דוח מבקר המדינה, העוסק בניהול זיכיון ים המלח, מצביע על אוזלת יד ובעיית משילות משמעותית בפיקוח על זיכיון ים המלח ובניהול שלו בהיבטים בתחומי הסביבה והמקרקעין. המבקר, מתניהו אנגלמן, כתב בדוח המתפרסם אחר-הצהריים (יום ג') כי "יש בממצאים החמורים והרבים שהועלו בדוח כדי להדאיג כל אזרח ואזרח במדינה בשל האופן הלקוי שבו נוהל זיכיון ים המלח עד כה, בלי שנשמרו האינטרסים הסביבתיים והכלכליים כיאות, בניגוד לעקרון 'המזהם משלם' ותוך פגיעה בצדק החלוקתי".
המבקר אנגלמן קבע במפורש כי "מדינת ישראל נכשלה בניהול זיכיון ים המלח בהיבטים הנוגעים לשמירה על הסביבה והמקרקעין. אוצרות הטבע של ים המלח שייכים לציבור ולכן הממצאים החמורים והרבים שהועלו בביקורת צריכים להדאיג כל אזרח במדינה". לדבריו, "מדובר בכשלים אסדרתיים שמשכם והצטברותם מעידים על אוזלת יד, חוסר תשומת לב למשאבים ציבוריים והיעדר משילות של הממשלות לאורך עשרות שנים בשטח רחב היקף שבו מצוי אחד מאוצרות הטבע החשובים של ישראל. כתוצאה מכל אלו תשתיות רבות, אתרי כרייה, בריכות אידוי מלאכותיות ומערומי פסולת שהן בעלות פוטנציאל לפגיעה בסביבה הוקמו ללא פיקוח ואסדרה הולמים ומבלי שנבחנה האפשרות לגבות היטלים סביבתיים ותשלומים אחרים בגינם".
מבקר המדינה על הזיכיון למפעלי ים המלח
(צילום: משרד מבקר המדינה)
ים המלח הוא אחד מאוצרות הטבע החשובים בישראל ומדובר בנכס לאומי. בשנת 1961 העניקה המדינה לחברת מפעלי ים המלח זכויות בלעדיות להפקה ולניצול משאבי המינרלים במקום בתמורה לתשלום תמלוגים למדינה. החברה הממשלתית הופרטה, ומשנת 1995 הזיכיון מוחזק בידי חברה פרטית. שטח הזיכיון הוא 652 קמ"ר - מדובר בתא שטח שגודלו יותר מפי 11 משטחה המוניציפלי של עיריית תל אביב-יפו. במקום קיימים מפעל אשלג, מפעל ברום ומפעל מגנזיום, וגם בריכות אידוי ואגירה ותשתיות נוספות כמו תחנות שאיבה, קווי הולכת מים ים, מתקנים לטיפול בשפכים, אתרי פסולת ועוד.
דוח הביקורת מצביע על ליקויים רבים של משרדי הממשלה, שהביאו בין היתר לאובדן הכנסות של מאות מיליוני שקלים, כתוצאה ממעקב לקוי, בנוסף לנזקים סביבתיים קשים. המבקר מצא כי המשרד להגנת הסביבה לא עדכן את התנאים הסביבתיים ברישיון העסק של מפעל הברום משך כ-25 שנה. את התנאים של מפעל האשלג הוא לא עדכן במשך כ-15 שנה. בביקורת נמצא כי במפעל הברום אין אפילו התייחסות לטיפול בשפכים ובמפגעי האסבסט. תחנת הכוח החדשה שהוקמה במפעל האשלג חסרה תנאים סביבתיים ייחודיים.
התוצאה היא פגיעה סביבתית בשטחי הזיכיון. לאורך השנים מפעלי ים המלח גרמו למפגעים סביבתיים שניתן היה למנוע, ולו באופן חלקי. אשלג דלף לאורך השנים בשטחי שמורת הטבע מדבר יהודה, דרך אחד המסועים. המבקר מצא כי דליפות אלו הובילו להמלחה של שטחים אלו, לזיהומם ולפגיעה במערכת האקולוגית. אבל מפעלי ים המלח לא מחוייבים לדווח על זיהום כזה לאף גורם.
בזמן הביקורת אירעו עוד מדי פעם תקלות שגרמו לפיזור אשלג בשמורה. מאוקטובר 2020 ועד ינואר 2024 אירעו שמונה אירועי דליפה של חומרים מזהמים מקווי ההולכה של המפעל לשטח השמורה שגרמו נזק אקולוגי לחיות הבר ולצמחייה. נזקים נוספים נגרמו למניפת הסחף של נחל צאלים, לאחר שבשנת 2022 אירעה דליפה באחת התעלות, שגרמה לתמותה נרחבת של מיני צומח. "מדובר במחדלים משמעותיים ברגולציה של המשרד להגנת הסביבה", נכתב בדוח.
את הנזקים הסביבתיים קשה לאמוד בכסף. אבל יש פגיעות שניתן לכמת. בדוח הנוכחי, מחבר מבקר המדינה את הנושא הסביבתי למקרקעין, ומראה כיצד הפסיביות של משרדי הממשלה משפיעה בצורה רוחבית על התנהלות החברה. למעשה, נראה כי משרדי הממשלה היו כמעט רדומים לאורך השנים.
7 צפייה בגלריה
דליפת תמיסת מי ים המלח מתעלת ההזנה, 2022
(צילום: רשות הטבע והגנים, מתוך דוח מבקר המדינה)
7 צפייה בגלריה
ספיגת התמלחת שדלפה בנחל עמיעז, יוני 2021
(צילום: רשות הטבע והגנים, מתוך דוח מבקר המדינה)
משרד האנרגייה ורשות מקרקעי ישראל לא דרשו מהחברה לשלם בגין החומרים שהיא כורה בשטח הזיכיון שלה. לפי חישוב שביצע משרד המבקר, מדובר בסכום שהיה עשוי להגיע במהלך העשור האחרון לאחר היוונו ליותר 120 מיליון שקלים (כ-112 מיליון שקלים לרמ"י ויותר מ-8.5 מיליון שקלים לקרן לשיקום מחצבות). בנוסף, משרדי האנרגייה והגנת הסביבה לא דרשו מהחברה לשקם את אתרי הכרייה. "אתרי כרייה נטושים ולא משוקמים הם בגדר 'פצע פתוח' בלב שטחים פתוחים וטבעיים בנוף הייחודי של ים המלח", נכתב בדוח החמור.
עוד נמצא כי מפעלי ים המלח ייצרו פסולת תעשייתית נרחבת. מדי שנה מייצרים המפעלים כ- 15 אלף טונות פסולת בוצה מלחית ו-2 מיליון טונות פסולת מלח ומלח קצור. במשך עשרות שנים המשרד להגנת הסביבה לא קבע דרישות או הנחיות לטיפול בפסולת התעשייתית שיוצרה במקום.
לאחר שהמשרד להגנת הסביבה הציב דרישה להצגת תוכנית לפסולת הבוצה המלחית, החברה החלה להשתמש בפסולת כחומר תשתית בתחומי הזיכיון. החברה החלה לפזר אותו במקומות שונים, והפסיקה להעביר את פסולת הבוצה לאתר הבוצה המלחית. המבקר כתב כי האתרים שבהם הפסולות מוערמות מהווים מפגע נופי הנצפה למרחוק עם השפעות סביבתיות, ובהן נזקים אקולוגיים וזיהום הקרקע. בהר המלח, שאליו מועברת פסולת המלח, נמצא כי קיים זיהום קרקע של כ-300,000 קוב כתוצאה מפינוי כמויות גדולות של מזוט.
עוד נמצא בביקורת כי המשרד להגנת הסביבה לא גבה היטל הטמנה בגין הפסולת התעשייתית. לפי תחשיב שביצע משרד מבקר המדינה, אילו היה המשרד להגנת הסביבה מחייב פסולות אלו בהיטל הטמנה, גובה ההיטל שהייתה החברה משלמת לקרן לשמירת הניקיון בשנת 2023 היה עומד על סכום שבין 90 מיליון שקלים ל-135 מיליון שקלים.
הדוח מעלה חשש בכל הנוגע ליציבות המבנים התעשייתיים של החברה, והקשר בין משרדי הממשלה השונים, בהם גם המועצה האזורית תמר, רשות המים, רשות הטבע והגנים ועוד. ניכר כי שיתוף הפעולה בין הגופים השונים, כך לפי מבקר המדינה, לוקה בחסר.
המבקר גם מצא ליקויים בפעילות רשות מקרקעי ישראל. נמצא כי אף ששטחים נרחבים מים המלח התייבשו מאז חוקק חוק הזיכיון לפני כשישה עשורים, נכון לשנת 2024 כ-250 קמ"ר שהיו בשטח ים המלח התייבשו והוקמו על חלקם מתקנים תעשייתיים. רמ"י לא בחנה את מעמד הקרקע שנוצרה והאם נכון לגבות דמי חכירה בגין השימושים המתקיימים בשטח זה. על פניו התשלום שנקבע בשנת 1975 בגין קרקעות החברה בתחום הזיכיון הוא תשלום מופחת, שכן הוא ממשיך להישען על השווי ההיסטורי של הקרקע שנקבע לפני עשרות שנים במטבע "לירה ישראלית" והוא עמד על 75 לירות לדונם.
המבקר מצא כי לפי נתוני רמ"י, נכון לשנת 2024, דמי החכירה השנתיים שמשלמים מפעלי ים המלח עומדים על כ-2.7 מיליון שקלים. המבקר כתב כי נמצא כי רמ"י - כגורם המנהל את מקרקעי ישראל, ומשרד האוצר - כמשרד האחראי לחוק הזיכיון, לא בחנו במהלך השנים את האפשרות לשינוי גובה דמי החכירה ולגביית תשלום עבור הקרקעות השמורות ששטחן הוא כ-240 אלף דונם, זאת על אף הזמן שעבר והשינויים האפשריים שחלו בשווי הקרקע במרוצת השנים.
מבקר המדינה מתניהו אנגלמן קבע כי על משרד האוצר, המוביל את עבודת המטה הממשלתית לגיבוש הסדר זיכיון עתידי לאור סיום הזיכיון הנוכחי בשנת 2030, בשיתוף המשרד להגנת הסביבה, לבחון כיצד ניתן לתת מענה לסוגיות השונות שהועלו בדוח, וכן לבחון את הצורך בהקמת גוף מתכלל ייעודי שיסייע בניהול הזיכיון העתידי ובפיקוח עליו. "בראייה צופת פני עתיד ממצאיו של דוח זה ראויים ללמידה והפקת לקחים בעת הזו ממש, שעה שהמדינה נערכת לגיבוש הסדר זיכיון חדש לקראת סיום הזיכיון בשנת 2030", נכתב.
תגובות:
מהמשרד להגנת הסביבה נמסר: "המשרד להגנת הסביבה מברך על פרסום דוח המבקר בנושא ניהול זיכיון ים המלח ואף החל ביישום מרבית ההמלצות ללא קשר להליך הביקורת וזאת עוד טרם תחילת הליך הביקורת. המשרד פועל בימים אלה, וכחלק מהיערכות המדינה לתום תקופת הזיכיון, לקביעת תנאים סביבתיים עדכניים לכלל התשתיות התעשייתיות בשטח הזיכיון - הן לתחומי המפעלים והן לתשתיות הנמצאות מחוץ למפעלים. בין היתר המשרד השלים את כתיבת טיוטת תנאי רישיון עסק לכל התשתיות העיקריות ובכוונתו להחיל דרישות אלו בחודשים הקרובים, בהלימה לעיקרי המלצות מבקר המדינה".
עוד נמסר כי "המשרד יחד עם אגף החשכ"ל במשרד האוצר פרסם לאחרונה להערות הציבור דוח משותף מקיף העוסק בהיערכות הממשלה לתום תקופת זיכיון ים המלח בשנת 2030 והקצאת הזיכיון העתידי".
ממשרד האנרגייה נמסר: "לעמדת משרד האנרגיה והתשתיות, פרשנותו של המבקר את פקודת המכרות, אינה נכונה. מחצבות בתחום הזיכיון, אשר משמשות את בעל הזיכיון לצרכי המפעל שלו ואינן משמשות למסחר בחומרי מחצבה, אינן טעונות רישיון לפי פקודת המכרות, ואינן נדרשות לשלם לקרן לשיקום מחצבות. חובת השיקום של כלל אתרי הכרייה בתחום זיכיון ים המלח חלה על חברת 'מפעלי ים המלח', בעלת הזיכיון לפי חוק זיכיון ים המלח, בדומה לכלל חובות החברה לשיקום ולהסדרה של שטחים אחרים בתחום הזיכיון. המשרד עורך ביקורות תקופתיות לאתרים אלה ולא תועדו במסגרתן חריגות כרייה ביחס לתכניות המאושרות".
ממפעלי ים המלח נמסר: "הדוח עוסק בביקורת כלפי הגורמים המאסדרים ואינו מבקר באופן ישיר את מפעלי ים המלח. המבקר אף מבהיר כי אין בממצאי הדוח כדי להטיל דופי כלשהו בפועלה של מי"ה למען פיתוח הנגב והמדינה אשר, בין היתר, תורמת להכנסות המדינה מאות מיליוני שקלים מדי שנה, מעסיקה אלפי עובדים ומאפשרת פיתוח התיירות באזור. נדגיש כי החברה התנהלה לאורך השנים אך ורק על פי חוק הזיכיון, בהתאם להוראות הרישיונות וההיתרים של רשויות המדינה, ופועלת בשיתוף פעולה מלא, שקוף והדוק מול כל הגופים הרגולטוריים הרלבנטיים".
מרשות מקרקעי ישראל (רמ"י) נמסר: תשלום דמי החכירה המשולמים על ידי מי"ה (מפעלי ים המלח) נקבעו בזיכרון דברים שנחתם בין רמ"י למי"ה בשנת 1975, וזאת בהתאם לחוק זיכיון ים המלח שנחקק ב 1961, אשר קבע כי בתום תקופה של 10 שנים מיום חתימת שטר הזיכיון תשלם מי"ה דמי חכירה. כמו כן נקבע מנגנון לעדכון דמי החכירה. על פי המנגנון שנקבע (בשונה ממחצבות אחרות) הרי שביחס לחומרי הגלם הנכרים משטח הזיכיון מעבירים מי"ה דיווח למשרד האנרגיה והתמלוגים משולמים ישירות לקופת האוצר. רמ"י איננה חלק ממנגנון גביית התמלוגים בשטח הזיכיון. שטח הזיכיון - אמנם שטח הזיכיון לא השתנה ברשומות וזאת מאחר ששטחו נקבע בחוק תך שצורפו אליו תשריטים המגדירים את הקרקעות החכורות והקרקעות השמורות,. יחד עם זאת הלכה למעשה צומצמו הקרקעות ונערכו בהם עסקאות במקרקעין עם צדדים שלישיים לאחר שמ"יה נתנה אישורה לכך".
פורסם לראשונה: 15:58, 11.03.25
