המצלמה היא חלק מחייה של דפנה בן נון - צלמת טבע ובעלי חיים מקצועית - מגיל 8, עוד מתקופת הפילם. את בעלי החיים היא אהבה מאז ומתמיד, כך שזה היה עניין של זמן עד שהבינה כי צילום בעלי חיים הוא היעוד שלה בחיים. לאחרונה, חזרה בן נון ממסע בהודו, שמטרתו הייתה השגה של שלושה יעדים, שטומנים בחובם את אהבותיה לבעלי חיים ולצילום: תיעוד של טיגריס בנגלי, פנדה אדומה ונמר השלג.
"כל בעל חיים הוא פרויקט ומסע בפני עצמו", סיפרה בן נון. "את הטיגריס הבנגלי צילמתי בשמורה ענקית. לקח לי ארבעה ימים עד שהצלחתי לראות את הטיגריס הבנגלי הראשון. בעל החיים האייקוני הזה נחשב לטורף הכי גדול וכבד בהודו, שכן הוא יכול לשקול עד 300 ק"ג. הטיגריס הוא בעל חיים טריטוריאלי, שחי לבדו ולא כחלק מקבוצה (להבדיל מאריות למשל, שחיים בלהקה)", היא הוסיפה.
יחד עם עמיתיה, נסעה בן נון אל השמורה שבה קיוותה לחזות בטיגריס ממין זה, שנחשב לסמל תרבותי חשוב ברחבי אסיה, ואף לחיה לאומית בבנגלדש ובהודו, תוך ידיעה כי הטמפרטורות באזור זה, שנחשב לחם ביותר באזור, עשויות להאמיר עד ל-45 מעלות צלזיוס. "לא הייתה לי בעיה להתמודד עם הקשיים, מכיוון שהייתי חדורת מטרה ומלאת מוטיבציה לראות ולצלם את היצור המלכותי הזה, שלמרבה הצער נמצא בסכנת הכחדה בשל ציד", אמרה בן נון.
כדי להצליח לחזות בפנדה האדומה, בעל חיים שאולי דומה לדביבון, אבל נמנה על משפחת הפנדות האדומות (המין האחרון שנותר ממשפחה זו), הרחיקה בן נון עד להרי ההימלאיה, שכן מדובר במין שסביבת מחייתו היא יערות במבוק שבהרים סלעיים בגובה של 3,600-2,100 מטר. למרבה הצער, מדובר במין שנתון בסכנת הכחדה בגלל איבוד אזורי מחיה וציד בלתי חוקי (בטבע יש כ-2,000 פרטים בלבד).
"בשמורה שבה צילמתי, שמורה ענקית וסבוכה בעצי במבוק על הגבול של הודו ונפאל, נותרו כמה עשרות בודדות של פנדות אדומות. לכן, היה קשה מאוד למצוא את הפנדות הייחודיות בין הענפים הסבוכים ביער העבות. נעזרתי בתצפיתנים מקצועיים שמכירים את האזור היטב ויודעים למצוא את היצור האדמדם המהמם הזה", היא סיפרה. "לאחר זמן מה של הליכה בתוך היער הסבוך, המדריך המקומי הסב את תשומת ליבי, הרמתי את ראשי וחזיתי בפנדה אדומה על אחד העצים - ההתרגשות הייתה גדולה מאוד. תוך כדי שניסיתי להסדיר את נשימתי, בין אם בשל המאמץ מהמסע בשטח ההררי ובין אם נוכח ההתרגשות העצומה, כיוונתי את המצלמה ולכדתי רגע שנחרט בזיכרוני לעד".
את נמר השלג, מין במשפחת החתוליים, שנחשב לאחד מבעלי החיים החמקניים והנדירים ביותר בעולם, עד כדי כך שהוא מכונה בפי התושבים המקומיים המתגוררים בשטח תפוצתו "רוח הרפאים של ההרים", חלמה בן נון לראות ולצלם מזה זמן רב.
נמר השלג נפוץ רק באזורים הרריים מסוימים באסיה, בעיקר במרכזה, בשטחים הנמצאים בגובה רב, לרוב בגבהים שבין 2,700-6,100 מטרים (לכן מבנהו מותאם באופן מיטבי לבית גידול מושלג ומוכה רוחות). "למרות שידעתי מראש כי ניצבת בפניי משימה לא פשוטה, הכרוכה בקושי פיזי רב, מפאת העובדה שהימצאות בגבהים כרוכה בטמפרטורות נמוכות (שמגיעות לעיתים למינוס 20 מעלות צלזיוס) ובחמצן דליל שגורם לקשיי נשימה, לא ויתרתי על החלום לחזות מקרוב בנמר השלג הנדיר", סיפרה בן נון.
לאחר שהגיעה לכפר פסטורלי נידח ומקסים בהרי ההימלאיה של הודו, היא צילמה מספר בעלי חיים מקומיים ששורדים את תנאי מזג האוויר הקשוחים של האזור, עד שהגיעה ההודעה לא ציפתה כל כך - גששים מקומיים שמכירים את האזור ומחפשים אחר נמרי השלג, הודיעו כי ראו שניים מהם. "התארגנו במהירות ויצאנו לכיוון הצוקים שבהם נצפו נמרי השלג", היא שיחזרה. "הכול היה מושלג, כשהנהג המנוסה נסע על כביש מפותל וצר, עד לאזור שבו לא התאפשרה נסיעה. משם המשכנו בהליכה רגלית בתוואי תלול של סלעים ואבנים מכוסים בשכבת שלג גבוהה".
לאחר הליכה של מספר קילומטרים, הגיעו בן נון ועמיתהי לקצה הצוק, ממנו ראו שני כדורי פרווה אפורים קטנים ומכורבלים בשנתם. הקבוצה עקבה אחריהם במשך כל היום, תיעדה אותם משחקים וקופצים בין הסלעים והתרגשה נוכח הזכות שנפלה בחלקה לצפות בבעל חיים נדיר במיוחד, שכן בשל אופיו המסתגר, נדירותו ותנאי השטח ומזג האוויר הקשים בבית גידולו, לא ניתן להתחקות אחריו ולחקור את אורח חייו בטבע בקלות.
בדומה לרוב חתולי הפרא, גם נמר השלג נתון בסכנת הכחדה שלה אחראי האדם שחומד את פרוותו, ומצמצם בנוסף לכך גם את שטחי מחייתו באמצעות התיישבות וכרייה.
בעת הירידה מההימלאיה, נתקלה בן נון בתנאים קשים ומאתגרים ביותר, שנבעו גם כתזכורת לשינויי האקלים שנותנים אותותיהם בכל העולם בדרכים שונות. "מזג האוויר השתבש, כי החלה סופת שלגים נדירה שתפסה אותנו בדרכנו מטה. נתקענו בדרך בין עשרות מפולות שלגים וסלעים ששברו את הכביש (היחיד שיש). מזג האוויר פגע קשות בתשתיות החשמל, כך שגם לא התאפשר להשיג אמצעי חימום או להשתמש בטלפונים - היינו מנותקים מהעולם. ימים ארוכים של המתנה מייאשת נדרשו עד שהכביש תוקן והצלחנו לרדת בבטחה בחזרה. יחד עם זאת, החוויה הבלתי נשכחת הייתה שווה את המאמץ וההרפתקאות שבדרך", אמרה בן נון.
לדבריה, יש לה ייעוד ברור מאוד בראייה עתידית - ניצול כישרון הצילום שלה על מנת להעלות את המודעות הציבורית לשמירה והגנה על בעלי החיים בעולם. "אני מעבירה הרצאה על המסעות שלי, ובכך מלמדת ילדים ומבוגרים כאחד על אופי המקצוע של צלם טבע ואילו בעלי חיים מיוחדים יש בעולם. הגישה שלי היא מאוד אופטימית וחיובית, בדומה לצילומים שלי. יש לי מדור קבוע מזה חמש שנים במגזין נשיונל ג'יאוגרפיק קידס, שם אני מספרת לילדים בכל חודש על בעל חיים אחר שצילמתי, והחודש התחלתי לכתוב מדור גם במגזין של המבוגרים. יש לי תאומים בני 9 בבית שמאוד מפרגנים ונהנים לשמוע בכל פעם על חוויות ממסע אחר שבו הייתי. השאיפה שלי היא להמשיך לצלם בעלי חיים מיוחדים בעולם כל עוד תהיה לי את היכולת לעשות זאת", סיכמה בן נון.
