בשיתוף קרן קימת לישראל
תהליך המדבור מאיים להפוך עשרות מיליוני דונם של אדמות פוריות ברחבי העולם למדבריות כתוצאה משימוש לא נכון בקרקע, ניצול מוגזם של משאבים, הזנחה וטיפול שגוי לאורך שנים. בישראל, למשל, הנגב והערבה, המהווים 56 אחוז משטח המדינה, הם אזורים צחיחים וצחיחים־למחצה, שממוצע המשקעים בהם נע בין 50־250 מ"מ בשנה ואף פחות מזה. עם התחממות כדור הארץ, עליית הטמפרטורות ושיעור ההתאיידות, חשופים הנגב והערבה לתהליך מדבור, המאופיין בסחף מוגבר, ירידה בפוריות הקרקע והידלדלות מגוון הצמחים ובעלי החיים.
תופעת המדבור הייתה אחד הנושאים המרכזיים שנדונו בוועידה העולמית הראשונה של האו"ם לסביבה ולפיתוח, שהתקיימה ביוני 1992 בריו דה־ז'נרו שבברזיל, בהשתתפות מנהיגים ונציגים מכ־170 מדינות. בוועידה הוחלט לפעול לפתרון הבעיה ברמת הקהילה הבינלאומית, ולהקים ועדה בין־ממשלתית שתגבש אמנה למאבק בתופעות המדבור והבצורת, בעיקר בארצות החשופות להן במיוחד. האמנה גובשה, אומצה ב־17 ביוני 1994 בפריז ונכנסה לתוקף ב־26 בדצמבר 1996.
ישראל חתומה על האמנה כבעלת שם עולמי בתחום, שמחקרים ארוכי טווח שנערכים בה מוכיחים כי טיפול אקולוגי נכון באזורי מדבור ובצורת, יכול לסייע בעצירת תהליך המדבור. במסגרת הוועידה אף הוכרז "היום הבינלאומי למאבק במדבור ובבצורת" (World Day to Combat Desertification), המצוין מדי שנה ב־17 ביוני ברחבי העולם, במטרה לעורר מודעות ציבורית לנושא ולהטמיע את האמנה.
במסגרת המאמצים המקומיים, בקק"ל משקיעים משאבים רבים בעצירת התפשטות המדבר ושיקום שטחים שעברו תהליכי מדבור בפיתוח שיטות ייעור מדברי, שמבוססות על שיטות חקלאיות שבהן השתמשו תושבי האזור בעבר.
"המודלים מראים שבעוד עשרים שנה קו המדבר יעלה צפונה בגלל כמות המשקעים", אומר ד"ר דורון מרקל, המדען הראשי של קק"ל. "יהיה פחות גשם בישראל, הוא יהיה מרוכז יותר, קצר יותר, לפעמים גם עוצמתי יותר - והקו שמפריד בין מדבר לסמי מדבר יעלה צפונה. כיום הוא עובר קצת דרומית לבאר־שבע ובעתיד הוא צפוי להיות צפונית לבאר־שבע".
"נגזרו עלינו לפחות 20 שנה של אקלים קיצוני"
איך משנים את המצב?
"קק"ל עוסקת גם בצד של פיתוח פתרונות יצירתיים למשבר האקלים. אנחנו מחפשים את המחקר ואת הרעיון פורץ הדרך שיביא להפחתת גזי חממה, ואנחנו מטפלים בנושא של רעיונות יצירתיים לטכנולוגיה והיערכות לאקלים קיצוני, מתוך הבנה שבכל מקרה נגזרו עלינו לפחות עשרים שנה של אקלים קיצוני. ייקח לאטמוספירה זמן ממושך להתאזן, לכן עלינו להיערך לכך".
יש סיכוי לשנות את המצב בעוד עשרים שנה?
"בהחלט יש סיכוי כזה. השאלה היא מה תהיה מידת הפחתת הפליטות והגברת הקליטות בעוד עשר שנים. קשה להעריך זאת במדויק, כי זו שאלה של טכנולוגיה שעדיין לא פיתחנו או עדיין רק חולמים עליה. ישנן מחשבות על טכנולוגיות לייצור אנרגיה מתחדשת, לאגירת אנרגיה, ואפילו לקיבוע פחמן אטמוספירי והעברתו אל האדמה והים. אנחנו עדיין לא יודעים מה תהיה הטכנולוגיה, אבל יכול להיות מאוד שתהיה טכנולוגיה שתחולל את השינוי הגדול".
נטיעת עצים היא התרומה המשמעותית ביותר להפחתת דו־תחמוצת הפחמן באטמוספרה וההתחממות הגלובלית. הודות לפעילות קק"ל בתחום זה, ישראל היא אחת המדינות היחידות בעולם שיש בה היום יותר עצים משהיו בה לפני מאה שנה.
כגוף האקולוגי הגדול והחשוב בישראל, נטעה קק"ל עד כה כ־240 מיליון עצים, חלקם באזורים צחיחים־למחצה, טרשיים ותלולים. במקביל, קק"ל מפתחת יערות קהילתיים ועירוניים, וסוללת בהם שבילי הליכה ומסלולי אופניים. הנגישות ליערות ולחניונים מייתרת את הצורך בתחבורה ממונעת היוצרת זיהום אוויר.
היערות תורמים לאיכות הסביבה בכך שהם משמרים את הקרקע, מונעים סחף, ממתנים את לחץ הקרינה ויוצרים צל ומיקרו־אקלים נוח. כמו כן, היערות מונעים תהליכי מדבור בשולי האזורים הצחיחים, מגנים מפני אבק וחומרים מזהמים, ותורמים להחלשת אפקט החממה על ידי שחרור חמצן לאטמוספרה וקיבוע הפחמן.
במסגרת פרויקט נוטעים את העולם (Plant the Planet) של האו"ם, התחייבה קק"ל לטעת בעשור הקרוב שבעה מיליון עצים. קק"ל גם משקיעה משאבים רבים בנטיעת עצים לאורך גדות נחלים ובנטיעות לצורכי צל ונוף ב"לימנים" - סכרי עפר הנבנים בגאיות ומאפשרים איגום מי נגר, החדרתם לקרקע והבטחת התפתחות עצים באזור השחון. זאת תוך יישום שיטות של חקלאות קדומה שהייתה נהוגה בנגב.
בהמשך לפרויקט "נגב של צמיחה" שהחל ב־1997, קק"ל מפתחת תשתית לחקלאות מדברית באמצעות הקמת מאגרי מים והכשרת קרקע מדברית לחקלאות, ובונה סכרים לתפיסת מי שטפונות בערוצי נחלים, להגנה על שטחים חקלאיים מפני סחף קרקע ולהחדרת המים לקרקע להעשרת מי התהום. במקביל מעודדים בקרן קימת לישראל שימוש במי קולחין מטוהרים ובמי שיטפונות ליצירת חגורות ירוקות לצורכי נופש ובילוי בסמוך ליישובים עירוניים וחקלאיים לרווחת תושביהם והמטיילים בסביבה.
קק"ל בנתה באזורי המדבר שלוש תחנות ניטור (Long Term Ecological Research – LTER) הבוחנות נתונים ומבצעות מחקרים מדעיים חשובים בתחום קיבוע הפחמן, התפתחות מיני העצים (אקוטיפים) בהתאם לתנאי הסביבה, נישות אקולוגיות, ממשק רעייה ועוד.
קק"ל תומכת בתחנות מו"פ (מחקר ופיתוח) חקלאי, העוסקות בזיהוי ופיתוח סוגים שונים של תוצרת חקלאית בהתאם לאקלים הצחיח והצחיח־למחצה ובביעור מזיקים ומחלות. במקביל תומך הארגון בשיתוף עם אוניברסיטאות ומכוני מחקר במו"פ אקולוגי, המתמקד בריבוי מגוון מיני בעלי החיים והצמחייה באזורים צחיחים וצחיחים־למחצה ובמניעת נזקים שנגרמו לקרקעות באזורים אלה.
הממצא המדהים מיער יתיר
יער יתיר, הגדול ביערות ישראל, ניטע בשנת 1966 ושינה לחלוטין את נופי הנגב הצפוני הצחיחים. היער הוא אחד ממאה אתרים בעולם שבהם מתבצע במימון האיחוד האירופי מחקר איכותי במטרה לבחון את מנגנוני ספיחת גזי החממה המזיקים. מאז שנת 2000 משמש היער "מעבדה" שהוקמה בה תחנת ניטור מתקדמת, שבוחנת את נתוני המשקעים והלחות, הצמיחה ומנגנוני הפעילות של העצים, השפעות היער על הצומח החד־שנתי והרב־שנתי בתוכו ובסביבתו, פליטת הגזים מן העצים, הרכב האוויר, הרעייה המבוקרת ועוד.
"תחנת הניטור ביער יתיר היא תחנה ייחודית בין אירופה והמזרח הרחוק", אומר ד"ר מרקל. "היא מנטרת את פעילות היער בהקשר של האקלים. העצים הם הכוח היעיל ביותר כדי למתן את משבר האקלים מאחר והם מחזירים את הפחמן שפלטנו למקום שממנו הוא בא, לאדמה. העצים עושים פוטו סינתזה, שהוא התהליך הגלובלי שלוקח פחמן דו חמצני מהאוויר והופך אותו לחומר אורגני. כמה מהפחמן הדו חמצני נקלט בעצים קשה למדוד. המדידה מתבצעת בתחנה המאוד מיוחדת של מכון וייצמן ביער יתיר, בהובלת פרופסור דן יקיר. הממצאים של התחנה הזו די מדהימים. הם מורים שאפילו היער הצנוע של יער יתיר, שמקבל כמות גשם מועטה, מצליח לקבע פחמן נטו, מסדר הגודל של היערות האירופאים, שם הפוטוסינתזה הרבה יותר גדולה".
גבול המדבר הוא יעד למחקרים גם בתחום שימור הקרקע והמים. קק"ל שותפה למספר מחקרים שעניינם לכידת מי שיטפונות ונגר עילי באמצעות בניית סוללות עפר נמוכות ללכידת המים המעטים בשטחי נטיעות, ולמניעת סחף של הקרקע לערוצי הוואדיות.
