האתר בגשר בנות יעקב, המתוארך לכ-780 אלף שנים לפני זמננו, משמר עדויות להתיישבויות חוזרות ונשנות לאורך חופי אגם החולה הקדום של הומינינים שתרבותם מיוחסת לתרבות האשלית. מחקר שפורסם בכתב העת Scientific Reports מספק תובנות חדשות על ההתנהגות הטכנולוגית ואסטרטגיות השגת חומרי הגלם של הומינינים מתחילת הפלייסטוקן התיכון.
המחקר נערך על ידי ד"ר צחי גולן וד"ר יואב בן דור מהמכון הגאולוגי לישראל, ופרופ' נעמה גורן-ענבר מהאוניברסיטה העברית. החפירות, בניהולה של פרופ' גורן-ענבר, חשפו רשומה ארכאולוגית עשירה, הכוללת כלי אבן מצור, גיר ובזלת, וכן עדויות לשימוש באש, ניצול צמחים, עיבוד בעלי חיים וצריכת דגים.
לדברי פרופ' גורן-ענבר, בזלת הייתה חומר גלם משמעותי באתר, במיוחד לייצור כלים גדולים כגון אבני יד וקופיצים (כלי אבן המזכירים בצורתם גרזן קטן). מחקרים קודמים הראו כי כלים אלו יוצרו באמצעות רצף סיתות מורכב: הקדמונים בחרו לוחות בזלת גדולים, עיצבו אותם לגרעיני ענק (שלב מתקדם בסיתות אבני הבזלת), סיתתו מהן נתזים גדולים, ולאחר מכן עיבדו את הנתזים האלו לכלים דו-פניים (אבני יד). תהליך זה דרש תכנון, מיומנות טכנית וידע מפורט אודות תכונות הבזלת.
המחקר הנוכחי מתמקד בהיבט נוסף: מהיכן השיגו הקדמונים בגשר בנות יעקב את הבזלת ששימשה ברצף ייצור זה? כדי לענות על שאלה זו, ניתחו החוקרים את ההרכב הכימי של ממצאי הבזלת ממספר שכבות ארכאולוגיות והשוו אותם לדגימות גאולוגיות מקילוחי בזלת בסביבת האתר. הם גם ניתחו בזלת שמקורה מקידוח "אשל יעקב" שנערך באתר, אשר סיפק גישה ליחידות בזלת הקבורות כיום מתחת לפני השטח. הניתוחים כללו מדידת יסודות עיקריים, יסודות קורט, יסודות נדירים ושיטות סטטיסטיות מרובות משתנים, מה שאפשר השוואה של "טביעות האצבע" הגאוכימיות של הממצאים למקורות פוטנציאליים.
התוצאות מראות כי ממצאי בזלת רבים תואמים למקורות הקרובים מאוד לאתר, בחלק מהמקרים במרחק של כקילומטר אחד בלבד. חלק מהממצאים תואמים גם ליחידות בזלת הקבורות כיום מתחת לאתר ואינן חשופות עוד על פני השטח. על ידי שילוב של טביעות אצבע גאוכימיות עם עדויות מקידוחי עומק מתחת לאתר, הצליחו החוקרים לשחזר חלקים מנוף קדום שאינו קיים עוד כיום. גישה זו איפשרה להם לזהות זרמי בזלת שהיו נגישים להומינינים לפני 780 אלף שנים, אך מאוחר יותר נקברו או נעלמו ככל שהנוף של עמק הירדן השתנה בעקבות פעילות טקטונית.
"הדבר חשוב במיוחד מכיוון שהאתר בגשר בנות יעקב שוכן באזור פעיל טקטונית לאורך השבר הסורי-אפריקני (בקע ים המלח). העתקות, שקיעה, שחיקה וקבורת משקעים עיצבו מחדש את הנוף המקומי לאורך זמן. קילוחי בזלת שהיו נגישים בעבר להומינינים עשויים היו להיקבר, להישחק או להיעלם מפני השטח הגלויים בשלב מאוחר יותר", מסבירה פרופ' גורן-ענבר.
התוצאות הגאוכימיות חושפות גם הבדלים בין סוגי כלים. גרעיני הענק מורים על סמיכות למקורות בזלת מקומיים קרובים וקבורים, בעוד שחלק מהקופיצים שהופקו כנראה ממקורות שאינם מיוצגים על ידי החשיפות שנדגמו. הדבר מצביע על כך שההומינינים לא אספו כל בזלת זמינה, אלא בחרו מקורות מסוימים בהתאם לצרכים טכנולוגיים כגון גודל הלוח, צורתו, המבנה הפנימי שלו, או התאמתו לייצור הכלים הדו-פניים.
נראה כי חלק מהקופיצים יוצרו ממקורות בזלת שונים מאלו ששימשו עבור רוב אבני היד וגרעיני הענק. עובדה זו משמעותית במיוחד מכיוון שמחקר קודם באתר הראה כי ייצור קופיצים דרש תכנון מתקדם ומומחיות טכנית יוצאת דופן. "הממצאים מצביעים על כך שהקדמונים חיפשו במכוון בזלת בעלת תכונות ספציפיות המותאמות לכלים מסוימים", אומרת פרופ' גורן-ענבר.
אותן אסטרטגיות לבחירת חומרי גלם מופיעות שוב ושוב במספר שכבות ארכאולוגיות, מה שמעיד על מסורת טכנולוגית ארוכת טווח שנמשכה עשרות אלפי שנים. תוצאות המחקר מורות כי להומינינים האשליים בגשר בנות יעקב היה ידע סביבתי מפורט שנשמר והועבר מדור לדור. על ידי שילוב של ארכאולוגיה, גאולוגיה וגאוכמיה, הראו מחברי המחקר כי בחירת חומרי הגלם באתר הייתה מובנית וחזרה על עצמה לאורך זמן, מה שמדגיש את יכולתם של ההומינינים האשליים לתכנן, לבחור ולנצל משאבים גאולוגיים בתוך נוף משתנה לפני כ-800 אלף שנים. למעשה, הומינינים אשליים אלו ידעו כיצד לזהות את "האבן הנכונה לכלי הנכון בזמן הנכון", ובכך הפגינו תכנון מתוחכם והיכרות מעמיקה עם סביבתם.
