כשחוזרים בזמן מאות ועשרות מילוני שנים, דינוזאורים זוכים לתהילה כמי ששלטו בכדור הארץ. יחד עם זאת, אטוזאורים, קרוביהם המשוריינים של התנינים המודרניים, שלטו בעולם עוד בטרם החל שלטון הדינוזאורים. כעת, התגלה מין חדש מסדרה זו של זוחלים עם שיריון, שמספק תובנות על האנטומיה, אורח החיים והמשמעות האבולוציונית של היצורים הפרהיסטוריים הללו.
4 צפייה בגלריה
מין האטוזאור החדש שהתגלה, גרזאפלטה מולרי (Garzapelta muelleri)
(איור: Márcio L. Castro)
"הטנקים של הטריאס", כפי שמכונים האטוזאורים, חיו במהלך הטריאס העליון והופיעו במגוון צורות וגדלים, עד שנכחדו לפני כ-200 מיליון שנה. מאובניהם התגלו בכל יבשת, מלבד אנטארקטיקה ואוסטרליה, כשחוקרים משתמשים בלוחות הגרמיים שהרכיבו את שריון גופם כדי לזהות מינים שונים, אם כי לרוב אין ברשותם כמות גדולה של שלדים מאובנים.
כעת, מחקר חדש מטעם אוניברסיטת טקסס באוסטין, שממצאיו התפרסמו בכתב העת The Anatomical Record, בחן מעטה שריוני של מין אטוזאור שרוב חלקיו העיקריים נותרו שלמים - מהחלק האחורי של הצוואר ועד לקצה הזנב. וויליאם רייס, דוקטורנט בבית הספר ג'קסון למדעי כדור הארץ של אוניברסיטת טקסס באוסטין, שהוביל את המחקר, זיהה יחד עם עמיתיו שהשריון שייך למין אטוזאור חדש - לו העניקו את השם גרזאפלטה מולרי (Garzapelta muelleri).
החלק הראשון של השם הוא הלחם של מחוז גרזה (Garza) בצפון-מערב טקסס - שם התגלו שרידיו - והמילה הלטינית "פלטה" (Pelta) שפירושה מגן - בשל גופו המשוריין. מקור החלק השני של השם ניתן כהומאז' לפלאונטולוג שגילה אותו במקור, ד"ר ביל מולר מאוניברסיטת טקסס טק, שהלך לעולמו ב-7 במאי 2019. גרזאפלטה מולרי, חי לפני כ-215 מיליון שנה ודומה לתנין אמריקני מודרני - אבל עם מעטה שריוני מסיבי יותר.
4 צפייה בגלריה
וויליאם רייס, בוחן דגימת אטוזאור במוזיאון ניו מקסיקו לתולדות הטבע והמדע
(צילום: William Reyes)
הלוחות הגרמיים שכיסו את גופו של גרזאפלטה מולרי ואטוזאורים אחרים נקראים אוסטאודרמים - לוחות עצם קשיחים שתפקידם היה להוות שריון להגנה. בנוסף ללוחות הגרמיים הללו, היו לגרזאפלטה מולרי גם קוצים חדים על צידי גבו, שהעניקו לו ולמיני אטוזאורים אחרים שכבת הגנה נוספת מפני טורפים.
קווי הדמיון בין המינים, כך גילו החוקרים, הם דוגמה לאבולוציה מתכנסת - תופעה שבה נוצרות תכונות, איברים או התנהגותיות דומות אצל בעלי חיים שונים, ממשפחות שונות ובאופן בלתי תלוי זה בזה - בדומה לדוגמה הקלאסית של התפתחות המעוף בקרב חרקים, ציפורים, יונקים ופטרוזאורים.
לדברי רייס, מערך של מאפיינים ייחודיים על הלוחות הגרמיים של גרזאפלטה מולרי מיתגו אותו בבירור כמין חדש, החל מהאופן שבו הלוחות משתלבים זה בזה ועד בליטות ורכסים ייחודיים על עצמותיו. יחד עם זאת, הניסיון להבין כיצד מין חדש זה השתלב באילן היוחסין הרחב יותר של האטוזאורים היה מאתגר, שכן חלק אחד של המעטה הקשיח דמה למין אחד מהסדרה הנכחדת, בעוד שחלק שני הזכיר את שריונו של מין אחר.
4 צפייה בגלריה
שתי זוויות של אחד מלוחות השריון הגרמיים שכיסו את גופו של גרזאפלטה מולרי (Garzapelta muelleri)
(צילום: William Reyes)
4 צפייה בגלריה
שחזור היפותטי של האטוזאור גרזאפלטה מולרי (Garzapelta muelleri), המבוסס על שרידי שריון מאובנים באוספים של חולייתנים באוניברסיטת טקסס טק
(איור: Jeffrey Martz)
בסופו של דבר, למרות שהאבולוציה המתכנסת סיבכה את רייס ועמיתיו, הם הצליחו למקם את גרזאפלטה מולרי בין מיני האטוזאורים האחרים, תוך הבנה שאת הקוצים החדים שעל גבו, הוא פיתח באופן עצמאי.
"הדגימות הללו לא התגלו בזמן האחרון, אלא יושבות באוסף המוזיאוני של אוניברסיטת טקסס טק כבר עשרות שנים. אני שמח שכעת בשלו התנאים לחקור אותן ולגרום להן להתעורר לחיים", אמר ביל פרקר, מומחה לאטוזאורים ופלאונטולוג בפארק הלאומי פטריפייד פורסט (Petrified Forest) שבאריזונה, שלא נמנה על צוות המחקר.
כמו כן, התגלה כי ייתכן שגיל או מין יכולים גם כן להשפיע על מראה השריון. רייס בוחן כעת את הנושא יחד עם עמיתיו למחקר, ד"ר ג'פרי מארץ מאוניברסיטת יוסטון-דאונטאון ובריאן סמול מהמוזיאון של אוניברסיטת טקסס טק, על ידי חקר מאובני אטוזאורים מהאוסף של בית הספר ג'קסון למדעי כדור הארץ של אוניברסיטת טקסס באוסטין, במה שעשוי לשפוך אור נוסף על אבותיהם הקדומים החדשים של התנינים המודרניים.
