מפרץ אילת מאכלס את אחת משוניות האלמוגים היפות והייחודיות ביותר בעולם, נכס טבע לאומי שמושך חוקרים ומטיילים מכל קצוות תבל. כעת, המדע חושף איום לילי סמוי אך משמעותי על השונית הזו: זיהום אור מלאכותי. בעוד בעיות אקולוגיות שונות מצריכות פעמים רבות פתרונות מורכבים, במקרה הזה דווקא יש פתרון פשוט שאינו דורש תקציבי עתק ושלא יצריך מאמצים רבים מדי. כדי לשמור על השונית, אנחנו צריכים להבין טוב יותר מה קורה מתחת למים כשהעיר מתעוררת לחיים בלילה – ואילו אורות אנחנו צריכים לכבות.
הלילות הסוערים של השונית באילת
שוניות האלמוגים, מהמערכות האקולוגיות המגוונות והצבעוניות ביותר בכדור הארץ, נתונות היום ללחצים שהולכים גוברים. "בלי האלמוגים אין שוניות אלמוגים, ואין קיום לכל אותם יצורים מדהימים שחיים בהן – כמו דגים מרהיבים ותמנונים, וגם חיות שנמצאות כמה רמות מעל בשרשרת המזון", מדגישה נעמה מרודס-סקליר, דוקטורנטית לביופיזיקה באוניברסיטה העברית.
חשיבותה של השונית הספציפית באילת היא משמעותית במיוחד, שכן היא נחשבת לאוצר לאומי ומוקד עולמי בזכות החוסן הייחודי שלה בפני התחממות הים. עם זאת, המערכת הזו פגיעה מאוד ותלויה לחלוטין בפעילותן של אצות שיתופיות (סימביוטיות) זעירות החיות בתוך רקמת האלמוג ומספקות לו אנרגיה באמצעות פוטוסינתזה. רבות מהשוניות הללו נמצאות קרוב מאוד למרכזי אוכלוסייה אנושיים, מה שחושף אותן לזיהום אור שמקורו בכבישים, בבתי קפה על החוף, או בספינות וסירות קטנות. "אלמוגים, כמו בני אדם, צריכים לישון. אם אנחנו מפריעים להם בשינה, אנחנו יכולים להפריע לתפקוד שלהם", מסבירה מרודס-סקליר.
עד כה, מרבית המחקרים הסביבתיים בתחום בחנו בעיקר תופעות כמו בלבול במחזורי הרבייה של האלמוגים, אך היה קושי טכנולוגי לזהות בזמן אמת כיצד תאורה חלשה משפיעה על מערכת הפוטוסינתזה הרגישה שלהם. הצורך להבין את השפעותיה של תאורת החוף המינימלית על הפיזיולוגיה של האלמוג – כלומר אור חלש יחסית שמופיע לפרקי זמן קצרים, כמו תאורה עמומה של מסעדה על קו המים או סירה חולפת – הוא שהוביל לצורך במחקר חדש, שיוצג בוועידה השנתית ה-54 למדע ולסביבה שתיערך ב-8-9 ביולי בבנייני האומה בירושלים.
המדע שמאחורי הרעש: מה קורה לאלמוג בחושך?
כדי למדוד את השפעות תאורת החוף המינימלית, מרודס-סקליר וצוות מחקר רב-תחומי מהאוניברסיטה העברית ומאוניברסיטת אילינוי, פנו למערך ניטור רב-שנתי הפועל באילת. מדובר במערך ניטור ייחודי בקנה מידה עולמי, שעוקב אחרי השונית יום ולילה, בכל עונות השנה, ומאפשר לחקור את האלמוגים בסביבתם הטבעית כשהם חשופים לסופות, לשינויי טמפרטורה ולתנאים סביבתיים אחרים.
מבצע הצלת אלמוגים של רשות הטבע והגנים
(צילום: עומרי עומסי, רשות הטבע והגנים)
צוות המחקר עקב אחר 16 מושבות אלמוגים בשני עומקים שונים, 7 מטרים ו-42 מטר, ומדד את פליטת האור הטבעית של האצות השיתופיות החיות בתוך רקמת האלמוג. פליטת האור הזו משקפת אנרגיה עודפת שלא נוצלה לייצור מזון בתהליך הפוטוסינתזה, ולכן מאפשרת לחוקרים להעריך את מצבו הבריאותי של האלמוג. במקום להסתכל רק על הממוצע הכללי של פליטת האור, כפי שנעשה בעבר, השתמש צוות המחקר בכלי פיזיקלי מתקדם הנקרא "ניתוח רעש" - בדיקת התנודות הדינמיות והזעירות של פליטת האור. "רעש זו מילה קצת מטעה, כי לא מדובר ברעש אקוסטי, אלא בשינויים בתנודות סביב רמת הפעילות הרגילה של האלמוג. כשאנחנו מסתכלים על השינויים הקטנים האלו, אנחנו יכולים לגלות הרבה דברים מעניינים", מסבירה מרודס-סקליר.
הממצאים מניתוח התנודות הקטנות הללו היו מפתיעים. "באופן גורף, לא משנה מה המין של האלמוג, מהי העונה או העומק – תמיד ה'רעש' היה חזק יותר בלילה. לא ידענו איך להסביר את זה", מספרת מרודס-סקליר. הדבר הפתיע את המדענים מכיוון שתהליך הפוטוסינתזה של האצות מתרחש דווקא בשעות האור, ולכן הציפייה הייתה לראות את עיקר הפעילות והתנודות ביום, בעוד שהלילה אמור היה להיות שקט ורגוע.
אילת והמפרץ
(צילום: shutterstock)
צוות המחקר גילה שבמהלך הלילה, המערכת של האלמוג מגיבה להבזק אור קצרצר בצורה סוערת וממושכת הרבה יותר מאשר ביום. בלילה, האור מייצר בתוך האלמוג תגובת שרשרת חזקה. במקום שהאור החלש ייספג וייעלם, הוא מלחיץ את המערכת וגורם לה לפעול שוב ושוב במשך זמן. התגובה הקיצונית הזו להפרעה כה קטנה מוכיחה שמנגנון האנרגיה של האלמוגים נותר דרוך, רגיש ומגורה במיוחד בחושך, כמו מערכת אזעקה שרגישה מאוד לכל תנועה קלה. המשמעות היא שאפילו אור שהוא חלש או כזה שדולק לפרק זמן קצר, שבעבר המדע כלל לא החשיב כמזיק, מפעיל את המערכות הפנימיות של האלמוג בעוצמה ומפריע למנוחתו.
פתרון פשוט בהישג יד: מחזירים את החושך למפרץ
מכיוון שמדובר במחקר ראשון מסוגו, נדרש מחקר נוסף כדי לקבוע מהן ההשלכות של הממצאים הללו מבחינת נזק לאלמוגים. אך מה שברור מהממצאים הוא שהשונית אינה זוכה לשקט שלו היא זקוקה. "אנחנו יכולים להגיד באופן מוחלט שהתגובה של האלמוגים לאור הזה היא שונה מהתגובה לאור טבעי באותה העוצמה במהלך היום", מסבירה מרודס-סקליר.
עבור האלמוגים, הפנסים של בתי הקפה או סיפוני הספינות הם כמו אותו פנס מסנוור שאנחנו פוגשים כשרכב עם אורות גבוהים מופיע מולנו באזור חשוך; אלא שבניגוד אלינו, הם אינם יכולים להסיט את המבט או לעצום עיניים. למרבה המזל, הפתרון להפרעה הלילית הזו לא דורש שינוי משמעותי או יקר. "אפשר פשוט להוריד את עוצמת האור, או לשנות את הזווית", אומרת מרודס-סקליר, ומוסיפה כי הממצאים תומכים בקביעת תקני תאורה לחופים ולשוניות במפרץ אילת, בתכנון תשתיות חוף ותאורה חכמה. כך נוכל לאפשר לאלמוגים לנוח בלילה, ולשמור טוב יותר על האוצר הלאומי שיש לנו באילת.
בואו לגלות עוד מחקרים פורצי דרך בוועידה השנתית ה-54 למדע ולסביבה, שתתקיים בבנייני האומה בירושלים ב-8–9 ביולי >> להרשמה לוועידה.
הכתבה הוכנה על ידי זווית – סוכנות הידיעות של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה
