עוד לפני שריקת הפתיחה של גביע העולם בכדורגל 2026, שיתקיים במהלך השבועות הקרובים בצפון אמריקה, אירוע הספורט הענק סיפק לא מעט כותרות. התקשורת חגגה סביב ספקולציות בשל המלחמה בין ארצות הברית לאיראן, התייחסה לסוגיות האבטחה במשחקים ומחירי הכרטיסים המאמירים, ועוררה אין ספור ויכוחים על הפורמט החדש, שכולל 48 נבחרות ומשחקים בשלוש מדינות ברדיוס של אלפי ק"מ.
המונדיאל השנה מציב גם מראה סביבתית ואקלימית בפני המארגנים, השחקנים והאוהדים. ראשית, לפי כל התחזיות מדובר יהיה באירוע עם טביעת רגל סביבתית ופחמנית גבוהה במיוחד, הן בשל כמות המשחקים הגדולה ובעיקר מפני שהוא יערך על פני שלוש מדינות גדולות, דבר שמחייב טיסות מרובות וארוכות של נבחרות ושל צופים.
ההערכה היא שהמשחקים כולם יסתכמו בפליטה של כ-3.7 מיליון טונות פחמן דו-חמצני אקוויוולנטי (CO2eq), כשליש מכלל הפליטות השנתיות של תעשיית הכדורגל העולמית, ושווה ערך לפליטות של 650 אלף כלי רכב פרטיים שנוסעים במשך שנה. פליטות אלו גבוהות פי 2 ויותר מהפליטות הכוללות מאולימפיאדת פריז 2024, ולמרות שהמארגנים מבטיחים צעדים בתחום המיחזור, החסכון בתאורה ועוד, אלו לא יצליחו להפחית משמעותית את הפליטות.
המונדיאל ניצב בפני אתגר סביבתי ואקלימי גדול ומורכב יותר - התמודדות עם שינויי האקלים, ובפרט עם עומס חום. על פי ניתוחים אקלימיים מקדימים, כרבע מהמשחקים בטורניר צפויים להתקיים בתנאי חום שעלולים לסכן את השחקנים ואת האוהדים, כאשר אחד מכל ארבעה משחקים צפוי להתקיים תחת מדד עומס חום שווה ערך ל-26 מעלות (Wet Bulb Globe Temperature) או יותר – מדד המשקלל טמפרטורה, לחות, רוח וקרינה.
על פי האיגוד העולמי של שחקני ושחקניות הכדורגל המקצועניים, טמפרטורות אקוויוולנטיות אלו מחייבות יישום של אמצעי קירור ושל אמצעי בטיחות נוספים. זאת ועוד, לפחות חמישה משחקים צפויים להתקיים בתנאים שיעברו את רף 28 המעלות WBGT, ערך השקול לטמפרטורה יבשה של 38 מעלות, תנאים שבהם האיגוד העולמי ממליץ להפסיק או לדחות משחקים. יתרה מכך, למרות שבחלק מהאצטדיונים בערים המארחות יש קירוי ואמצעי קירוי והגנה מחום נוספים, 14 מתוך 16 הערים המארחות צפויות לעבור לעיתים את רף ה-28 מעלות WBGT, כאשר הערים שנחשבות למסוכנות במיוחד הן מיאמי, קנזס סיטי ואיסט רתרפורד שבמדינת ניו ג'רזי, שם צפוי להתקיים הגמר.
אל החום הקיצוני מתווספים גם אתגרים גופניים אחרים, ובעיקר נסיעות ארוכות, שעבור חלק מהשחקנים יכללו חציה של עד 19 אזורי זמן בדרך לתחרויות ועד 3 אזורי זמן במהלך הטורניר; משחק בתנאי גובה בהם האוויר דליל, בגוודלחרה (1,566 מטר) ובמקסיקו סיטי (2,240 מטר); ושינויים בזיהום האוויר ובאלרגנים בין אזורי המוצא של השחקנים לבין הערים המארחות. כל אלו עלולים להשפיע על הבריאות הפיזית והנפשית של השחקנים ולפגום בביצועיהם הספורטיביים. הם גם צפויים להשפיע על הצופים במשחקים שבאים מרחבי העולם.
לפי מחקר סקירה מקיף של מומחים בתחום הפיזיולוגיה והספורט שפורסם לאחרונה, מעולם לא התקיים טורניר גביע העולם בכדורגל שהציג שילוב כזה של גורמים סביבתיים קיצוניים. לכן החוקרים המליצו לקבוצות לאמץ אסטרטגיות היערכות בהכנה לטורניר (לטווח הארוך) ובמהלך הטורניר (לטווח קצר), המשלבות בין אִקְלוּם, כלומר הגעה מוקדמת לאזורי המשחק כדי להתרגל לחום, לערוך אימונים הדרגתיים בתנאי עומס חום ולהתאים את עומסי המאמץ לפני משחקים, לצד התמודדות עם חום קיצוני: ניטור עומס חום בזמן אמת, הפחתת עומס אימונים בתנאי חום קיצוני, התאמת שעות משחק, הפסקות קירור ושתייה תכופות ושימוש באמצעי קירור (קרח, וסטים מקררים, צל).
פרופ' עדי וולפסוןצילום: דודו גרינשפןמשחקי אליפות צרפת הפתוחה בטניס, שהתקיימו לאחרונה בפריז תחת גל חום כבד, ששינה את כל הכללים ואת התוצאות, היו אולי קדימון למה שצפוי לנו במונדיאל, כשפנינו קדימה לאולימפיאדה שתתקיים בקיץ 2028 בלוס אנג'לס.
לצד היערכות בקרב הספורטאים והתאמת התשתיות ומיקום האירועים, אין ספק שעולם הספורט כולו יהיה חייב לעשות שינויי משמעותי במועדי התחרויות הגדולות, מהעברת המשחקים לעונות קרירות יותר ועד להתאמת השעות. כל אלו מראים שוב כיצד משבר האקלים מחייב את כולנו לשנות הרגלים, הן בהיערכות לשינויי האקלים והן בהפחתת פליטות גזי חממה.
פרופ' עדי וולפסון הוא ראש המסלול לתואר שני בהנדסה ירוקה במכללה האקדמית להנדסה ע"ש סמי שמעון ומחבר הספרים "המשבר הגדול – עידן האדם: בין מבט מקרוסקופי למבט מיקרוסקופי" ו"צריך לקיים – אדם, חברה וסביבה: לקחי העבר ואחריות לעתיד"
