לאורך ההיסטוריה, להתפרצויות געשיות היו השלכות חמורות על החברות האנושיות, כולל מזג אוויר קר נטול שמש ותפוקות יבול נמוכות. בשנת 43 לפנה"ס, כאשר הר געש באלסקה פלט כמויות גדולות של גופרית לתוך הסטרטוספרה (השכבה האמצעית באטמוספרת כדור הארץ), נפגע היבול במדינות סביב הים התיכון, מה הוביל בתורו לרעב כבד ולתחלואה גוברת - אירועים מכוננים שמתועדים היטב במקורות כתובים ביוון ורומא.
מכיוון שאין מקורות כתובים מהתקופה הנאוליתית, מדעני אקלים ממכון נילס בוהר באוניברסיטת קופנהגן ניתחו קידוחי ליבת קרח מגרינלנד, ובכך הצליחו לזהות עקבות של התפרצות געשית דומה שהתרחשה בערך בשנת 2,900 לפנה"ס - התפרצות שבוודאי היו לה השלכות הרסניות באותה מידה עבור העמים הנאוליתיים שחיו באותה תקופה בצפון אירופה, שקיומם היה תלוי במידה רבה מאוד בגידוליהם החקלאיים.
הדברים עולים בקנה אחד עם תיארוך לתקופה דומה של שכבות משקעים עונתיות ושנתיות מגרמניה, הידועות בשם ורוות (Varves), שניתוחן מצביע על שתי תקופות של מיעוט באור השמש, כמו גם נתוני טבעות עצים מאורנים במערב ארה"ב, שמעידים על תנאי אקלים קרים ויבשים מאוד (טבעות דקות מאוד) - ממצאים שמבססים עוד יותר את העדויות לאותם שינויים סביבתיים קיצוניים.
תובנה חדשה זו, בת כ-4,900 השנים, הובילה ארכאולוגים מאוניברסיטת קופנהגן, המוזיאון הלאומי של דנמרק ומוזיאון בורנהולם לבחון לעומק "אבני שמש" - סולסטן (Solsten) בדנית - מהאתר ואסאגארד (Vasagård) באי בורנהולם (Bornholm), אי דני השוכן בחלק הדרום-מערבי של הים הבלטי, אשר היווה "כר פורה" למספר קרבות היסטוריים בין הדנים, השבדים והגרמנים, בין היתר בשל מיקומו האסטרטגי שמקנה שליטה על נתיב הסחר מהים הצפוני אל הים הבלטי.
"השמש הייתה מוקד התרבויות החקלאיות המוקדמות והמוכרות בצפון אירופה. הם עיבדו את האדמה והיו תלויים בשמש כדי שגידוליהם ישגשגו. בהיעדר אור השמש לפרקי זמן ארוכים, גבר החשש לשגשוג היבול החקלאי", הסביר הארכאולוג ד"ר רונה איברסן מאוניברסיטת קופנהגן.
"ממצא ייחודי שהתגלה בבורנהולם היה אבני שמש, עשויים מפצלים (סלעי משקע קלאסטיים דקי גרגיר) שטוחים עם דגמים חרוטים ומוטיבי שמש. הם סימלו את פוריות הקרקע וככל הנראה הוקרבו כדי להבטיח את עלות השמש וצמיחת היבול. לצד 614 אבני השמש שנמצאו באי הדני, התגלו גם שרידי סעודות פולחניות בדמות עצמות בעלי חיים, כלי חרס שבורים וחפצי צור שתוארכו לסביבות שנת 2,900 לפנה"ס", הוסיף ד"ר איברסן, שהוא ועמיתיו למחקר שפורסם בכתב העת Antiquity, סבורים כי ישנה סבירות גבוהה מאוד לכך שיש קשר בין ההתפרצות הגעשית, שינויי האקלים שבאו בעקבותיה ותגלית טקסי הפולחן בהם נעשה שימוש באותם אבנים ייחודיות.
"סביר להאמין שהאנשים הנאוליתיים באי בורנהולם רצו להגן על עצמם מהידרדרות נוספת של האקלים על ידי הקרבת אבני שמש - או שאולי הם רצו להודות על חזרת השמש, עם תום משבר האקלים", אמר ד"ר איברסן.
אם לא די בשינויי האקלים וההשלכות ההרסניות באותה העת, היו אסונות נוספים שהשפיעו על התרבויות הנאוליתית של צפון אירופה. מחקרי גנטיים של עצמות אדם שפכו אור על מגפה, שהייתה קטלנית עד מאוד. בתקופה שבה האנשים הנאוליתיים הושפעו הן משינויי אקלים והן מתחלואה גוברת, תועד ארכאולוגית שינוי במסורות דומיננטיות, דוגמת תרבות כוס המשפך (Funnel Beaker Culture), שהייתה דומיננטית עד לפני כ-5,000 שנים עם כלי החרס והקברים האופייניים לה, אך הלכה ודעכה בהדרגה.
5 צפייה בגלריה
שתיים מהאבנים שהתגלו באי הדני בורנהולם, עליהן ניתן לזהות דפוסי גידולים חקלאיים
(צילום: Antiquity)
"במתחם שבו התמקדו החפירות בבורנהולם ניתן לראות כי גם לאחר הקרבת אבני השמש, התושבים שינו את מבנה האתר. התעלות אליהן הושלכו ובהן נטמנו האבנים בעלות המוטיבים הייחודים, הוחלפו ביישובים מבוצרים יותר, תוך יצירת רשתות חברתיות חדשות עם אנשים בסקנדינביה. עם זאת, חשיבותה של השמש לא פחתה, שכן חברות נאוליתיות ברחבי אירופה הסתמכו על השמש עבור יבוליהן. "זו פשוט תגלית מדהימה, שמדגישה תופעה עתיקת יומין של כבוד לשמש, בדומה לאסון אקלימי מאוחר יותר, בשנת 536 לספירה, שנגרם מהתפרצות געשית בדרום סקנדינביה", אמר הארכאולוג לאסה ויליאן סורנסן, מהמוזיאון הלאומי של דנמרק.
