תפוצתם של דובי הקוטב תלויה במישרין בכמות הקרח באזור מחייתם. הם מסתייעים באזרח הקרח ללכידת כלבי הים, שמהווים את עיקר מזונם. לכן, הרס בית הגידול הארקטי - בעיקר בעידן שבו ההתחממות הגלובלית מחריפה בשל הגורם האנושי - מאיים על הישרדותם של הדובים הלבנים.
דובי קוטב דוב קוטב קנדה העיירה צ'רצ'יל
(צילום: רויטרס)
במחקר, שאותו ערכו חוקרי אוניברסיטת טורונטו בסקרבורו, וממצאיו פורסמו בכתב העת Science, הובאו ממצאי מודל, לפיהם מחסור במזון הוא זה שהוביל לאיום הקיומי על הדובים הלבנים, בדגש על מערב מפרץ הדסון שבצפון-מזרח קנדה. מגמת ההתחממות שניכרת בקוטב הצפוני, מובילה לכך שהקרח באזורי המחיה של הדובים לא רק דק יותר, אלא גם מצטמצם ונעלם כלא היה.
"הצטמצמות קרח הים פירושה שדובי קוטב מבלים פחות זמן בציד כלבי ים ויותר זמן בצום על פני היבשה", אמרה ד"ר לואיז ארצ'ר, מהמחלקה למדעי הביולוגיה של אוניברסיטת טורונטו בסקרבורו. "זה משפיע לרעה על מאזן האנרגיה של הדובים, עד לכדי ירידה חדה במספר הפרטים של האוכלוסייה".
המודל הביו-אנרגטי שפיתחו החוקרים עקב אחר מאזן האנרגיה של דובי הקוטב במפרץ הדסון, ביחס לכמות האנרגיה הדרושה להם על מנת לגדול ולהתרבות. מה שמיוחד במודל הוא המעקב אחר מחזור החיים המלא של דובי קוטב בודדים - מהגור הצעיר ועד לפרט הבוגר - תוך עריכת השוואה לנתוני ניטור בני ארבעה עשורים של אוכלוסיית דובי הקוטב שחיה באזור זה בין השנים 1979 ל-2021.
במהלך תקופה זו, אוכלוסיית דובי הקוטב במפרץ - שקרוי על שם מגלה הארצות האנגלי הנרי הדסון, שגילה אותו באחת מהפלגותיו בשנת 1610 - פחתה בכמעט 50%. נתוני הניטור מראים שגם הגודל הממוצע של דובי הקוטב נמצא בירידה. מסת הגוף של נקבות בוגרות ירדה ב-39 ק"ג ושל גורים בני שנה ב-26 ק"ג במהלך תקופה בת 37 שנים.
המודל של החוקרים מהווה בממצאיו נורת אזהרה לגבי מה שעלול להמשיך ולקרות לאוכלוסיית דובי הקוטב אם היא תמשיך לחוות אובדן במסת קרח הים, וגירעון אנרגטי שנוצר כתוצאה מכך. "המודל שלנו לא רק מעיד על הקשר בין הצטמצמות שטח קרח הים להצטמצמות אוכלוסיית דובי הקוטב", הסביר פרופ' פיטר מולנר, מהמחלקה למדעי הביולוגיה של אוניברסיטת טורונטו בסקרבורו. "אלא גם מראה מה קורה כשיש פחות קרח, פחות מזון זמין ופחות אנרגיה - תשקיף עגום של המציאות".
המגבלות שנכפו על דובי הקוטב בשל השלכות שינויי האקלים, בדגש על כמות הטרף הזמין, גרמו לנקבות הדובים לייצר פחות חלב, מה שמסכן כאמור את גוריהן, שלא מצליחים לשרוד בשל ירידה חדה במשקלם. אם לא די בכך, מספר הגורים שנולדו ירד ב-11% בהשוואה למספרים מלפני כמעט 40 שנים. על כן, נדרשות האימהות לשמור זמן רב יותר על גוריהן, מכיוון שהם אינם חזקים מספיק כדי לשרוד בכוחות עצמם. "זה די פשוט - הישרדות הגורים משפיעה ישירות על הישרדות האוכלוסייה כולה", אמרה ד"ר ארצ'ר.
מערב מפרץ ההדסון נחשב כמדגם מייצג עבור יתר אוכלוסיות דובי הקוטב, שחיות באזור הארקטי. מכיוון שאזור זה מתחמם בקצב מהיר פי ארבעה מהממוצע העולמי, החוקרים מזהירים כי עלול להיווצר "כדור שלג" שיוביל לירידות דומות באוכלוסיות האחרות של דובי הקוטב, בין היתר בגרינלנד ובארכיפלג סבאלברד.
"זו אחת האוכלוסיות הדרומיות ביותר של דובי קוטב. מכיוון שהיא מנוטרת במשך זמן רב, יש בידינו כמות רבה של נתונים על אודותיה", אמר פרופ' מולנר, שמתמקד במחקריו באופן שבו ההתחממות הגלובלית משפיעה על יונקים גדולים. "בהתבסס על הממצאים בשטח, יש לנו את כל הסיבות להאמין שמה שקורה לדובי הקוטב במפרץ הדסון, יקרה גם לדובי הקוטב באזורים אחרים. לצערי, ממצאי המחקר שלנו מהווים תחזית עגומה לעתידם של דובי הקוטב בכללותם".
