בטווח גבהים שבין 3,200 ל-5,200 מטרים מעל פני הים, בטמפרטורות שנעו בין מינוס 15 למינוס 25 מעלות, יצאה קבוצה קטנה של צלמים מישראל למסע חורפי בלדאק (Ladakh) השוכנת בצפון הודו. ארבעה עשר ימים של תצפיות מהבוקר ועד רדת החשיכה, חיפוש שיטתי שנשען על סבלנות, משמעת ודיוק, וחיים בתוך מרחב אנושי וטבעי שמתקיים בתנאי קצה.
מטרת המסע מטעם חברת MW Photo Tours, בהובלתו של צלם הטבע הישראלי מתן שרון, הייתה לתעד מקרוב את חיות הבר של האזור, בדגש על נמר השלג, אחד מבעלי החיים החמקניים והנדירים ביותר בעולם. ההערכות מדברות על כ-4,000 עד 6,500 פרטים בלבד בטבע, הפזורים על פני רכסי ההרים הגבוהים של מרכז אסיה. נמר בוגר מחזיק טריטוריה רחבת ידיים, לעיתים עשרות ואף מאות קילומטרים רבועים.
לדאק היא חבל ארץ הררי-מדברי בקצה רכס ההימלאיה. זה יעד שבו הטבע אינו תפאורה, אלא הגורם המרכזי שמכתיב חיים. חברי הקבוצה (אסתר וגשל, נירית פיר, אמיר אופיר, אברהם רימר וחיים סטראז') התארחו אצל משפחות מקומיות, ניזונו מארוחות מקומיות וזכו לקורת גג שסייעה להם לשרוד את תנאי מזג האוויר הקר - חלק ממסורת הכנסת אורחים המקומית.
עם אור ראשון, יצאו חברי הקבוצה לשטח וטיפסו לנקודות תצפית. בגבהים האלה הנשימה והדופק משנים קצב, והראש נדרש לריכוז מתמשך. טסוואנג נורבו (Tsewang Norbu) ובנו מורופ נאמגייל (Morup Namgail), שמהווה את דור ההמשך, היו מדמויות המפתח המקומיות במסע המאתגר. לאורך שנים, פעל נורבו ליצירת שלום בין הקהילה המקומית לבין נמרי השלג - טורף שבעבר נתפס כאיום ישיר על מקנה ופרנסה. דרך עבודה קהילתית, חינוך ותיווך מתמשך, הוא גרם לכך שהנמרים זוכים כיום להגנה ממשית.
באזור הכפר אוליי (Ulley), נמרי השלג חיים במרחב של רכסים, מדרונות סלעיים וקווי צל. ההסוואה שלהם מושלמת, כך שרק המיומנים ביותר מצליחים לזהותם. "כדי למצוא את נמר השלג, קוראים את ההר. עוקבים אחרי אוכלי העשב, ביניהם יעל ההימלאיה (Capra sibirica hemalayanus) וכבש כחול (Pseudois nayaur), ומחפשים דפוסים, סימנים ותנועה עדינה בשטח", אומר שרון, הבעלים של חברת MW Photo Tours ומוביל מסעות צילום בטבע בישראל ובעולם. "באחד הימים הראשונים באוליי ראינו אותו לראשונה – ממרחק של כ־2.5 קילומטרים, על קו האופק בראש ההר".
משם, עברה הקבוצה מזרחה, בדרכה לכפר נוסף בשם האנלה (Hanle). דרכם כללה כבישים צרים ומפותלים, שבילי עפר מאובקים ונסיעות ארוכות בגובה. הכפר האנלה יושב על הרמה הטיבטית, בגבהים של מעל 4,800 מטרים מעל פני הים (לעיתים עד 5,200 מטרים). למרות שנמרי השלג חיים גם במרחבי הרמה הטיבטית, החלק הזה של המסע הוקדש להבנת המרחב הגבוה, עולם החי הייחודי ותנאי הקיום – שבירת קרח כדי להפיק מים לשתייה, חימום באמצעות תנורי נפט ומחייה באוהלי נוודים שמגדלים עדרי צאן מהם מפיקים את צמר הפשמינה.
בהאנלה נצפו תשעה פרטים בלבד של כבש הארגאלי (Ovis ammon), כולל זכר אלפא, ממרחק גדול. עם זאת, מורופ ציין שזו רק הפעם הרביעית בחייו שהוא רואה את כבש ההרים הזה. "בנוסף צפינו בחתולי הפאלאס (Otocolobus manual) שנעלמו במהירות בין הסלעים, כמו גם בפראים וצבאים טיבטיים שנצפו רק בגבהים של יותר מ-4,800 מטרים", אומר שרון.
יום לפני הטיסה חזרה לדלהי, ממש רגע לפני תום המסע, התקבל מידע מאומת על נמרת שלג שנצפתה משוטטת באזור אוליי. חברי הצוות ידעו שייתכן ומדובר בהזדמנות שאסור לפספס, שינו תוכניות, השכימו בשעה מוקדמת והחלו בנסיעה רציפה שארכה כמעט 8 שעות.
"בדרך, חלפנו על רכסים מוארים באור חורפי, מדרונות עצומים וצפינו בעופות דורסים. אבל אסור היה לנו לבזבז זמן ולכן המשכנו בנסיעה", מספר שרון. "כשהגענו, חיכה לנו תצפיתן מקומי. צלמים שהגיעו מוקדם בבוקר לא ראו דבר, שכן הנמרה הייתה מוסתרת מאחורי סלעים. אנחנו בחרנו להישאר, מה שהתברר כהחלטה נבונה. לפתע, מעברו השני של נהר האינדוס, במרחק של כ-80 מטרים מאיתנו, הגיחה הנמרה".
המראה היה עוצר נשימה. נמרת השלג ניגשה לפגר והחלה לאכול ממנו. "עמדנו שם עם דמעות בעיניים. שבועיים של חיפוש, תנאי מזג אוויר קיצוניים, התמודדות עם הגובה הרב והמתנה ארוכה התכנסו לרגע אחד ברור. גם נורבו אמר שהוא לא ראה מחזה כה קרוב מימיו. היה זה סוף מושלם למסע שהתקיים בזכות ידע מקומי עמוק, מערך שטח מסור וקבוצה שלא ויתרה", מסכם שרון.
