(עריכת וידיאו: רותם שבתאי | צילום: ניצן דרור)
לפני כ-1,500 שנה יבנה, או בשמה העתיק ימניה, הייתה מפורסמת בכל אגן הים התיכון בזכות היין המקומי. במהלך השנתיים האחרונות נחשף ביבנה מפעל יין ענק ומרשים מהתקופה הביזנטית. התגלית המרעישה התגלתה במהלך חפירת הצלה ענקית שמנהלת רשות העתיקות, כחלק מיוזמת רשות מקרקעי ישראל להרחבת העיר. המפעל הקדום כולל חמש גתות יין יפהפיות, מחסנים ליישון היין, כבשנים לייצור קנקנים ומרכז מבקרים הדוניסטי, מפנק ומרהיב ביופיו.
לפני כמה שבועות, זמן קצר לפני שהאתר המסקרן כוסה באופן שימורי בשקי חול ובערימות עפר ונעלם מהעין - למטרות שימור והגנה מפני נזקי מזג האוויר עד אשר יחודשו בעתיד עבודות הפיתוח באזור - יצאנו לסיור מצולם ואחרון בהדרכת ד"ר אלי הדד, מנהל משותף של החפירה יוצאת הדופן ברשות העתיקות.
מנקודת התצפית שלנו במרומי התל, אנחנו מזהים מאופק עד אופק שרידים של עשרות מבנים, המעידים על עוצמה ויכולת כלכלית ברמה בינלאומית. ד"ר הדד טוען כי איכות היין של העיר יבנה הייתה ידועה ומוכרת בכל רחבי העולם העתיק, ולא רק בתקופה הביזנטית. "חשפנו גם גת פרסית, יקב ענק מתקופה הרבה יותר מוקדמת. אנחנו יודעים כי לאורך כל התקופות גידלו כאן ענבים עבור תעשיית היין המקומית. המוצר הסופי - היין - שווק ברחבי האימפריה בצורה גלובלית. היין הישראלי תוצרת יבנה העתיקה היה מותג בינלאומי".
ד"ר הדד מוביל אותנו לתוך אחד המבנים, ובזכות תיאוריו מלאי הצבע והפרטים אנחנו חוזרים כמו במנהרת זמן קסומה אל תהליך ייצור היין הקדום. "כאן הביזנטים הורידו נעליים, דרכו על הענבים, והתירוש זרם לבורות האיגום. מעבר למשטח הדריכה יש תאי תסיסה, שהם כמו חבית עם גג מקומר, עם רצפת פסיפס ויציאה עם צינורות עופרת".
מדובר במפעל יין משוכלל ומעוצב, הכולל עבודות פסיפס מרשימות, שכמו בתוכנת מחשב מודרנית, המהנדסים הביזנטיים עשו "העתק והדבק" של המבנה ושכפלו גתות זהות באווירה תעשייתית מאופק עד אופק. ד"ר הדד מדגיש את הכמות האסטרונומית של הנוזל היוקרתי שיוצרה במקום, ונשלחה ברובה ליצוא דרך נמל עזה אל מעבר לים. "מעריכים שיכלו לשווק בשנה 2 מיליון ליטרים של יין, מדובר בכמות אדירה", הוא אמר.
במהלך הסיור ד"ר הדד הצביע על גת גדולה מהתקופה האיסלאמית הקדומה, שהייתה במקור עם גג, ומצביע על ממצא נדיר ומאוד מסקרן - גושי פחם קטנים וסימנים לשריפה עתיקה בקרקעית הגת. "הייתה פה טראומה, אסון. משטח הדריכה נשרף. אחרי שהאזור יצא מתפעול של יין, הוא הפך למשהו אחר. באחד הקמרונות מצאנו המון עצמות חזיר", הוא אמר.
לאחר הכיבוש המוסלמי ייצור היין הישראלי פסק בהדרגה, ומורשת מרשימה בת אלפי שנים נקברה בחול. בעזרת ההסברים המפורטים של ד"ר הדד, הביקור באתר הארכיאולוגי המאובק הופך לסרט היסטורי עשיר בפרטים ובצבעים. "אנחנו במרתף, מעלינו יש קומה נוספת. התירוש זולג לתוך התא ותוסס פה. לא סתם כתוב במקורות היהודיים כרם דה יבנה. אנחנו היום מבינים מה זה אומר".
כדי לייצר כמות כה גדולה של יין צריך כמות אסטרונומית של ענבים. בתקופה העתיקה נראה שהאזור היה מרוצף בגפנים עמוסות פרי, ובכרמים מטופחים ואינסופיים. אנחנו צועדים בתוך המפעל הקדום, המשנה את צורתו לעשרות חדרים. ד"ר הדד טוען כי מדובר במחסנים. "יצאנו מאזור הגתות ואנחנו נמצאים באזור תעשייתי, כאן ארזו את היין. כאן גילינו את אזור המחסנים, כאן הסחורה, קנקני עזה (סגנון כד חרס קדום לאחסון נוזלים - א"ק), מחכים לתובלה ולשינוע לכיוון קו החוף, ליצוא", הוא אמר.
אנחנו חוצים את אחד המחסנים הגדולים, ומתקרבים לחומה אדמדמה ורחבה העשויה משברי חרסים. ד"ר הדד טוען כי מדובר בכביש קדום. "אנחנו נמצאים בכביש הראשי של אזור התעשייה, וזה היה המקום הכי חשוב באזור, כל המי ומי היו מסתובבים כאן - אורחים ורוכלים", הוא סיפר. "מה שיפה בכביש הזה זה שהוא עשוי משברי חרסים קטנטנים, כדי שלא יחליקו. לא מדובר בריצוף אבן, אלא בריצוף דרך שנועד ספציפית לדריכה עם סחורה יקרה ושבירה - ללא החלקה. במקביל מצאנו תעלת ניקוז מרשימה מכוסה בלוחות אבן, באורך של 70 מטרים לפחות".
באחד המחסנים הבחנו על הרצפה בידית עשויה חרס של "קנקן עזה", אותו מותג בינלאומי של העולם העתיק שהיו מייצרים כאן בסדנאות, ממלאים ביין יבנה ומשווקים כל העולם דרך נמל עזה. בעקבות התגלית המרעישה של מפעל היין ביבנה, אולי כדאי למדענים ולארכיאולוגים ברחבי העולם לשקול את שינוי השם ל"קנקן דה יבנה".
בצד השני של הכביש הראשי שוכן מרכז המבקרים של המפעל. מדובר בגת מרשימה ומעוצבת עם סטוקו (תערובת טיח מתגבשת ויוקרתית לעיצוב - א"ק) בצורת צדפות ענק, הסמל המסחרי של יין יבנה הקדום, שתפקדה כמרכז מבקרים מפנק ומעורר השראה, ממש כמו סלון אירוח ומרכז מבקרים ביקב מודרני. כמו בסרט היסטורי, ד"ר הדד מחזיר אותנו 1,500 שנה לאחור, לתקופה אפלה של עבדות וניצול מחפיר במקביל לשלטון האליטה ההדוניסטית. "במרכז המבקרים הקדום האסתטיקה מרשימה, יש פה נישות מרהיבות בצורת צדפות לשימוש המבקרים. הצדפה עשויה מסטוקו, שזה בעצם טיח מכויר. מי שעיצב את זה ידע מה הוא מעצב ואיך לשווק את עצמו", הוא אמר.
קל לדמיין את העבדים המסכנים דורכים על היין, רוקדים ושרים, בתוך עמדת הדריכה המפוארת והמעוצבת כמו במה במרכז המבנה, ובתוך צדפות הסטוקו המפוארות שמקיפות את משטח הדריכה. האצילים המבקרים ואנשי העסקים יושבים בנחת, טועמים את המוצר הסופי, תופסים ראש וצופים במופע ייצור היין בהנאה.
רגע לפני שמסתיים הסיור המסקרן ויוצא הדופן במפעל היין הענק של יבנה הביזנטית, ד"ר הדד משתף אותנו ברגע הגילוי המרגש ובהבנה כי התגלית הארכיאולוגית המרשימה תשנה את ההבנה המדעית לגבי התקופה, הכלכלה המקומית והבינלאומית והאנשים שחיו בה - האריסטוקרטיה והעבדים. "מאוד מרגש ונדיר כשמוצאים מכלול כזה גדול. התרגשנו מאוד שחשפנו את האתר עם מרחב הגיתות. זאת תרומה אדירה למחקר, לכל העולם הארכיאולוגי וגם לעיר יבנה", הוא אמר.
נכון להיום, מפעל היין הביזנטי ביבנה סגור למבקרים. הוא כוסה באופן שימורי בשקי חול ובערימות עפר. רק לאחר עבודות פיתוח עתידיות, הכוללות הקמת גשר למכוניות מעל האתר, יהיה ניתן לבקר במפעל היין הקדום.
