קופרוליטים (צואות מאובנות) מלפני כ-30 אלף שנים שימשו לזיהוי נוכחות של פרסים (Gypaetus barbatus) באתר הפלאוליתי של לאגר ולהו (Lagar Velho) בפורטוגל. השוואה של הקופרוליטים שנמצאו בחפירות עם צואתם של פרסים מודרניים, אישרה את קיומם ונוכחותם של עופות דורסים אלה בעבר.
3 צפייה בגלריה
תמונות מתחנת האכלה הממוקמת בפארק הלאומי אורדסה ומונטה פרדידו שבספרד, כולל פרס שניזון מעצמות כבשים, דוגמאות של עצמות כבשים שפוזרו בשטח, איסוף דגימות צואה של הפרסים ודוגמה לצואה שנאספה
(צילום: Scientific Reports)
המחקר, שפורסם בכתב העת Scientific Reports, מצביע על החשיבות של זיהוי הקופרוליטים בעת תיעוד נוכחותם של עופות אלו לפני שנים רבות, תוך הבנת היחסים שהיו להם עם קהילות אנושיות פרהיסטוריות. למעשה, הזיהוי של קן הפרסים מאפשר להחכים ולהבין כיצד חיו העופות הללו, שזכו לשמם באנגלית בשל הניצוי הייחודי בפניהם - מהעין עד למקור, המקנה להם צורת שפם וזקן. הממצאים הצביעו על כך שהייתה להם תזונה מוזרה, שכן 80-70% מהמזון שלהם היה מורכב מעצמות.
העמק שבו נמצא האתר לאגר ולהו מסמן כמי שהיה מקום אופטימלי למין זה בכל הנוגע להקמת קנים, כפי שאושר על ידי המספר הרב של הקופרוליטים שהתגלו בחפירה, כמו גם העצמות שעוכלו על ידי הנשרים הללו (בישראל מובחן הפרס כאחד ממיני הנשרים של העולם הישן). ממצא זה גם פותח צוהר לגילוי היחסים בין בני אדם לעופות הדורסים בעבר, שכן באתר שבפורטוגל מתועדת פעילותן של קבוצות ציידים ולקטים.
אתר לאגר ולהו הוא האתר החמישי שבו תועדה נוכחותם של קיני פרסים בדרום אירופה, יחד עם האתר הארכיאולוגי גריטולו (Gritulu) בחבל קורסיקה שבצרפת, מערת לוז (Grotte Noisetier) בדרום צרפת, שזכתה לשמה בשל עצי הלוז שגדלים בפתחה ובה התגלו מאז 1992 כלי וחפצי אבן מהתקופה הפלאותית התיכונה, מערת אל מירון (El Mirón) בספרד, שם התגלה שלד השייך לאישה מהתקופה הפלאוליתית העליונה, והאתר הארכיאולוגי קלדיירו בטומאר שבפורטוגל, שגם מוכר כראשון בחצי האי האיברי שבו זוהו קופרוליטים, שמסווגים כעקבות מאובנים בניגוד לגופים מאובנים, שכן הם מעידים על התנהגות החיה ולא על המורפולוגיה שלה. "פרסים הם עופות דורסים שעד כה נעלמו מהרשומות הארכיאולוגיות, למרות שחיו במערות ואגרו עצמות, כמו קבוצות אנושיות של ציידים ולקטים", אמרה מונטסראט סאנז, פוסט-דוקטורנטית מהמחלקה להיסטוריה וארכיאולוגיה באוניברסיטת ברצלונה, שנמנתה על צוות המחקר.
ממצאי המחקר של הצוות מאוניברסיטת ברצלונה קובעים לראשונה מאפיינים וקריטריונים לזיהוי קל יותר של הקופרוליטים שהותירו אחריהם הפרסים, לרבות נוכחותם בעת העתיקה. זיהוי פרסים באתר שבעמק לאפדו, המרוחק כ-13 ק"מ מהעיר לייריה בפורטוגל, מספק גם כן נקודות מבט חדשות על נוכחותו של העוף הדורס הזה במדינה. כדי לחקור צואה זו מלפני עשרות אלפי שנים, השוו החוקרים את הדגימות שהשתמרו לאלו של מיני פרסים מודרניים, החיים בפארק הלאומי אורדסה ומונטה פרדידו (Ordesa y Monte Perdido National Park) ששוכן בהרים הפירנאים בצפון-מזרח ספרד, כמו גם לדגימות שונות שסופקו על ידי הקרן לשימור הפרסים. "יש מעט מאוד הבדל בין הצואה של ימינו לצואה המאובנת מלפני 30 אלף שנים, למעט הצבע שמבדיל בין הצואות, מה שהופך את השרידים למהימנים ביותר בכל הנוגע לשיוכם לפרסים", הסבירה סאנז.
הפרס הוא עוף דורס שנתון לאיום ממשי בשל השפעה של הגורם האנושי על סביבתו, כמו למשל הפיכת השטח הסלעי הלא מיושב לאזור תיירות אטרקטיבי, הרעלה ישירה או שאינה ישירה, התפתחות התעשייה באמצעות הצבת כבלי חשמל ומתח גבוה וזיהום סביבתי. כמו כן, מדובר במין שרגיש במיוחד לרעש, כך שגם שימוש בכלי רכב וטיס או בכל אמצעי אחר שמפר את שלוותו, מסב לו נזק משמעותי ביותר ופוגע באוכלוסייתו. המצב חמור עד כדי כך שאוכלוסיית הפרסים הצטמצמה בהרי הפירנאים, כשלמעשה ברוב חצי האי האיברי, כולל פורטוגל, הם נעלמו לגמרי. יחד עם זאת, מספר פרויקטים ותוכניות שנועדו להעלות את המודעות לשמירה על העופות הדורסים הללו, נראה כי ישנם מספר אזורים בחצי האי האיברי שבהם נרשמת התאוששות של אוכלוסייתם.
