נהרות אטמוספריים הם מסדרונות צרים של אדי מים, המעבירים לחות וחום מאוקיינוסים חמים לקווי רוחב גבוהים קרירים יותר. עד לאחרונה, הסברה הרווחת הייתה שהם רק מחמירים את אובדן הקרח הארקטי, בשל העובדה שהאוויר הלח נושא בתוכו כמות רבה יותר של אנרגיית חום, שכן לאדי מים יש קיבולת חום גבוהה יותר מאשר לגזים אטמוספריים אחרים.
אבל במרץ 2022, נהר אטמוספרי עז גרם להורדת 16 מיליארד טונות של שלג על גרינלנד. כמות השלג האדירה קיזזה את אובדן הקרח השנתי של האי הגדול בעולם ב-8%, כך עולה ממחקר שפורסם בכתב העת Geophysical Research Letters.
איסוף ליבת הקרח מדרום-מזרח גרינלנד
(American Geophysical Union)
3 צפייה בגלריה
ניתוח ליבת הקרח שנאספה מדרום-מזרח גרינלנד, שבאמצעותה ניתן היה להבין את השפעות הנהר האטמוספרי על יריעת הקרח של גרינלנד
(צילום: Bruno Long)
כמות השלג הטרי שירדה באותה העת הגבירה את אפקט האלבדו (היחס בין כמות הקרינה האלקטרומגנטית המוחזרת ממשטח לסך הקרינה הפוגעת בו) ועיכבה את המסת הקרח בכמעט שבועיים. "למרבה הצער, יריעת הקרח של גרינלנד לא תשתמר על ידי נהרות אטמוספריים", הבהיר מחבר המחקר, פרופ' אלון האברד, חוקר קרחונים מאוניברסיטאות אואולו בפינלנד ומהאוניברסיטה הארקטית של טרומסו בנורבגיה. "עם זאת, בניגוד לדעה הרווחת ובתנאים הנכונים, נהרות אטמוספריים עשויים להביא עימם גם בשורות טובות".
מכיוון שהאזור הארקטי התחמם כמעט פי ארבעה מהר יותר מהממוצע העולמי מאז 1980, גרינלנד חווה המסה מואצת של יריעת הקרח שלה. טמפרטורות חמות יותר כתוצאה משינויי האקלים פירושן פחות שלג ויותר גשם. בכך, מואצת המסת הקרחונים בגרינלנד, מה שעלול להוביל (בהמסה מלאה של יריעת הקרח) לעליית פני הים ביותר מ-7 מטרים.
בהתחשב בכך שנהרות אטמוספריים צפויים להיות גדולים יותר, תכופים יותר ואינטנסיביים יותר בגלל שינויי האקלים, הבנת השפעתם על האזור הארקטי בכלל ועל יריעת הקרח של גרינלנד בפרט, הינה חיונית. ד"ר האנה ביילי, גאוכימאית מאוניברסיטת אואולו ועמיתתו של פרופ' האברד למחקר, חקרה את השפעות הנהר האטמוספרי שפקד את סבאלברד במרץ 2022.
גשם כבד ירד במשך ימים על פני הארכיפלג שממוקם בערך באמצע הדרך מנורבגיה לקוטב הצפוני, והפך את מעטה השלג לביצה. שנה לאחר מכן, ד"ר ביילי ופרופ' האברד בדקו מה היו ההשפעות על דרום-מזרח גרינלנד. החוקרים קדחו בור עמוק בשלג ואספו ליבת קרח באורך 15 מטרים, שטמנה בחובה כמעט עשור של הצטברות שלג.
ד"ר ביילי השתמשה באיזוטופי חמצן ובצפיפות של שכבות שונות כדי לחשב את הגיל ושיעורי הצטברות השלג בליבת הקרח. לאחר מכן, היא השוותה אותם לנתוני מזג אוויר ואקלים מקומיים באותה תקופה. "שימוש בדגימה שנאספה מגובה רב (2,000 מטר מעל פני הים) וניתוח איזוטופי אפשרו לנו לאתר את השלג יוצא הדופן מהנהר האטמוספרי הזה", אמרה ד"ר ביילי. "זו הזדמנות נדירה לקשר ישירות אירוע כזה לאיזון המסה והדינמיקה של יריעת הקרח של גרינלנד".
הנהר האטמוספרי המטיר גשם על סבאלברד, אבל במרחק של 2,000 ק"מ משם, בדרום-מזרח גרינלנד, הוא גרם לשלג כבד. 11.6 מיליארד טונות שלג ירדו באותה העת על יריעת הקרח, עם 4.5 מיליארד טונות נוספים שירדו בחלוף מספר ימים. בתוך שלושה ימים, הנהר האטמוספרי הזה סיפק מספיק שלג כדי לקזז את אובדן מסת יריעת הקרח של גרינלנד ב-8% בשנה ההידרולוגית 2022-2021.
"הופתעתי מכמות השלג האדירה שירדה בגרינלנד בתוך פרק זמן כה קצר", אמר פרופ' האברד. עם זאת, יש להבהיר כי נדרשים מחקרים נוספים כדי לבסס את השפעת הנטו של נהרות אטמוספריים על יריעת הקרח של גרינלנד בעבר, תוך הבנה כיצד זה עשוי להשתנות בעתיד. אם ההתחממות הגלובלית תימשך, כל המשקעים ירדו בסופו של דבר כגשם בגרינלנד, מה שיחריף את אובדן הקרח. "לנהרות אטמוספריים יש תפקיד דו צדדי בעיצוב העתיד של גרינלנד - כמו גם של האזור הארקטי הרחב יותר", סיכמה ד"ר ביילי.
