלב יודע שאחת התכונות המלבבות ביותר של חיות המחמד הללו הוא ההתרגשות שבה הם מקבלים את פניהם של בעליהם ואת פניו של כל אדם שהם מכירים ואוהבים. הם מכשכשים בזנב, קופצים בהתלהבות, מלקקים ידיים ופנים. וזה עוד לא הכל: לפי מחקר חדש, האיחוד המרגש ביניהם ובין האדם האהוב עליהם גם גורם להם לייצר דמעות. הדמעות אמנם לא ניגרות על לחייהם, כפי שקורה לנו כשאנחנו מתרגשים או עצובים, אך הן ממלאות את עיניהם. אם הממצאים נכונים, מדובר בבעל החיים הראשון הידוע לנו, מלבד האדם כמובן, שמייצר דמעות בתגובה לרגש.
דמעות והורמונים
כלבים הם בעלי החיים הראשונים שבויתו בידי האדם, ובמשך אלפי השנים שהם שימשו כבני הלוויה שלנו, ופיתחו איתנו קשר אמיץ במיוחד. מחקרים הראו שכלבים מסוגלים לקרוא רגשות של בני אדם, וגם יודעים איך להשפיע עליהן: במהלך האבולוציה הם פיתחו שרירים מיוחדים שמאפשרים להם ליצור את "המבט הכלבלבי" שממס את לבבנו.
כשכלבים פוגשים את בעליהם לאחר פרידה של כמה שעות, נראית אצלם עלייה ברמת ההורמון אוקסיטוצין, שקשור ליצירה ושמירה על קשרים חברתיים. רמת ההורמון נשארת גבוהה גם אחרי הפגישה, במיוחד אם הבעלים מלטפים אותם ומשחקים איתם. מחקר אחר הראה שכאשר כלבים ובעליהם מסתכלים זה לזה בעיניים, רמת האוקסיטוצין עולה אצל שניהם.
עוד כתבות באתר מכון דוידסון לחינוך מדעי:
סיפורו של ה-Y האבוד
מחלות ללא גבולות: אושר חיסון מותאם אומיקרון
משולש בלתי אפשרי
במחקר החדש, חוקרים מיפן בדקו את כמות הדמעות בעיניהם של 18 כלבים, בתנאים שונים. הם עשו זאת בעזרת מבחן שירמר (Schirmer tear test), שבו מצמידים פס של נייר לעין למשך דקה. ככל שיש יותר דמעות בעין כך הנוזלים מרטיבים יותר מפס הנייר. כאשר הכלבים נפגשו עם בעליהם לאחר פרידה של כחמש עד שבע שעות, המבחן הראה שהעיניים שלהם הכילו יותר דמעות בהשוואה לזמנים אחרים. העלייה הזו בנפח הדמעות לא נראתה כשהם פגשו מישהו אחר, גם אם הוא היה מוכר להם.
מה גרם לעיניהם של הכלבים להתמלא בדמעות? החוקרים שיערו שהגורם יכול להיות אוקסיטוצין, אותו הורמון שמשתחרר כאשר הכלבים מתאחדים עם בעליהם. ואומנם, כאשר טפטפו לעיניהם של הכלבים תמיסה שמכילה את ההורמון, נפח הדמעות שלהם עלה, בהשוואה לטפטוף תמיסה דומה ללא הורמון פעיל.
בניסוי האחרון, החוקרים ביקשו לראות אם הדמעות בעיני הכלבים מעבירות מסר לבעלים - ואם אנחנו, בני האדם, מסוגלים לקרוא את המסר הזה. הם צילמו את הכלבים, ואז צילמו אותם שוב לאחר שטפטפו לעיניהם נוזל, כך שהן נראו כאילו הן מלאות דמעות. נבדקים אנושיים דירגו את התמונות, ונטו לציין את הכלבים עם ה"דמעות" כמעוררים רגשות חיבה ורצון ללטף, יותר מהכלבים שעיניהם יבשות יותר.
הלחלוחית והברק בעיניים מעודדים את בני האדם לטפל בכלבים, אמר טקפומי קיקוסוי (Kikusui), החוקר הבכיר החתום על המאמר, בריאיון לניו-יורק טיימס. הוא ועמיתיו אומרים שייתכן שהתכונה הזו, לייצר דמעות בזמן שמחה, התפתחה אצל הכלבים משום שהיא עוזרת לחזק את הקשר שלהם איתנו. אפשרות נוספת היא שהדמעות מכילות חומרים שמעבירים מידע לכלבים אחרים, דרך חוש הריח.
כלבים בוכים? לא בטוח
"אם אנחנו מקבלים את הראיות במחקר הזה, זוהי אחת התגליות המדהימות ביותר אי פעם בתחום הבעת רגשות בבעלי חיים", אמר קלייב וין (Wynne), שחוקר התנהגות כלבים. זאת משום שבעוד בעלי חיים רבים מייצרים דמעות כדי לנקות את העין, דמעות רגשיות, כאלו שהגורם להן הוא רגשות עצב, התרגשות, שמחה ועוד, היו ידועות עד כה אך ורק אצל בני האדם. אבל וין, כמו חוקרים נוספים, לא ממהר לאמץ את הממצאים החדשים. "יהיה קשה לשכנע אותי", הוא הודה. הוא לא סומך למשל על מבחן שירמר, אותה שיטה שבה מדדו החוקרים את הדמעות אצל הכלבים. ייתכן, אמר, שהכלבים שבדיוק נפגשו עם בעליהם זזו בהתרגשות והיה קשה לשים את פס הנייר בעיניהם, ובמקרה כזה החוקרים היו עלולים לגרות בטעות את עיני הכלבים עם הנייר ולגרום להם לייצר יותר דמעות.
החלק האחרון של המחקר, שבו הראו החוקרים שבני אדם מגיבים באופן חיובי לכלבים עם עיניים מלאות דמעות, פחות מעורר מחלוקת. "בהחלט יכול להיות שדברים כמו עיניים בורקות יותר, או נוכחות של דמעות, מעודדים את הנטייה שלנו לטפח ולטפל", אמר דניאל מילס (Mills), וטרינר שמתמחה בהתנהגות בעלי חיים, "כפי שגזעי כלבים עם אף קצר ומצח גבוה גורמים לנו לרגשות כאלו".
ייתכן, אם כך, שהכלבים פיתחו את הנטייה למלא את עיניהם בדמעות, כפי שפיתחו את אותו שריר המאפשר להם להרים את הגבה ולהסתכל עלינו במבט כלבלבי – משום שבני האדם שגידלו והרביעו אותם נטו לבחור בכלבים עם התכונות הללו. אך האם לדמעות יש קשר ישיר למה שהכלב מרגיש, והן מיוצרות כאשר הוא שמח לראות את בעליו? הוויכוח הזה עדיין לא הוכרע.
ד"ר יונת אשחר, מכון דוידסון לחינך מדעי, הזרוע החינוכית של מכון ויצמן למדע
