איך אפשר להאמין באלים אחרים מאלו שבהם אנחנו מאמינים או באלים בכלל? להסביר באופן מדעי כישוף שנראה לא רציונלי? להחזיק בתפיסות על החומר, על היקום ועל הנפש, השונות מאלו שבהן אנחנו מחזיקים? ואיך בכלל פועלות מערכות של ידע? איך ומתי ידע מקבל צורה ומשתנה כשאותם אנשים קוראים אותו, מעבדים אותו ומוסרים אותו הלאה לתלמידים, מעבירים לשפות אחרות, נושאים איתם דפוסי חשיבה וכלי חשיבה לארצות רחוקות או לתחומי ידע אחרים? ומה היא בכלל היסטוריה של ידע – היסטוריה של התפתחותם של רעיונות, או גם של מוסדות, של מנגנוני תפוצה, ואפילו של הרגלי חשיבה, קריאה וכתיבה?
כשהגעתי לאוניברסיטה לא חשבתי כלל שאהיה היסטוריונית, ובטח לא של אירופה הנוצרית בימי הביניים, אבל ההתאהבות הייתה מהירה. העולם הזה היה מוזר ומוכר בדיוק במידות הנכונות; זר ואחר ובה בעת כבר אפשר לזהות בו את עולמנו שלנו. היו שם לא רק כנסיות, יערות, אמונה, כישוף ושדים, אלא גם אוניברסיטאות, חנויות וקתדרלות סבוכות, ומעל הכול – אמונה עצומה בכוחה של התבונה לצד הכרה בגבולותיה ודיונים שבהם ניסו משכילי התקופה להבין את כל אלה בהיגיון חד כתער ובאמצעות המדע של זמנם.
מדור חוקרים פרטיים - לטורים הקודמים
בראשית הדרך הלכתי שבי אחרי רעיונות משונים, ובמיוחד אחרי הדיונים הרציונליים בהם. מעולם לא הייתי אדם מאמין, אבל הרעיונות הנוצריים של האל האחד והמשולש וההתגשמות בבשר, ויותר מהם – הניסיון של מי ששלטו בלוגיקה היטב להבין את הרעיונות הללו לפרטיהם ולבחון את גבולות התבונה האנושית – משכו אותי. לא הקסם עצמו אלא ההתבוננות החדה בו.
"כשהגעתי לאוניברסיטה לא חשבתי כלל שאהיה היסטוריונית, ובטח לא של אירופה הנוצרית בימי הביניים, אבל ההתאהבות הייתה מהירה"
מחשבות אינן צפות באוויר. הן נחשבות בראשיהם של אנשים שחיים בזמן מסוים ושאתגרי הזמן בוערים בהם. המחקר שלי שלח אותי אל הוּלֶדת האוניברסיטה בראשית המאה השלוש-עשרה. חקרתי את המוסד המיוחד הזה דרך המחשבות המתועדות של אותם "מקצועני ידע" ראשונים על הידע שלהם עצמם ועל ההבדל שבינו לבין הידע שלו זוכים נביאים, אנשים שנכנסים לטרנס אקסטטי או מאמינות תמימות. השאלות שהם שאלו על סוגי הידע האלה שיקפו את המחשבות שלהם על האוניברסיטה ועל החיים – על חוויה מסעירה ישירה מול לימוד יבש ומתווך, ועל ידע מהנה כשלעצמו מול ידע מועיל. אחרי קריאה של מסמכים, שירים, חיי קדושים ואחרים קשרתי את הרעיונות שגיליתי בחוטים דקים ועבים אל החיים בראשית המאה השלוש-עשרה באוניברסיטה ומחוצה לה, אל צעירים קרייריסטים, אל אפיפיורים שאפתניים ואל אידיאליסטים שרוצים לצאת אל העולם להטיף ולגאול נפשות.
מחֵקר הרעיונות הללו פניתי אל חקר הרגלי החשיבה שהונחלו באוניברסיטאות של ימי הביניים. עיון בהערות שכתבו קוראים בשולי כתבי היד שלהם גילה תרשימים פשוטים: כמה מילים וכמה קווים. בתוך כמה שנים גיליתי שיש אלפי תרשימים כאלה בספרי הלימוד של כל המקצועות – פילוסופיה, משפטים, רפואה, שירה ומדע – התברר שהסטודנטים והמורים של ימי הביניים עיבדו מידע לא רק "בראש" או באמצעות מילים. הם למדו לחשוב גם באמצעות קולמוס ודף ונהגו לסרטט לעצמם מעין עצים מתפצלים בעלי היגיון לשוני וגרפי מיוחד. ניתוח כמותי גילה שההתנהגות הזאת הייתה נפוצה להחריד: כמעט שלא היה מי שפתח ספר לימוד בשנים הללו ולא נתקל בה, וכמעט כולם גם השתמשו בה. בשלב הזה הצטרפתי להיסטוריונים הניסיוניים, אלה הרוקחים במעבדה ריבות לפי מתכונים קדומים. התנסיתי בעצמי בסרטוט עצים רבים מהסוג הזה תוך כדי קריאה וכתיבה והזזתי את המוח שלי אחרת – חוויה מגניבה במיוחד.
פרוייקט המחקר הנוכחי שלי עוסק בהרגל חשיבה אחר ולוקח אותי החוצה מן האוניברסיטה אל המנזר, אל חצרות אצולה, אל מטיפים ואל ארוחות ערב של סוחרים עירוניים.
פרופ' איילת אבן-עזרא
(צילום: עמוס גרונדוג)
כל בני האדם בכל התרבויות יודעים להצביע על דמיון בין דברים שונים, למשל בין עצים לבני אדם, או לזהות דמיון ביחסים בין שני דברים, כמו בשאלות במבחנים הפסיכומטריים (דג למים הוא כמו ציפור ל...). הכושר האנושי לזהות דפוסים דומים בדברים שונים למראה הוא מפתח ליצירתיות בתחומים רבים, מעיצוב וארכיטקטורה ועד מדעי הטבע. באירופה של ימי הביניים המאוחרים אנשים רבים תרגלו את המשימה הקוגניטיבית הזאת בתדירות גבוהה במיוחד, והיא משכה את תשומת לבי. בטקסטים שאני ממפה יש חיבור שעשוי מסדרת תיאורים של התנהגויות בעלי חיים והמקבילות שלהן בזוגיות בין גבר ואישה; שש מאות זוגות של סצנות מצוירות מכתבי הקודש ומקבילותיהן; חיבור שיוצר הקבלה מפורטת בין מהלכם של שלושה עידנים היסטוריים, דור אחרי דור, מלחמה מול מלחמה וממלכה מול ממלכה; חיבור שמשווה בין חמישים חלקים במבנה המנזר לחמישים פעולות של הנפש; בין כל כלי השחמט והמהלכים שלהם לבין רגשותיהם של גבר ואישה בתהליך החיזור; בין מאה חמישים אלמנטים ואסטרטגיות במשחק הטניס לבין מקבילותיהם במשחק הרוחני נגד השטן.
אלה לא היו רק טקסטים: במנזר, בדרשות, בחגיגות עירוניות ובארוחות ערב, כך התברר, אנשים השתעשעו בהקבלות מפורטות. ייצור כמויות כאלה של הקבלות שיטתיות בתרבות אנושית הוא נדיר מאוד, והספר שאני כותבת עכשיו מתאר את התפשטות הרגל החשיבה המיוחד הזה מהמנזר אל העיר, את הסיבות לכך שאהבו כל כך להשתעשע בו ואת האופן שבו עיצב את מבנה הידע ואת היחס לחשיבה באירופה. וכן, עכשיו גם אני חושבת באנלוגיות רוב הזמן. סיכון מקצועי 😊
איילת אבן-עזרא היא פרופסורית חברה וראש החוג להיסטוריה באוניברסיטה העברית בירושלים.
"חוקרים פרטיים" הוא מדור ב-ynet שנוסד ביוזמת האקדמיה הצעירה הישראלית שבו חוקרים מסבירים מדוע החליטו לעסוק בתחום המחקר שלהם. המדור נערך בסיוע פרופ' נעמה גבע-זטורסקי, פרופ' אורי בן-דוד ופרופ' ארז בן-יוסף מהאקדמיה הצעירה הישראלית.
