השימוש בכספית על ידי בני המאיה הקדמונים לטקסים, אירועים דתיים ושלל קישוטים הפיץ את המזהם ברחבי האזור שבו חיו – רחוק בהרבה ממה שהיה ידוע בעבר. במחקר שפורסם בכתב העת Science Advances זוהו רמות גבוהות במיוחד של כספית המתוארכות לתקופה הקלאסית (250-920 לספירה) בליבות אגמים משפלת חצי האי יוקטן שבמרכז אמריקה – אזור שבו טרם תועד זיהום.
צינובר
(צילום: Bjoern Wylezich/Shutterstock)
בני המאיה הקדמונים השתמשו בכספית בצורת המינרל האדום צינובר (Cinnabar) כצבע. בעוד שמחקרים התמקדו בעיקר ברעילות כספית סביבתית בקהילות ברמות הדרומיות ובשפלות הדרום-מרכזיות, ד"ר מת'יו ניל ווטרס, מהמחלקה למדעי היבול, הקרקע והסביבה באוניברסיטת אובורן, ועמיתיו, מצאו כעת שכספית חדרה גם לחצי האי יוקטן במהלך התקופה הקלאסית. הם בחנו ליבות משקעים שתיעדו את הרכב הקרקע והמים לאורך יותר מ-2,000 שנים, וקבעו שרמות הכספית חרגו מרמות הבטיחות המודרניות בסדרי הגודל במשך מאות שנים (ליבות הקידוח מחצי האי יוקטן הכילו רמת כספית של עד 2.3 חלקים למיליון). החוקרים ציינו כי צינובר אינו מצוי באופן טבעי בחצי האי יוקטן, ולכן סביר להניח שהוא יובא לשם – ככל הנראה מהונדורס של ימינו.
לאחר מכן בחנו החוקרים את ליבות המשקעים בחיפוש אחר סימנים לנזק סביבתי שנגרם כתוצאה מהרעלת כספית. הליבות הכילו הוכחות לקריסת מארג המזון הימי על פני רמות טרופיות הקשורות לתקופות של שימוש גובר בכספית. החוקרים גילו כי בליבות אלו חסרים מאובנים זעירים של רכיכות מים מתוקים – ממצא המעיד על כך שרמות הכספית הגבוהות גרמו למותם של יצורים חיים.
איסוף דגימות הליבה מאגם קובה בחצי האי יוקטן
(צילום: Auburn University)
ד"ר מת'יו ניל ווטרס בוחן דגימת ליבת משקעים שנלקחה מאגם באזור בו שכנה תרבות המאיה העתיקה
(צילום: Auburn University)
ד"ר ווטרס ציין כי הוא ועמיתיו הבחינו גם בכך שבליבות המשקעים כמעט שלא נמצאו עקבות לפריחות אצות – תופעה שהייתה אמורה להתרחש לעיתים קרובות. סביר להניח שהסיבה לכך היא שהאצות לא יכלו לשרוד במים המורעלים. "בעוד שירידה בכמות המים הקשורה לאקלים מבוססת היטב כגורם לחץ אזורי עבור המאיה העתיקה, ממצאי המחקר מצביעים על כך שירידה באיכות המים הנגרמת על ידי זיהום כספית היוותה גורם לחץ סביבתי נוסף שלא זכה להערכה מספקת בעבר", הסביר ד"ר ווטרס. "כל אלה תרמו לקריסתה ההדרגתית של תרבות המאיה בסוף התקופה הקלאסית".
כאמור, הבעיה נבעה מהצינובר – מינרל של כספית וסולפיד בצבע אדום עז, המשמש להפקת הפיגמנט ורמיליון (Vermilion) – שהגיע אל מקווי מים. שם, בתוך משקעי האגמים, חיידקים אנאירוביים הפכו את הצינובר למתיל-כספית (Methylmercury) – תרכובת אורגנית רעילה של כספית, המהווה את המקור העיקרי להרעלת כספית בבני אדם דרך שרשרת המזון הימית.
פסלוני לוחמים מתרבות המאיה, לרבות בגוון אדמדם
(צילום: AlevtinaGorskaya/Shutterstock)
מפת מסו-אמריקה (משמאל) ושני האגמים שנדגמו בחצי האי יוקטן
(איור: מתוך כתב העת Science Advances)
בני המאיה הקדומים – תרבות שחלשה על אזור אמריקה המרכזית (אזור בשם מסו-אמריקה, הכולל את מקסיקו, גואטמלה, בליז, הונדורס ואל סלבדור), ושצאצאיה קיימים עד ימינו – נהגו לעשות שימוש תדיר בצבע האדום. ארכאולוגים גילו פריטים רבים שבני המאיה צבעו באדום, לרבות פסלים, אנדרטאות, קירות, רחבות, כלי חרס, ואף את גופות המתים לקראת טקסי קבורה. אחד הפיגמנטים הנפוצים בצבעים שהכינו היה צינובר, אם כי נעשה שימוש גם באוכרה אדומה – חומר שצבעו מתקבל ממינרל ברזל לא רעיל בשם המטיט.
אולם, התשוקה של בני המאיה לצבע האדום – שסימל עבורם את השמש, הדם והחיים – הובילה לאסון סביבתי, כשמקורות מים סמוכים הורעלו כתוצאה מזרימת השאריות של המינרל המכיל כספית על פני אזורים נרחבים. "לא שיערנו שבני המאיה השתמשו בכמויות כה גבוהות שאותן זיהינו בליבות משקעים משני אתרים מתקופת המאיה (Lago Coba ו-Cenote Xcach, י"י)", סיכם ד"ר ווטרס. "עם זאת, נרשמה ירידה חדה בסביבות שנת 850 לספירה. אני לא טוען שזיהום הכספית הוא שגרם לקריסת ציוויליזציית המאיה, אך בהחלט מאמין בכך שמדובר בגורם לחץ שאי אפשר להתעלם ממנו".
