בשנת 2004, בעקבות מקרה טרגי שהוביל לגיבוש הגבלות שונות על החזקת גזעי כלבים שהוגדרו כמסוכנים במסגרת "חוק הכלבים המסוכנים", הוקמה "העמותה למען הכלבים המס(ו)כנים". יובל מנדלוביץ', מייסד העמותה, מקדיש את חייו למען בעלי חיים שנחשבו אבודים ואף אחד לא רצה לעזור להם, ונאבק למענם ולמען שינוי חברתי. מטרת העל שלו: להוכיח שלמעשה אין כלב מסוכן מלידה.
מנדלוביץ' (47) חי בסביבת כלבים מאז נולד והתחנך כבן הזקונים למשפחתו מנהריה. כלב הפיטבול של אחד ממכריו היה מהגורמים שהובילו אותו לייסד את העמותה, שכל פועלה מוקדש להצלה, לשיקום ולמציאת בתים לכלבים המוגדרים כמסוכנים בישראל. הוא מאמין בכל ליבו שאין כלב שנולד מסוכן, ושהתנהגות מסוכנת נובעת לרוב מהתעללות, הזנחה או היעדר חינוך נכון. לכן הוא עושה כל שביכולתו כדי לשנות את התפיסה המקובלת בציבור ובקרב גורמי החוק.
9 צפייה בגלריה
יובל מנדלוביץ'. "לעזור למי שאף אחד לא רצה לעזור להם"
(צילום: באדיבות העמותה למען הכלבים המס(ו)כנים)
העמותה של מנדלוביץ' מפעילה חווה שיקומית גדולה שבה הכלבים עוברים תהליך שיקום מקיף, הכולל טיפול התנהגותי, טיפול וטרינרי והרבה אהבה. מנדלוביץ' מנסה לקדם חקיקה בנושא שתהיה הוגנת יותר בעיניו, תוך שימת דגש על אחריות בעלי הכלבים ולא רק על הגדרת גזעים מסוימים כמסוכנים באופן אוטומטי. לעיתים קרובות הוא מכונה "המלאך של הכלבים המסוכנים".
העמותה שהקים מתקיימת בעיקר מתרומות הציבור, מה שמדגיש עוד יותר את המחויבות וההקרבה האישית שלו. "ברגע שהחלטתי להקים את העמותה, אמרתי שלום לחיים שלי. כדי לממן את פעילות העמותה ולהתגלגל כלכלית, אני מחפש מתכות בפחים כדי למכור אותן ולהצליח לעזור למי שאף אחד לא רצה לעזור להם", אומר מנדלוביץ'. "עד לפני ארבע שנים רק אני החזקתי את העמותה. מאז הצטרפו אליי עוד ארבעה עובדים, ויחד אנחנו עושים לילות כימים למען הכלבים שהחיים התאכזרו אליהם".
מנדלוביץ' והצוות המצומצם שלו מאמינים שבאמצעות טיפול נכון אפשר לשקם גם כלבים שעברו התעללות או שהיו מעורבים בקרבות כלבים. הם מדגישים כי מסוכנות הכלב תלויה יותר בחינוך ובטיפול שהוא מקבל מאשר בגזע שלו.
חוק הכלבים המסוכנים בישראל נחקק בשנת 2004 בעקבות הסערה הציבורית שהתחוללה בשל מותה הטרגי של אביבית גנון בת ה-4, שהותקפה בידי כלב האמסטף המשפחתי. לפי החוק, קיימים מספר גזעים המוגדרים כמסוכנים, וקיימים תנאים מיוחדים לייבוא, החזקה ומכירה שלהם. המחוקק הגדיר שמונה גזעי כלבים כ"מסוכנים": אמסטף, בול טרייר, דוגו ארגנטינו (ארגנטינאי), טוסה אינו (יפני), סטאף אנגלי, פיטבול, פילה ברזילרו (מסטיף ברזילאי) ורוטוויילר. על פי החוק, גם על המייבא כלב מסוכן בלי שהתקיימו התנאים, וגם על המוכר או מוסר כלב מסוכן לאחר, ייגזרו שישה חודשי מאסר.
כשגילה את עיקרי החוק, מנדלוביץ' נחרד למשמע אוזניו. הוא החליט להתמסר לפעולה למען הכלבים, ללא קשר לגזע, באמונה שלכל כלב יש זכות לחיים טובים ובטוחים. החילוץ והשיקום של הכלבים התחיל בשכונת פלורנטין בתל אביב, על גג דירה שכורה שבה התגורר מנדלוביץ' עם דיו, כלב הפיטבול שלו. מפגש מקרי עם ורד שפירא, פעילה בתחום חילוץ כלבי קרבות, הוביל למהפך בחייו. כששפירא ביקשה את עזרתו במציאת אומנה לכלב בודד, יובל לא היסס. יום למחרת הגיעה "פומה", כלבת קרבות מיפו, והייתה הסנונית הראשונה שבישרה את תחילתה של תקופה חדשה.
בתוך שבועות ספורים, נהפך הגג לבית זמני ל-40 כלבים מגזעים המוגדרים על פי החוק כמסוכנים. מנדלוביץ', שגילה את ייעודו, בנה עבורם מקלט מאולתר מחומרים שמצא, וכך נולד בית השיקום הראשון. הוא נע ונד בין 17 מקומות שונים בארץ (בין השאר ג'לג'וליה, גן חיים, הוד השרון, צרופה, גבעת שמואל, צור משה וזרעית). במשך יותר משני עשורים, העמותה מובילה את המאבק לשינוי, והצליחה להציל ולשקם יותר מ-6,000 כלבים, רבים מהם ניצולי התעללות וקרבות.
שיקום נפשי לכלבים
בחלוף הזמן, הרחיב מנדלוביץ' את פעילותו לתחום החילוצים. הוא פיתח רשת מודיעינית מקיפה לאיתור זירות קרבות כלבים ברחבי הארץ, במטרה להציל כמה שיותר כלבים מגורל אכזר, תוך שהוא משתמש בכישורים שצבר בתפקידו כשוטר סמוי (מספר שנים לאחר שירותו הצבאי, התגייס לשורות המשטרה והיה סמוי במשך שלוש שנים). הרשת התרחבה והגיעה לכל פינה בארץ, כולל אזורים מאתגרים במיוחד – בין השאר יפו, כפרי המשולש וכפרי הצפון. המסע לא היה פשוט – יובל וכלביו נדדו בין דירות, שדות פתוחים ובתים נטושים, תוך התמודדות יומיומית עם אתגרי מזג האוויר, רשויות ואיומים מצד עבריינים ומשפחות פשע.
בחלוף הזמן, הרחיב מנדלוביץ' את פעילותו לתחום החילוצים. הוא פיתח רשת מודיעינית מקיפה לאיתור זירות קרבות כלבים ברחבי הארץ, במטרה להציל כמה שיותר כלבים מגורל אכזר, תוך שהוא משתמש בכישורים שצבר בתפקידו כשוטר סמוי
לאחר תקופת נדודים ארוכה, מצא יובל את המקום המושלם: שטח חקלאי בגליל המערבי, בין מרחבים ירוקים שמאפשרים לכלבים מרחב פתוח משוחרר ונעים, שם הקים את החווה השיקומית הגדולה בישראל לכלבים מסוכנים. כיום מתגוררים בה כ-160–170 כלבים, רובם מהגזעים המוגדרים על פי החוק כמסוכנים, אם כי החווה פותחת את שעריה לכל כלב הזקוק להצלה ושיקום.
החווה כוללת שלוש להקות גדולות ותאים אישיים מרווחים לכלבים שלא מסתדרים עם כלבים אחרים. תפקיד הלהקות הוא חשוב מאוד בשיקום הכלבים, שכן מדובר בהכנה ליציאתם לבתים מאמצים. הלהקות מחולקות לפי רמות אנרגיה ובשלות לקראת אפשרות של אימוץ וחיים חדשים. "יש אצלנו גם כלבים שבשל עברם הקשה יהיו דיירי קבע בחווה, ואנחנו עושים הכול כדי לספק להם את התנאים הטובים ביותר עד יומם האחרון", אומר מנדלוביץ'. "זה מפעל החיים שלי. אני עמוד השדרה של הכלבים שמצויים בחווה".
הוא מספר על דרך העבודה שלו אל מול הכלבים שהתקבעו בתודעה הציבורית כתוקפניים ומעוררי פחד. "בצבא הייתי גולנצ'יק. היחידה שלי הורכבה מאנשים שבאו מרקעים שונים, אבל כולם ביצעו את אותן הפקודות כי הועבר מסר אחיד, ללא קשר לרקע שממנו הגיע כל חייל", הוא משתף, "אני עושה אותו דבר עם הכלבים בחווה. מבחינתי, לא מדובר באילוף אלא בשיקום נפשי. בכך, אני ועמיתיי לעמותה מייצרים מידע חדש עבור הכלבים ומשדרים להם מסר של אהבה והכלה, מסר שהם לא הכירו מכיוון שהם חוו התעללות והתאכזרות מצד אנשים. מדובר בתהליך שלוקח זמן, זה יכול לקרות בתוך שמונה חודשים אבל גם עלול להתארך למשך כל החיים. ל-80% מהכלבים שלנו אין לאן ללכת, זה הבית שלהם מאחר שהם עברו התעללות שצילקה אותם לכל החיים".
מנדלוביץ' טוען כי רשימת הגזעים המסוכנים היא שרירותית ולא התגבשה לאחר בדיקה מעמיקה לגבי רמת המסוכנות שנשקפת מאותם גזעים, וכי גם כלבים שלא מוגדרים כמסוכנים בחוק יכולים לעיתים לנשוך. "תוקפנות של כלב קשורה לסביבה שהוא גדל בה. כמו שלא לכל ההורים יש כסף לקנות לילד שלהם אייפון, כך לא לכולם יש כסף לשלוח את הכלב למאלף", הוא מנתח. "כדי למנוע את התוקפנות של הכלבים שסומנו כמסוכנים, על המדינה להקים ארגון מסודר, ממש כמו שיש רענון נהיגה שנועד להזכיר לנהגים איזה כלי מסוכן יש להם בידיים. מבחינתי, הוציאו פה חוק הכחדה על גזעים מסוימים, וזה לא מתכתב עם ההיסטוריה של העם היהודי. הבת שלי, שהיא בת 13 כיום, גדלה לצד 40 פיטבולים ו-8 רוטוויילרים ולא קרה לה כלום".
הוא מוסיף ואומר כי "אם המדינה לא תנגיש את המידע לציבור ולא תבצע אכיפה ופיקוח ראויים, המצב רק ילך ויהיה גרוע יותר, כי המציאות היא קשה ובן אדם חוזר מתוסכל הביתה ומוציא את זה על הכלב שלו". לדבריו, "אם קרה שכלב תקף אותי בחווה, האשמה היא עליי, כי כנראה ההתנהלות הפיזית או המנטלית שלי מולו הייתה לא נכונה. צריך להקים יחידה שתהיה אחראית נטו על הנושא. הכלבים, 'הילדים' שלנו, עברו חיים לא פשוטים, ולכן אנחנו מבצעים תהליך סינון קפדני ובודקים כל פנייה אלינו. לא כל ילד מתאים לכל בית או משפחה. יש כאלה שמסתדרים עם כלבים אחרים ויש כאלה שלא, יש כאלה אשר כבר מורגלים לבית ואחרים שצריכים עוד עבודה על זה, יש כלבים שמסתדרים עם ילדים ויש כאלה שצריכים שיאמץ אותם מישהו דומיננטי עם המון סבלנות".
אין כלב רע, יש כלב שרע לו
הכלבים שמגיעים לחווה עוברים תהליך שיקומי שבסיומו נבחנת התאמתם לאימוץ. כלבים שאינם ברי אימוץ, עקב קושי להשתקם מזוועות שעברו בחייהם, נשארים בחווה להזדקן בכבוד. התנאי הראשון לאימוץ מהעמותה הוא להיות מעל גיל 26. לאחר מילוי שאלון מקוון באתר העמותה, מבוצעת בדיקה לשאלון. אם נמצאה התאמה לאחד מהכלבים (או לכלב מסוים שצוין בשאלון), נוצר קשר בין נציגי העמותה למאמץ הפוטנציאלי, לטובת קיום שיחת היכרות. במקרה שגם השלב הזה עובר בהצלחה, מתקיימת פגישה עם מנדלוביץ' בחווה.
9 צפייה בגלריה
מנדלוביץ' עם אחד מהכלבים שהגיעו אליו במצב קשה
(צילום: באדיבות העמותה למען הכלבים המס(ו)כנים)
קיימת גם אפשרות של "אימוץ וירטואלי" – אימוץ אחד מהכלבים תוך שהוא נשאר בחווה השיקומית, שם ממשיכים אנשי העמותה לטפל בו ולדאוג לו עבור המאמץ. עלותו של סל אימוץ כזה הוא למעשה בהוראת קבע חודשית בסך 160 ש"ח (אפשר לתרום גם חצי סל או רבע סל). כל "מאמץ וירטואלי" יקבל אחת לחודש מייל אישי עם סרטון של הכלב שבחר לאמץ, ואפשר גם לבוא ולבקרו בתיאום מראש.
"מי שיבקר בחווה יגלה איך האהבה מנצחת ואיך כלב הופך מרע לטוב. האהבה שנרקמת בין כלבים לבני אדם חייבת להיות מוגנת ונתמכת על ידי חוק ורגולציה ראויה. אני מקיים הרצאות ופעילויות הסברה שבהן אני משתף בכל מה שלמדתי, כדי לשנות את התפיסה לגבי הכלבים שעשו מהם רוצחים"
"חשוב לזכור שאין כללי ברזל בכל הנוגע לעבודה עם הכלבים שהוגדרו כמסוכנים. לכל גזע יש אופי ייחודי משלו, ולעיתים ניכרים הבדלים בין תתי-גזעים מסוימים", מסביר מנדלוביץ'. "עצוב לי שאני עושה את ההסברה והפיקוח במקום המדינה, שעסוקה ביצירת מצג שווא של כלבים תוקפניים. מלוא הנטל נופל על כתפיהן של העמותות והאנשים הפרטיים, בדומה לעזרה לניצולי הטבח ב-7 באוקטובר, שקיבלו את מלוא הסיוע מהכוח האזרחי. חווה כמו שהקמנו צריכה להיות מטעם המדינה ולא מטעם אדם עצמאי שעוצר את חייו למען מפעל חיים שמטרתו הצלה וסיוע לכלבים נזקקים".
עוד הוא מדגיש: "אני מכבד את כל העמותות שאפשר לאמץ דרכן כלבים כיום, אבל בשונה מאנשיהן שרואים את הכלבים רק חלק מהיום, אני חי לצידם שנים רבות, נושם אותם, ישן ומתעורר רק איתם, ולמדתי מהם ועליהם המון". לא פעם הוא מבצע פעילות הסברתית וחינוכית בבתי ספר, במטרה לשנות את התודעה השגויה לדבריו. "מי שיבקר בחווה יגלה איך האהבה מנצחת ואיך כלב הופך מרע לטוב. האהבה שנרקמת בין כלבים לבני אדם חייבת להיות מוגנת ונתמכת על ידי חוק ורגולציה ראויה. את המידע שלמדתי הייתי שמח ורוצה להעביר לכולם, ולכן אני מקיים הרצאות ופעילויות הסברה שבהן אני משתף בכל מה שלמדתי, כדי לשנות את התפיסה לגבי הכלבים שעשו מהם רוצחים".
9 צפייה בגלריה
אחד הכלבים בחווה. "אני נושם אותם, ישן ומתעורר איתם"
(צילום: באדיבות העמותה למען הכלבים המס(ו)כנים)
פעילות ההצלה והשיקום של מנדלוביץ' מלווה גם ביוזמות חברתיות למען חמלה וסובלנות כלפי בעלי החיים. במקרה הצורך הוא נרתם לטובת גופים כמו המשטרה, צה"ל וכוחות הביטחון ללא תמורה. בניגוד לעמותות אחרות המצילות בעלי חיים, העמותה שלו אינה נהנית ממימון ממשלתי, ולכן הדרך לשרוד קשה מאוד ותלויה בתרומות. "אני עושה את כל הדרוש וכל שמתאפשר לי כדי לאסוף תרומות כספיות לחומרי בנייה, אוכל ורפואה לילדי המקלט השיקומי", מסכם מנדלוביץ'. מבחינתו, הכלבים הם כמו ילדיו, וכמו שנוהגים לומר – אין ילדים רעים, יש ילדים שרע להם.
תגובת משרד החקלאות: "החוק והתקנות להסדרת הפיקוח על הכלבים הם באחריות הרשויות המקומיות ובסמכות של הרופאים הווטרינריים העירוניים והמפקחים העירוניים המוסמכים לפי החוק. על פי התקנות להסדרת הפיקוח על כלבים ליבוא והחזקה של כלבים מסוכנים, אין להחזיק כלב מגזע מסוכן או הכלאותיו שאינו מסורס/מעוקר. המשמעות היא שלא היו צריכים להיות גורים כאלה בישראל. הגזעים שברשימת הגזעים המסוכנים מתאפיינים במאפיינים פיזיים הגורמים לפוטנציאל נזק חמור עד קטלני בעת נשיכה.
"משרד החקלאות מתווה מדיניות ומכוון את הרשויות. התמיכה בעמותות נמצאת באחריות המשרד להגנת הסביבה, מכספי הקרן למען בעלי חיים שהוקמה מכוח חוק צער בעלי חיים. המשרד מכיר את העמותה ומברך על פעילותה. תפקיד המדינה אינו להחזיק חוות בעלי חיים אלא לאסדר ולפקח, ובחלק מהמקרים לתמוך.
"לעניין התעללות בבעלי חיים, משרד החקלאות שב וקורא לציבור הרחב לדווח על כל אירוע או חשש העולה בנוגע לצער בעלי חיים ומחלות למוקד המשרד בטלפון 6016*, בהקדם האפשרי. ניתן לפנות גם באמצעות טופס תלונה דיגיטלי. כל תלונה שמגיעה למשרד נבדקת ומטופלת, ובמקרה הצורך אף מועברת למשטרת ישראל להמשך טיפול. כך גם במקרה זה. חשוב לציין כי בשנת 2024 המשרד ביצע כ-240 ביקורות בחשד לעבירות צער בעלי חיים".
פורסם לראשונה: 06:00, 02.05.25
