ככל שכלכלת החלל העולמית מתרחבת וחברות שיגור פרטיות ממהרות להוריד עלויות ולהרחיב את דריסת הרגל, מיזם ישראלי אחד מהמר כי החזית הבאה של המדינה עשויה להיות בהבאת מומחיות ברמה צבאית למרחב האזרחי.
כך מתארת הילה חדד-חמלניק, דמות בכירה לשעבר במגזר הביטחוני והציבורי של ישראל, את ההיגיון מאחורי חברת Moonshot, שאותה סייעה להקים. החברה מנסה לחשוב מחדש על אופן שיגור מטענים לחלל.
ריאיון באנגלית עם הילה חדד-חמלניק
בראיון ל-ynet Global, היא טענה כי לישראל כבר יש שני כלי מפתח ברמה עולמית – התעשיות הביטחוניות והמערכת האקולוגית החדשנית שלה – אם כי היא טרם חיברה ביניהם במלואם בזירת החלל האזרחית. "החלל הוא המקום הטבעי עבורם להיפגש", אמרה.
חדד-חמלניק, בוגרת הטכניון בהצטיינות בהנדסת חלל ואווירונאוטיקה, במסגרת העתודה האקדמית - הוסיפה ואמרה שההכשרה שלה עזרה לעצב את התפיסה הזו. לדבריה, כמהנדסת אווירונאוטיקה, התחום מלמד גם אופטימיות וגם קפדנות. "להיות מהנדסת אווירונאוטיקה גורם לי להיות מאוד אופטימית", אמרה. "אתה צריך להיות אופטימי כדי להאמין שתחשב הכול נכון וזה יעבוד גם אם יש לך רק הזדמנות אחת".
גישה זו, לדבריה, התחזקה לאחר שסיימה את לימודיה והצטרפה ליחידת ניסויי הטילים של חיל האוויר הישראלי, שבה משימות כמו ניסויי טילים או שיגורי לוויינים אינן מאפשרות מקום לטעויות מזדמנות. "יש לך ניסוי חד פעמי של 'חץ' או משגר לוויינים, ואתה צריך להאמין שתעשה הכול נכון", אמרה. "אתה עובד קשה בשביל זה, אבל אתה צריך להאמין שהטכנולוגיה תעבוד".
מטרתה של Moonshot, לדבריה, היא לטפל בצוואר בקבוק הולך וגובר בכלכלת החלל המתרחבת: כיצד להעביר יותר מטענים למסלול סביב כדור הארץ מבלי להסתמך רק על רקטות מסורתיות. "בינתיים יש לנו דרך אחת להגיע לחלל, והיא באמצעות רקטות כימיות", אמרה.
היא תיארה את המערכת הנוכחית כלא יעילה מטבעה, ואמרה כי כמויות עצומות של דלק נשרפות כדי לשלוח מטענים קטנים יחסית לחלל. Moonshot, לדבריה, נוקטת בגישה שונה באמצעות שיגור קינטי, בו מועברת אנרגיה מהקרקע במקום לשאת את כולה על הסיפון. "אנחנו מנסים לבצע שיגור קינטי, אז במקום לשאת את מקור האנרגיה, מקבלים את האנרגיה מהקרקע. אפשר לחשוב על זה כמו על FedEx לחלל", הסבירה חדד-חמלניק.
היתרון של חברת Moonshot טמון במומחיות שפותחה בעולם ההגנה מפני טילים בישראל, שם הצלחה תלויה בביצועים גבוהים תחת אילוצים קשים. "הבסיס של Moonshot הוא הידע של התעשייה הביטחונית של ישראל", אמרה חדד-חמלניק. "אין לנו ברירה אלא להצליח, ואנחנו צריכים לעשות זאת בלי הרבה כסף ובלי הרבה מרחב לביצוע ניסויים".
לדבריה, הדבר אילץ את תוכניות ההגנה הישראליות להסתמך על סימולציות – ויכולת הסימולציה היא כעת מרכזית בעבודתה של Moonshot. "היא חייבת להיות תלויה מאוד בסימולציות, ולכן עלינו לפתח סימולטורים טובים מאוד", אמרה.
חדד-חמלניק אמרה שחברי הצוות בחברה הגיעו מתוכניות הגנה מפני טילים בישראל, כולל כיפת ברזל, קלע דוד והחץ. כשנשאלה מה עשוי להבדיל את החברה משחקניות גלובליות גדולות יותר כמו SpaceX או Blue Origin, ענתה חדד-חמלניק במה שכינתה "יתרון לא הוגן": כישרון. "אני חושבת שהיתרון הלא הוגן הוא הידע שיש לנו כאן והאוקיינוס הכחול של הכישרונות", אמרה. "יש לנו אוקיינוס כחול ענק של הכישרונות הטובים בעולם, ואני לא נלחמת על זה עם SpaceX או עם Blue Origin".
בישראל, היא אמרה, פירוש הדבר להיות מסוגלים "לבחור באופן מדויק" כישרונות הנדסיים מובילים באופן שיהיה קשה הרבה יותר בארצות הברית. ובכל זאת, טענה חדד-חמלניק שישראל כבר החמיצה הזדמנות אחת להפוך לשחקנית חלל אזרחי מרכזית, למרות שהייתה המדינה השמינית ששיגרה לוויינים משלה. "יש לנו את כל היכולת לעשות את זה, הפעם אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו להישאר שוב מחוץ למשחק".
לדבריה, הסיבה אינה חוסר יכולת, אלא שנים של התמקדות בעיקר בצורכי ההגנה. "התמקדנו בהגנה", אמרה. "אבל עכשיו, כשתעשיית החלל הולכת לפרוח שוב, אנחנו חייבים להיות שם".
על כן, חדד חמלניק פונה, בעיקר לנשים צעירות, בנוגע לשיקול ללמוד פיזיקה או תעופה וחלל. "בישראל, מומלץ לעשות בגרות בפיזיקה. מדובר במפתח שיסלול דרכים רבות בעתיד, ממש כמו שכריסטינה קוך הגיעה לירח".
פורסם לראשונה: 17:41, 21.04.26
