לא רק המצב הביטחוני המורכב מאתגר את החקלאים בישראל. לאתגרים העצומים ולסכנות שאיתם הם מתמודדים, מצטרפים לאורך השנים האחרונות גם שינויי אקלים קיצוניים, שמצריכים פתרונות מתאימים לתוצרת. חוקרים וחקלאים משתפים פעולה ומפתחים זנים עמידים ומותאמים לאקלים הקיים (תהליך הנקרא אִקְלוּם), ואף מייבאים זנים מחו"ל והופכים אותם לישראלים לכל דבר, על אף האתגרים שבדרך – שכן חקלאות היא העצמאות שלנו.
עגבניות קיץ: הדבר החם הבא
החום הכבד בחודשי הקיץ בישראל הפך את גידול העגבניות לאתגר לא פשוט. עם זאת, מחקר שהתקיים במושב שעל שברמת הגולן, בגובה 700 מטרים, הוביל לתפוקה של 30 טונות עגבניות לדונם בגידול קייצי, מה שסיפק מענה קריטי לעצמאות חקלאית. "אני עוסק בפיתוח מוצרים חקלאיים מחוץ לעונה הטבעית שלהם כדי לשפר את האפשרויות וכן את הרווח החקלאי", אומר מנשה כהן, חוקר ותיק במו"פ צפון במיגל. "בקיץ יש בישראל מחסור בשווקים בעגבניות, בגלל החום הכבד. והנה בצפון הארץ הצלחנו לקבל תפוקה אדירה גם באמצע הקיץ. זה מאפשר לצמצם תלות ביבוא, במיוחד בתקופות חירום. כבר עכשיו יש חקלאים באזור שהחלו לגדל עגבניות קיץ, הודות ליזמות פורצת דרך של חקלאים ולמחקר שביצענו".
8 צפייה בגלריה
עגבניות שרי ועגבניות אשכול, גידול קייצי במשק איתי ושרון סטוליאר במושב שעל ברמת הגולן
(צילום: מנשה כהן)
הקינואה: הראש ישראלי, הבריאות של כולם
גם לד"ר ליאור רובינוביץ' ממו"פ צפון במיגל יש בשורה מרגיעה ומבטיחה, והיא מגיעה משדות הקינואה. בין אם אתם אוהבים את הפסאודו־דגן הזה או לא, חשוב שתדעו שמדובר בסופר-פוד החיוני לבריאות ולא פחות מכך – לביטחון המזון הישראלי. "בדקנו את הקינואה וראינו שיש בה פוטנציאל, ולכן ביקשנו מימון ממשרד החקלאות כדי לפתח את הסופר-פוד הישראלי. הקינואה, שגדלה בדרום ובצפון, עשירה בחלבון ומכילה את כל חומצות האמינו החיוניות. היא נטולת גלוטן ומתאימה לרבים", מסביר ד"ר רובינוביץ', שבחן יחד עם ד"ר אביב אשר (מו"פ צפון) וד"ר שמואל גלילי (מכון וולקני) את השימוש בקינואה גם כצמח למספוא להזנת בעלי חיים מעלי גרה.
לדבריו, מדובר בהישג משמעותי, שכן הקינואה יכולה לשפר את יעילות ניצולת המזון ואת איכות החלב. "לאחרונה הבאנו מארצות הברית זנים שונים של קינואה, ואנחנו בוחנים מי הכי מתאים לישראל, לרבות בחשיפה ל-55 מעלות צלזיוס", מסביר ד"ר רובינוביץ'. "כיום, אנחנו מפתחים גם מוצרי 'קינואה צעירה', כזו שניתן לעשות בה שימוש (בעלים ובגבעולים) כבר אחרי 40 ימים, ולקבל חומר גלם מזין ואיכותי המכיל מעל 30% חלבון, שוק פופולרי בפני עצמו".
הקינואה היא בשורה אדירה לביטחון המזון הישראלי, לחקלאות ולעצמאות שלנו, כיוון שבזמן קצר אפשר להפיק תוצרת מזינה. "ניתן לגדל שלושה עד ארבעה מחזורי גידול בשנה על אותו שטח, מה שמאפשר אספקת מזון לאורך כל השנה ומקסום המשאב החקלאי. חשוב שהמדינה תשקיע בה ותעודד חקלאים וכן מפעלים שייקחו את זה הלאה", מוסיף ד"ר רובינוביץ'.
פטל בערבה: הפנטזיה היומרנית נשאה פרי
הרעיון לגדל פטל בערבה נשמע עד לפני 6 שנים יומרני, שלא לומר דמיוני. שבתאי כהן, חוקר ותיק ושאפתן במו"פ ערבה תיכונה וצפונית-תמר, לא אמר נואש. "פטל משתייך למקומות קרים יחסית. לכן, אזור הערבה הוא המקום האחרון שהיו חושבים לגדל בו פטל. הרעיון היה לקחת צמח מאתגר, רגיש, אירופאי קלאסי ולנסות לקבל ממנו כאן יבול", מסביר כהן. "כיום, יש גידולי פטל בשרון, ברמת הגולן ואף בגוש עציון. כשהגיע אלינו המטפח של אחד הזנים, הוא היה המום מהאזור, ומזה שבכלל העזנו להביא את 'הגברת האירופאית' הזו לאקלים קשה כל כך".
אלא שמה שנתפס כהזוי, הפך למציאות ולעובדה גם בערבה הישראלית הצחיחה. "אנחנו משתמשים בצינון בטכנולוגיה שנקראת 'מזרן לח', ומייצרים בכך תנאים די טובים לצמיחה. הזנים שישנם כיום לא דורשים מנת קור, כשהפופולרי שבהם נקרא קלריטה", אומר כהן. "כל הזמן נוצרים עוד ועוד זנים. כיום, מצליחים לקבל פרי ברמות נאות של יבול, הנאמדות בכ-2 טונות לדונם בחורף".
בקרוב בכוסות: זן הענבים שעשה עלייה לישראל
ד"ר מרי דפני ילין, חוקרת מחלות צמחים ממו"פ צפון בוחנת בימים אלו זני ענבי יין המכילים גנים עם סבילות למחלות. זנים אלו יובאו מגרמניה, תוצרי פרויקט השבחה אירופאי. "אנחנו בוחנים את ההתאמה של הגפנים לארץ, ואת איכות הענבים והיין בחמישה אזורי אקלים שונים בישראל. בקיבוץ שמיר, למשל, אנו עוקבים אחרי חלקת מודל של 16 דונם בה נטועים 4 זנים שונים. כל הזנים נמצאו עמידים למחלות ברמה גבוהה, וכרגע אנו עוקבים אחר יבולי הגפנים זו השנה השנייה, כשאחד הזנים נמצא מצטיין הן בכמות והן באיכות היבול. לפרויקט זה שותפים מדריכת הגידול ד"ר תרצה זהבי, וד"ר מאיר שליסל מאוניברסיטת תל חי שבקרית שמונה, המכין את היינות", אומרת ד"ר דפני ילין.
סוביניר גריי הוא דוגמה לזן שעמד בהצלחה במחקר, ומתאקלם יפה בישראל. ד"ר דפני ילין מסבירה שהזן קיים באירופה, והיתרון המשמעותי הוא העמידות למחלות כשותית וקמחון, ולכן מצריך משמעותית פחות ריסוס והדברה ועל כן ידידותי יותר לסביבה. "עולם היין הוא שוק שמרני יחסית, כך שהחדרת זנים חדשים היא משימה לא פשוטה. יקבי כרמל, יחד עם קיבוץ שמיר, בחרו להרחיב את שטחי הנטיעה של הזן סוביניר גריי – בתקווה שהמגמה תימשך ותתרחב", אומרת ד"ר דפני ילין.
פתרון חכם, קל ויעיל אל מול האקלים המקומי
ד"ר מיכל אקרמן-לברט היא חוקרת עצי פרי נשירים במו"פ צפון (עצים המשירים את עליהם בחורף, כמו תפוח, דובדבן, קיווי ועוד), וגם היא מתמקדת בפיתוח ובאקלום וגידולים המותאמים לתנאים הישראליים המשתנים. בין היתר היא עוסקת בדובדבן. " המטרה במחקר היא להגדיל את תפוקת הדובדבנים בישראל ולשפר את עמידותם. טיפוח זנים חדשים ואקלום שלהם הוא תהליך ארוך ומורכב, הנמשך שנים רבות. נדרשות בין 15 ל־20 שנים עד שזן הופך למשמעותי ונכנס לנטיעות מסחריות, מכיוון שענף המטעים הוא ריצה למרחקים ארוכים", מסבירה ד"ר אקרמן-לברט.
בינתיים, הפתרון מגיע מכיוון אחר לגמרי. "פרויקט מעניין שאנחנו מקדמים בהתמודדות עם תנאי האקלים התחיל בדובדבן, וכיום נבחן בכלל עצי הפרי הנשירים, הוא שימוש ברשתות הצללה שחורות בחורף, במטרה ‘לשפר’ את תנאי הקור החורפיים, החשובים להתעוררות תקינה של העצים באביב", אומרת ד"ר אקרמן-לברט.
מדובר ברעיון פשוט למדי. בצ'ילה ובארצות הברית משתמשים בהצללה, אך בצורה שונה. בישראל החורפים יחסית חמים, והמגדלים כבר מכירים את השימוש ברשתות צל בקיץ כדי להפחית את הקרינה והחום. לכן, עלה הרעיון לבחון את השימוש בהן גם בחורף. "התחלנו בדובדבן, ובהמשך הרחבנו לנשירים נוספים, מהדרום ועד הצפון (בין היתר משמש, שזיף, תפוח, אגס, אפרסק ונקטרינה). התוצאות מצביעות על שיפור משמעותי בצבירת הקור בחורף, התעוררות מוקדמת ואחידה יותר באביב, וכן תרומה ליבול ולגודל הפרי. כיום אנו ממשיכים לבחון ולדייק את פרוטוקול השימוש ברשתות הצללה חורפיות, בשיתוף מגדלים מובילים ברחבי הארץ", מסבירה ד"ר אקרמן-לברט.
