מקור הדמוקרטיה – לא מה שחשבתם. צוות חוקרים ניתח ראיות ארכאולוגיות והיסטוריות מ-31 חברות עתיקות ברחבי אירופה, אסיה ואמריקה ומצא כי ממשל משותף וכוללני היה נפוץ הרבה יותר ממה שחשבו בעבר. הממצאים פורסמו בכתב העת Science Advances.
6 צפייה בגלריה
כיכר ושדרות פתוחות לרווחה בעיר המקסיקנית העתיקה טאוטיווקאן, חברה שבה לפשוטי העם היה חופש ביטוי
(צילום: Linda Nicholas, Field Museum)
"אנשים מניחים לעתים קרובות שפרקטיקות דמוקרטיות החלו ביוון וברומא", אמר גארי פיינמן, המחבר הראשי של המחקר ואוצר מקארתור לאנתרופולוגיה מסו-אמריקנית ומרכז אמריקנית במוזיאון פילד להיסטוריה של הטבע בשיקגו. "אבל המחקר שלנו מראה שחברות רבות ברחבי העולם פיתחו דרכים להגביל את כוחם של שליטים ולתת חופש ביטוי לפשוטי העם".
בעוד שבאוטוקרטיה אדם אחד או קבוצה קטנה מחזיקים בכל הכוח, הרי שבדמוקרטיה סמכות קבלת ההחלטות משותפת בין העם. בחירות חופשיות הן אחת מאבני היסוד של הדמוקרטיה, אך לא פעם קורה שגם במדינות דיקטטוריות מתקיימות בחירות שכאלה, על אף שתוצאותיהן ידועות מראש.
"בחירות אינן בדיוק המדד הטוב ביותר למה נחשב דמוקרטיה, ולכן במחקר זה ניסינו להסתמך על דוגמאות היסטוריות של ארגון פוליטי אנושי", אמר פיינמן. "הגדרנו שני ממדים מרכזיים של משילות. אחד מהם הוא המידה שבה הכוח מרוכז באדם אחד או במוסד אחד בלבד. השני הוא מידת ההכלה - עד כמה לרוב האזרחים יש גישה לכוח ויכולת להשתתף בהיבטים מסוימים של משילות".
6 צפייה בגלריה
למעלה: הבולטריון והתולוס באתונה, שמעידים על חברה קולקטיבית. למטה: האקרופוליס המרכזי בטיקאל, עיר עתיקה של תרבות המאיה השוכנה בצפון גואטמלה של ימינו, שמעיד על שלטון אוטוקרטי (חדרי כס המלכות מוצגים בכחול)
(איור: מתוך כתב העת Science Advances)
פיינמן ועמיתיו בחנו 40 מקרים מ-31 יחידות פוליטיות שונות ברחבי אירופה, צפון אמריקה ואסיה, על פני אלפי שנים. מכיוון שלא כל החברות הללו הותירו אחריהן תיעוד כתוב, היה על מחברי המחקר להסיק בדרכים שונות כיצד נראו הממשלות בהקשרים היסטוריים אלה. "אני חושב שהשימוש במרחב הוא דבר משמעותי מאוד", הסביר פיינמן. "כאשר מוצאים אזורים עירוניים עם מרחבים רחבים ופתוחים, או כשרואים מבני ציבור שיש בהם מרחבים רחבים שבהם אנשים יכולים להתכנס ולהחליף מידע, חברות אלו נוטות להיות דמוקרטיות יותר".
מצד שני, כמה שרידים אדריכליים ותכנון עירוניים מצביעים על חברה שבה פחות אנשים ריכזו כוח. "סימנים של מקרים אוטוקרטיים ניתן לקבל בגילוי פירמידות עם חלל זעיר בראשן, תוכניות עירוניות שבהן כל הכבישים מובילים לכיוון ביתו של השליט, או חברות שבהן יש מעט מאוד מקום שבו אנשים יכולים להתכנס יחד כדי להחליף מידע", אמר פיינמן.
6 צפייה בגלריה
אסטלה מגולפת מאבן עם תיאור שליט בקופאן (עיר המאיה העתיקה ששכנה בהונדורס של ימינו), שהתאפיינה בממשל אוטוקרטי
(צילום: Linda Nicholas, Field Museum)
הצוות בחן את 40 המקרים שתועדו על ידי דורות של ארכאולוגים והיסטוריונים, וניתח באופן שיטתי היבטים שונים של האדריכלות, האמנות והתכנון העירוני. לדוגמה, יצירות אמנות המתארות שליטים כרבי עוצמה וכוח ואתרי קברים מונומנטליים הקשורים לשליטים מצביעים שניהם על אוטוקרטיה גדולה יותר, בעוד שכיכרות פתוחות ותיאורים נדירים של שליטים רבי עוצמה הם אינדיקציות לכוח פחות מרוכז.
בניתוחם המעמיק, השתמשו החוקרים בבניינים, כתובות, פריסות ערים, מערכות אדמיניסטרטיביות וסימנים של אי שוויון כלכלי על מנת ליצור בסופו של דבר "מדד אוטוקרטיה" שבאמצעותו מיקמו כל אחת מבין עשרות החברות שנבדקו לאורך הציר – מאוטוקרטיה מובהקת ועד קולקטיביות גבוהה. "בקרב ארכאולוגים קיימת מחשבה מושרשת שאתונה ורומא הרפובליקנית היו שתי הדמוקרטיות היחידות בעולם העתיק, בעוד שבאסיה ובאמריקה הממשל היה עריץ או אוטוקרטי", אמר פיינמן. "בניתוח שלנו, הבחנו בחברות בחלקים אחרים של העולם שהיו דמוקרטיות באותה מידה כמו אתונה ורומא".
החוקרים מצאו שגודל האוכלוסייה ומספר הרמות הפוליטיות לא התחשבו בשאלה האם חברה תהיה אוטוקרטית, דבר המאתגר את הרעיון המבוסס לפיו קנה מידה דמוגרפי ופוליטי מובילים באופן טבעי לשליטים חזקים. במקום זאת, מציין פיינמן, "הגורם החזק ביותר שעיצב את כוחם של שליטים היה האופן שבו מימנו את סמכותם".
חברות שהיו תלויות במידה רבה בהכנסות שנשלטו או היו תחת מונופול של מנהיגים – כגון מכרות, נתיבי סחר למרחקים ארוכים, עבודת עבדים או ביזת מלחמה – נטו להפוך לאוטוקרטיות יותר. לעומת זאת, חברות שמומנו בעיקר באמצעות מיסים פנימיים רחבים או עבודה קהילתית נטו לביזור הכוח וקיום מערכות של ממשל משותף.
כיום, אנו חווים ריכוז של עושר וכוח בקרב מספר קטן מאוד של אנשים. על כן, הבנה טובה יותר של מאפייני האוטוקרטיה והדמוקרטיה יכולה לסייע רבות בזיהוי איומים ובלימת משטרים טוטליטריים מתפתחים. "כשעוסקים בארכאולוגיה, מחפשים דפוסים המכילים לקחים פוטנציאליים לעולם המודרני", סיכם פיינמן. "ממצאי המחקר לא רק מספקים פרספקטיבה שטרם הושגה עד כה, אלא רלוונטיים ביותר לחיינו בעת הנוכחית".
