ב-27 באוקטובר יצאו אזרחי ואזרחיות ישראל להצביע בבחירות לכנסת ולממש את אחת הזכויות הדמוקרטיות הבסיסיות והחשובות ביותר. אבל מאחורי יום הבוחר מסתתר גם מחיר סביבתי שכמעט אינו עולה לדיון ציבורי. מערכת בחירות היא אומנם אירוע קצר ואינטנסיבי, המתרחש בדרך כלל אחת לארבע שנים, אך בתקופה קצרה היא מייצרת כמויות גדולות של פסולת: מפתקי הצבעה בקלפי, דרך שלטי חוצות, חומרי תעמולה ועד אריזות וציוד שמוצאים את דרכם לפח מייד לאחר סיום הבחירות.
הבחירות מותירות אחריהן טביעת רגל סביבתית משמעותית: לא מדובר רק בפסולת הפיזית המיוצרת, אלא גם בזיהום הדיגיטלי שנוצר במסגרת יצירת ופרסום תוכן דיגיטלי ברשת. אז עד כמה "ירוקה" באמת יכולה להיות מערכת הבחירות שלנו, והאם אפשר לדמיין בעתיד מערכת בחירות שתשמור לא רק על הדמוקרטיה, אלא גם על הסביבה?
כדי להבין את ממדי התופעה, מספיק להסתכל סביב בתקופת בחירות: בתוך זמן קצר המרחב הציבורי מתמלא בשלטים, כרזות, מדבקות, פליירים וחומרי תעמולה שונים. חלקם נתלים ברחובות ובצמתים וחלקם מחולקים לעוברים ולשבים. רוב החומרים האלה נמצאים בשימוש במקרה הטוב במשך דקות עד שבועות, ובכל מקרה ביום שאחרי הבחירות הם כבר הופכים לפסולת.
בישראל אין גוף שמודד באופן שיטתי את הנזק הסביבתי של מערכות הבחירות, וגם מדידה עצמה, של כלל חודשי הקמפיין, מורכבת. אף שהנתונים אינם נאספים באופן מלא, ההערכות מצביעות על כך שבמהלך מערכת בחירות מצטברים בישראל אלפי טונות של פסולת הקשורה לקמפיינים וליום הבחירות.
פסולת מיום הבחירות
(צילום: ערן גרנות)
המפרסם משלם? לא אצלנו
הבעיה, אם כן, אינה מסתכמת רק בכמות הפסולת שנוצרת, אלא גם בשאלה מי נושא באחריות לטפל בה. עו"ד מירב עבאדי, מנהלת רגולציה בעמותת "אדם טבע ודין", מציינת שמכיוון שחומרי התעמולה שמייצרים בכמויות גדולות משמשים לתקופה קצרה מאוד, ביום שאחרי הבחירות אנחנו נשארים עם הרבה מאוד פסולת. לדבריה, רוב הנטל עובר לרשויות המקומיות, הנדרשות לפנות את הפסולת, ובסופו של דבר העלות חוזרת אל הציבור. "לא קיים בארץ מנגנון של 'המזהם משלם', כלומר, מי שייצר את הפסולת הזו לא נדרש לטפל או לפנות אותה. הגיע הזמן לעשות אסדרה מערכתית של הנושא הזה".
בשנים האחרונות הבחירות עוברות יותר ויותר אל הזירה הדיגיטלית, וסרטונים, פוסטים וקמפיינים ברשתות החברתיות מאפשרים למפלגות להגיע למיליוני מצביעים בלי להדפיס ולחלק כמויות גדולות של חומרי תעמולה. למעבר הזה יש יתרון סביבתי ברור, משום שהוא מצמצם את השימוש בנייר ובחומרים פיזיים אחרים.
אף על פי כן, הדיגיטציה לא מעלימה לחלוטין את התעמולה מהמרחב הציבורי: שלטי חוצות עדיין ממלאים את הרחובות, שלטים נתלים על גשרים וגדרות, ופליירים וחומרי תעמולה מחולקים במרחב הציבורי. יצירת חומר דיגיטלי, אחסונו והעלאתו לרשת מבזבזים חשמל וגם מים, על אחת כמה וכמה בעידן הבינה המלאכותית. שימוש בבינה מלאכותית לייצור תמונות או סרטונים כרוך בפעלה מאסיבית של שרתי מחשבים בחוות שרתים, מה שגורם לניצול משאבים רבים של אנרגיה ושל מים.
פתקי הצבעה מפוזרים על הרצפה
(צילום: תומריקו)
"דיגיטציה זה דבר טוב, אבל גם לדיגיטציה יש טביעת רגל פחמנית, בעיקר בשל השימוש הרב באנרגיה", אומרת עבאדי, ומוסיפה: "זה פחות משהו שאנחנו רואים בעין, בניגוד לפסולת של פליירים, למשל. בפוליטיקה מדובר באינטרסים כל כך עוצמתיים וטעונים, שבסופו של דבר הולכים על כל הקופה. זאת אומרת, גם דיגיטלי וגם תעמולה פיזית".
לנהל את הדיון הסביבתי גם כשהאינטרסים מוצדקים
גם אם חומרי תעמולה הם חלק בלתי נמנע מקמפיין אפקטיבי, עדיין אפשר לשאול את עצמנו כיצד לצמצם את הנזק הסביבתי שהם מייצרים. "לדעתי, הדיון הסביבתי תמיד צריך להתקיים גם כשיש בצד השני אינטרס ראוי להגנה", מציינת עבאדי. "כמו שברור שצוות רפואי צריך להשתמש בכפפות חד-פעמיות כשהוא מטפל בחולה, צריך לשאול האם ניתן לצמצם את השימוש בהן, והאם יש דרך טובה יותר לטפל בפסולת אחרי שהיא נוצרת. אותו הדבר נכון גם לגבי מערכת בחירות: צריך לשאול מי מסבסד ומטפל בפסולת הזאת". לדבריה, הפתרון הוא להטיל על המפלגות את האחריות הישירה לפסולת שהן מייצרות: "אני לא אומרת שלא צריכה להיות פסולת בכלל סביב מערכת בחירות. אני אומרת שצריך קודם כול לנסות לנהל את זה, ולבדוק האם אפשר להפחית את כמות הפסולת, ושיהיו מדדים ונהלים ברורים בנושא".
פסולת מיום הבחירות בעפולה
(צילום: שרון צור)
בסופו של דבר, האחריות אינה נמצאת רק אצל המפלגות והרשויות, אלא גם אצלנו, המצביעים. השיקול הסביבתי אומנם אינו נמצא בדרך כלל בראש סדר העדיפויות כשאנחנו מגיעים לקלפי, אבל לדברי עבאדי, ראוי לתת לו מקום גם בבחירה הפוליטית. "אני הייתי מאוד רוצה לעודד את כל מי שהולך לקלפי ומצביע לחשוב גם על הנושא הסביבתי וגם על נושא הפסולת באופן קונקרטי, כי זה מסוג הבעיות שאנחנו כציבור לא כל כך רואים, אבל הן מאוד משפיעות על החיים שלנו". לדבריה, בישראל היום כ-80 אחוז מהפסולת מוטמנת, אתרי ההטמנה הולכים ומתמלאים, ואחוז נמוך ממנה מגיע למחזור. היא סבורה שהבחירות צריכות לשקף את כל תחומי החיים שלנו, ובהם גם הסביבה: "אנחנו צריכים להבין שפסולת זה לא משהו שאנחנו צריכים רק לטפל בו, אלא אנחנו צריכים לחשוב איך אנחנו גם מצמצמים ומונעים אותו".
לכן, כשנשים את הפתק בקלפי, כדאי לקחת בחשבון גם את השיקול הסביבתי.
הכתבה הוכנה על ידי זווית – סוכנות הידיעות של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה
