ביות התרנגולות - לא מה שחשבנו: מחקר חדש משנה לגמרי את ההבנה לגבי הנסיבות והתזמון של ביות התרנגולות, התפשטותן מאסיה, דרך אפריקה ועד לאירופה והמערב, וחושף את האופן המשתנה שבו הן נתפסו בחברות אנושיות ב-3,500 השנים האחרונות - מעוף נערץ ואקזוטי שבני האדם סגדו לו ועד הפיכתו לכזה שנמצא בכל מקום ומוצא את עצמו בסופו של דבר על הצלחת.
צוות החוקרים מצא בשני מחקרים כי חקלאות אורז יבש (גידול על אדמה יבשה ולא בשדות אורז מוצפים) ודוחן החלו בתהליך שהוביל לכך שהתרנגולות הפכו להיות נפוצות בכל העולם. למעשה, עד כה ההנחה הייתה שתרנגולות בויתו לפני 10,000 שנה בסין, דרום-מזרח אסיה או הודו, כשבאירופה זה קרה לפני למעלה מ-7,000 שנה, כשגודלן של התרנגולות המבויתות הראשונות היה כשליש מגודלן של התרנגולות המודרניות. למעשה, חלפו כ-500 שנים בין הזמן שבו התרנגולות הגיעו לראשונה לאירופה, לבין הזמן שבו החלו להשתמש בהן באופן נרחב למאכל.
כעת, המחקרים החדשים מראים שמדובר בטעות, ושהכוח המניע מאחורי ביות התרנגולות היה הגעת גידולי האורז היבש והדוחן לדרום-מזרח אסיה, שם חי האב הקדמון הפראי שלהן, תרנגול בנקיבה (או בשמו הנוסף, תרנגול בר אדום). גידולי אורז יבש ודוחן פעלו כמגנט שמשך את תרנגול הבר האדום, ובכך קירב בין בני האדם לבין התרנגול שהפך לימים לתרנגול הבית המוכר כיום (תהליך הביות הזה התבצע בסביבות 1,500 לפנה"ס בדרום-מזרח אסיה).
תחילה, חיו התרנגולות ברחבי אסיה, משם עברו לקרן אפריקה ולאחר מכן נפוצו ברחבי הים התיכון בדרכים ששימשו את הסוחרים הימיים היוונים, האטרוסקים והפיניקים (תרנגולות הגיעו לאיטליה בערך בשנת 700 לפנה"ס ואל מרכז אירופה בין 400 לפנה"ס ל-500 לפנה"ס). בתקופת הברזל באירופה, תרנגולות זכו להערצה ולרוב לא נחשבו כמזון. המחקרים הראו שכמה מהתרנגולות הללו אף קבורות לבדן וללא סימני שחיטה, בעוד שרבות אחרות נמצאו קבורות עם בני האדם, בקבורה שסווגה על פי מין - זכרים עם זכרים ונקבות עם נקבות, מה שהראה ככל הנראה על החשיבות שהוענקה לתרנגולות. יחד עם זאת, האימפריה הרומית תרמה להפיכת התרנגולות וביציהן למזון פופולרי עם עלייתה באירופה, שם הביצים הפכו פופולריות כחטיף בקרב יושבי האצטדיון.
5 צפייה בגלריה
אבותיהן של תרנגולות מבויתות מודרניות היו נערצות בשל המראה האקזוטי והקולות הייחודיים שלהן
(צילום: Copyright Antiquity Publications Ltd/Photo by Robert May)
צוות המומחים הבינלאומי בחן את שרידי התרנגולות בטווח זמן של יותר מעשור, במעל 600 אתרים וב-89 מדינות, כדי לעקוב אחר התפשטות העוף הפופולרי מאסיה אל המערב. הם בחנו את השלדים, מיקום הקבורה והתיעוד ההיסטורי לגבי החברות והתרבויות שבהן נמצאו העצמות, כשהעתיקות שבהן שויכו לתקופה הניאוליתית ונמצאו בבאן נון וואט (Ban Non Wat) שבמרכז תאילנד (תוארכו בין 1,650 ל-1,250 לפנה"ס). בנוסף, הצוות השתמש בתיארוך פחמן רדיואקטיבי ודגם 23 תרנגולות שנמצאו במערב אירו-אסיה ובצפון-מערב אפריקה. התוצאות פסלו טענות על הימצאותן של תרנגולות באירופה לפני האלף הראשון לפנה"ס, אלא הצביעו על כך שהן לא הגיעו לשם לפני 800 לפנה"ס, מכיוון שמרגע הגעתן לאזור הים התיכון, נדרשו כמעט אלף שנים או יותר עד שהתרנגולות הסתגלו לאקלים הקר יותר של מדינות סקנדינביה, דוגמת איסלנד, וכן מדינות האי הבריטי כגון סקוטלנד ואירלנד.
המחקרים, שפורסמו בכתבי העת Antiquity ו-The Proceedings of the National Academy of Sciences, בוצעו על ידי חוקרים מאוניברסיטאות אקסטר, מינכן, קרדיף, אוקספורד, בורנמות', טולוז ואוניברסיטאות ומכונים בגרמניה, צרפת וארגנטינה. "הראיות שלנו מראות שמערכת היחסים שלנו בעבר עם תרנגולות הייתה הרבה יותר מורכבת, וכי במשך מאות שנים תרנגולות היו נערצות", אמרה פרופ' נעמי סייקס, מאוניברסיטת אקסטר. "ההערכה המחודשת הזו אודות ביות התרנגולות, מראה עד כמה ההבנה שלנו לגבי הזמן והמקום של ביותן הייתה שגויה. מעבר לכך, מרגש לראות כיצד הגעתה של חקלאות האורז היבש והדוחן פעלה כזרז הן לתהליך ביות התרנגולות והן לפיזורן העולמי", הוסיף פרופ' גרגר לרסון, מאוניברסיטת אוקספורד.
5 צפייה בגלריה
שלד תרנגולת מווסטון דאון, אתר ארכיאולוגי המתוארך לתקופת הברזל
(צילום: Antiquity (2022). DOI: 10.15184/aqy.2021.90)
5 צפייה בגלריה
עצמות התרנגולות שנמצאו על ידי החוקרים, בין אם לבדן ובין אם יחד עם בני האדם שנקברו וגרף שמצביע על תפוצת התרנגולות
(צילום: Antiquity (2022). DOI: 10.15184/aqy.2021.90, S. Doherty)
"זו הפעם הראשונה שבה נעשה שימוש בתיארוך פחמן בקנה מידה זה כדי לקבוע את המשמעות של תרנגולות בחברות מוקדמות, כדי לקבל תמונה ברורה של האינטראקציות המוקדמות של בני האדם עם התרנגולות", הסבירה ד"ר ג'וליה בסט, מאוניברסיטת קרדיף. "נתיבי הים מילאו תפקיד חשוב במיוחד בהתפשטות התרנגולות לאסיה, אוקיאניה, אפריקה ואירופה", סיכם פרופ' ג'וריס פיטרס, מאוניברסיטת מינכן והאוסף של בוואריה לפליאונטומיה.
