גנים מסוימים הקשורים לעקה מחום, הזדקנות וחילוף חומרים מתנהגים בצורה שונה אצל דובי קוטב החיים בדרום-מזרח גרינלנד, דבר המצביע על כך שייתכן כי הם מסתגלים לתנאים החמים יותר. הממצא מצביע על כך שגנים אלה ממלאים תפקיד מפתח באופן שבו אוכלוסיות שונות של דובי קוטב מסתגלות או מתפתחות בתגובה לאקלים המקומי ולתזונה המשתנה.
דובי קוטב דוב קוטב קנדה העיירה צ'רצ'יל
(צילום: רויטרס)
מחברי המחקר, שפורסם בכתב העת Mobile DNA, אומרים כי הבנת השינויים הגנטיים הללו חשובה למיקוד מאמצי שימור ומעקב עתידיים. זה יאפשר לא רק את הישרדותם של דובי הקוטב בעולם מתחמם, אלא גם ניטור של האוכלוסיות הנתונות בסיכון הגבוה ביותר.
תרחיש האימים הוא שלמעלה משני שלישים מדובי הקוטב ייכחדו עד 2050, בעוד שעד סוף המאה הנוכחית הם ייעלמו כליל מהעולם. בזמן שהטמפרטורות ממשיכות לעלות בסביבת האוקיינוס הארקטי, שטח הקרח הימי שחיוני לדובי הקוטב הולך ופוחת, מה שמותיר את הדובים לשווע למזון ולרעוב למוות.
שלושה חוקרים מבית הספר למדעי הביולוגיה באוניברסיטת מזרח אנגליה אספו דגימות דם מדובי קוטב בצפון-מזרח ודרום-מזרח גרינלנד (12 מצפון-מזרח ו-5 מדרום-מזרח). ניתוח הדגימות נועד לשם השוואת פעילותם של "גנים קופצים" – חלקים קטנים וניידים של הגנום שיכולים להשפיע על אופן פעולתם של גנים אחרים – לרבות הקשר שלהם לטמפרטורות בשני האזורים ושינויים נלווים בהתבטאות גנים (התהליך בו מידע האצור בגן אחד או יותר מתורגם לתוצר גנטי תפקודי).
המדענים גילו כי הטמפרטורות בצפון-מזרח גרינלנד היו קרות יותר ופחות משתנות, בעוד שבדרום-מזרח האי נרשמו תנודות אקלימיות, מה שיצר אתגרים ושינויים רבים בבית הגידול – בדומה לתחזיות האקלים.
6 צפייה בגלריה
דוב קוטב עומד על קרח הים שמתפרק ומפשיר בגלל עליית הטמפרטורות באזור הארקטי
(צילום: Storimages/Shutterstock)
ד"ר אליס גודן, מבית הספר למדעי הביולוגיה של אוניברסיטת מזרח אנגליה, הביעה תקווה עם הסתייגות בולטת, שכן המאמצים לבלימת עליית הטמפרטורה העולמית חייבים להימשך. "דנ"א הוא ספר ההוראות בתוך כל תא, המנחה את האופן שבו אורגניזם גדל ומתפתח", אמרה ד"ר גודן. "על ידי השוואת הגנים הפעילים של הדובים הללו לנתוני אקלים מקומיים, מצאנו שעליית הטמפרטורות גורמת לעלייה דרמטית בפעילותם של 'גנים קופצים' בתוך הדנ"א של דובי דרום-מזרח גרינלנד".
משמעות הדבר היא שקבוצות שונות של דובים עוברות שינויים בדנ"א בקצב שונה, ונראה כי פעילות זו קשורה לסביבה ולאקלים ספציפיים. ממצא זה חשוב משום שהוא מראה, לראשונה בקרב יונקים בטבע, שקבוצה ייחודית של דובי קוטב בחלק החם ביותר של גרינלנד משתמשת ב"גנים קופצים", דבר שעשוי להיות מנגנון הישרדות נואש כנגד המסת קרח הים.
ד"ר גודן הוסיפה ואמרה כי דובים ספציפיים אלה מספקים תוכנית אב גנטית כיצד דובי קוטב עשויים להיות מסוגלים להסתגל במהירות לשינויי האקלים, מה שהופך את הקוד הגנטי הייחודי שלהם למוקד חיוני במאמצי השימור. "עם זאת, איננו יכולים להיות שאננים. אין זה אומר שדובי קוטב נמצאים בסיכון נמוך יותר להכחדה. עלינו לעשות כל שביכולתנו כדי להפחית את פליטות גזי החממה העולמיות ולהאט את עליית הטמפרטורה", הבהירה ד"ר גודן.
שינויים נמצאו גם באזורי התבטאות גנים בדנ"א המקושרים לעיבוד שומן, דבר שחשוב כאשר המזון מועט. ממצא זה יכול להעיד על כך שהדובים הדרום-מזרחיים מסתגלים אט אט לתזונה צמחונית, בהשוואה לתזונה עתירת השומן, המבוססת על כלבי ים, של האוכלוסיות הצפוניות.
ד"ר גודן אמרה שהצעד הבא יהיה לבחון אוכלוסיות אחרות של דובי קוטב, שכן ישנן כ-20 תת-אוכלוסיות ברחבי העולם. "קיים צורך דחוף לנתח גנטית את המין יקר הערך הזה, לפני שיהיה מאוחר מדי", סיכמה ד"ר גודן.
