חתן פרס נובל בפיזיקה, פרופ' פיטר היגס, הלך לעולמו והוא בן 94. כך הודיעה הערב (יום ג') אוניברסיטת אדינבורו. פרופ' היגס קיבל את הפרס היוקרתי בשנת 2013 על תיאוריית ה"החלקיק האלוהי". החלקיק, בוזון היגס, נחשב אבן פינה חסרה בעולם הפיזיקה ויכול להסביר מדוע לחומר יש מסה.
קיומו של בוזון היגס נחזה, על סמך מודלים תאורטיים, כבר ב-1964, וגילויו במתקן LHC כעבור 48 שנים זיכה את פרופ' היגס ופרופ' פרנסואה אנגלר בפרס נובל בפיזיקה לשנת 2013.
3 צפייה בגלריה
פרופ' פיטר היגס
פרופ' פיטר היגס
פרופ' פיטר היגס
(צילום: EPA/GRAHAM STUART)
שדה היגס הוצע לראשונה על ידי כמה חוקרים באמצע שנות ה-60, כמנגנון המאפשר שבירת סימטריה ספונטנית בתיאוריות פיזיקליות. פרופ' היגס הציע את קיומו של השדה בעת שהיה מרצה באוניברסיטת אדינבורו. הגם שכל החוקרים הללו העלו את הרעיון בעת ובעונה אחת, פחות או יותר, זכה היגס שהשדה והחלקיק נקראו על שמו.
שדה היגס שונה בשני מובנים חשובים משאר השדות של פיזיקת החלקיקים - למשל, השדה האלקטרומגנטי. ראשית, זהו שדה סקלרי ולא וקטורי: יש לו גודל בכל נקודה, אבל אין לו כיוון. מכאן משתמע שהחלקיק הנושא אותו אינו מחונן בתנע זוויתי עצמי, כלומר הספין שלו הוא 0. שנית, האנרגיה של השדה גבוהה יותר כשערך השדה הוא 0, מכפי שהיא כשערכו שונה מ-0.
רעיונם של היגס ושאר החוקרים בדבר הימצאותו של שדה היגס נוצל לראשונה על ידי סטיבן ויינברג ועבדוס סלאם בעת שפיתחו את תיאוריית הכוח האלקטרו-חלש בשנות ה-70. לפי תיאוריה זו, שניים מכוחות היסוד של הטבע, הכוח האלקטרומגנטי והכוח הגרעיני החלש, היו מאוחדים במשך זמן קצרצר אחרי המפץ הגדול (למען הדיוק, בתחילה היו כל ארבעת כוחות היסוד מאוחדים, אך שבירות סימטריה רצופות הביאו להפרדת הכבידה, ואחריה הכוח הגרעיני החזק, ממסכת מאוחדת זו).
ואז נוצר שדה היגס וגרם לשבירת הסימטריה בין השניים. עתה היה על החוקרים להסביר, בין היתר, מדוע בוזוני הכיול הנושאים את הכוח החלש (חלקיקי W ו-Z) הם מסיביים, ואילו נשא הכוח האלקטרומגנטי, הפוטון, הוא חסר מסה.
3 צפייה בגלריה
פרופ' פיטר היגס בטקס הענקת פרס נובל ב-2013
פרופ' פיטר היגס בטקס הענקת פרס נובל ב-2013
פרופ' פיטר היגס בטקס הענקת פרס נובל ב-2013
(צילום: Jonathan NACKSTRAND / AFP)
3 צפייה בגלריה
פרופ' פיטר היגס באחד השיעורים שהעביר
פרופ' פיטר היגס באחד השיעורים שהעביר
פרופ' פיטר היגס באחד השיעורים שהעביר
(צילום: Miguel RIOPA / AFP)
חלקיק היגס זכה לכינוי מפואר, "חלקיק אלוהים" או אפילו "החלקיק האלוהי", בגלל סיבה מוזרה במקצת: ב-1993 כתב הפיזיקאי האמריקאי ליאון לדרמן (Lederman) ספר מדע פופולרי על פיזיקת החלקיקים, ובחר ככותרת לספרו את כינויו המקובל של חלקיק היגס, סרבן הגילוי - That Goddamned Particle, כלומר "החלקיק הארור ההוא".
אולם המו"ל סירב לקבל את כותרת הנאצה הזו, קיצר את המילה הבעייתית והפך את הכינוי הרומז ליידוע: The God Particle. השם דבק, ורבים מהמשתמשים בו כיום, למרות שהם אינם מודעים למקור הכינוי. למעשה, מייחסים לחלקיק היגס סגולות שאין בו.
סגן נשיא אוניברסיטת אדינבורו, פיטר מתיסון, אמר כי פרופ' היגס, שנולד בבירה הסקוטית, היה "אדם יוצא דופן - מדען מוכשר, שחזונו ודמיונו העשירו את הידע שלנו על העולם הסובב אותנו. עבודתו החלוצית הניעה אלפי מדענים, ומורשתו תמשיך להוות השראה לרבים נוספים לדורות הבאים".
פורסם לראשונה: 20:15, 09.04.24