נטעלי דיה, בת 48 מבת ים, נושאת עימה אהבה עמוקה לבעלי חיים מאז ילדותה. הטיולים בארץ ובעולם, והרצון לראות ולתעד מקרוב את בעלי החיים בסביבתם הטבעית, הפכו עם השנים למרכז חייה.
לאורך רוב חייה שימש הצילום עבורה כתרפיה וכתחביב המלווה את שעות הפנאי – לצד קריירה מגוונת שכללה עבודה בהייטק, במוזיאון בירושלים ובתחומים נוספים. בשנים האחרונות קיבלה החלטה משמעותית: לצאת לדרך עצמאית ולפתוח עסק לצילום, המתמקד בעיקר בצילומי הופעות תרבות, אירועים קטנים וצילום אווירה.
בארץ ישנם שני מקומות אהובים במיוחד על נטעלי לצילום טבע: אגמון החולה והמסתור של סליה בעזוז. לטענתה, במקומות הללו נוצרת תחושה מיוחדת - "להיות חלק מהטבע", לשבת במסתור, להתבונן מבלי להיות נראית ולתת לבעלי החיים להמשיך בשגרת יומם בלי שמטרידים אותם.
במסעותיה ברחבי העולם חוותה אינספור חוויות מצחיקות ואף מטורפות. לדבריה, צילום בעלי חיים הוא תחום ייחודי הדורש סבלנות רבה - שכן בעלי חיים אינם צפויים, ולא תמיד מתאפשר להתקרב אליהם או ללכוד סצנה יוצאת דופן.
שני טיולים נחרטו בזיכרונה במיוחד. הראשון התרחש בתקופת הקורונה, בצפון רואנדה, במפגש עם גורילות ההרים. ערב הטיול נערכה בדיקת קורונה במלון כדי לאשר את היציאה, וביום הטיפוס חולקו המטיילים לשתי קבוצות: מיטיבי לכת, וקבוצת צלמים - אליה הצטרפה. בעוד קבוצת המטיילים הספורטיביים הגיעה לגורילות לאחר שעה בלבד וצפתה בהן כחצי שעה, קבוצתה של נטעלי נגררה כחמש שעות במעלה ההר - משום שהגורילות בחרו שוב ושוב לטפס גבוה יותר. למרות המאמץ, הרגע הפך לבלתי נשכח עבור נטעלי ואף כזה ששווה את כל המאמץ שבדרך.
הטיול השני שהותיר חותם מיוחד בליבה, היה שיט לאיי ג'ורג'יה הדרומיים עם חברת Antarctica 21. נטעלי מתארת את החוויה כהפלגה "לקצה האחר של העולם" - ימים שלמים בלב הים ללא דבר באופק, ולבסוף ירידה בסירת זודיאק לחוף מושלג עם מושבות עצומות של פינגווינים, דובי ים ואלבטרוסים.
נטעלי נזכרת כיצד עמדה על החוף, בעודה קופאת מקור, אך מסרבת לעזוב בחזרה לסירה לפני שמיצתה כל רגע של תצפית על ההתנהגות המורכבת והמרגשת של בעלי החיים - לשמוע את הקריאות שלהם מרחוק ולראות כיצד הם מגינים על הצאצאים שלהם מהקור.
נטעלי מצלמת באמצעות מצלמת קנון, ורוב הזמן בעדשת טמרון 150-600 מ"מ. בעריכת התמונות היא מקפידה לשמור על נאמנות למקור, משתמשת בעיקר ב-Lightroom לעריכות מינוריות כמו תיקוני תאורה והפחתת רעשים, ומתרחקת ממניפולציות או שינויים מהותיים. "המטרה היא לצלם את האובייקט הכי מדויק שאפשר, כדי שהתוצאה תהיה הכי קרובה למציאות", היא אומרת.
חלומה הגדול הוא להמשיך ולנדוד בעולם בעקבות בעלי חיים נדירים - במיוחד פאפינים (תוכי ים), דובי פנדה ולווייתנים. למי שבוחר לצאת ולצלם טבע, היא מעניקה טיפ חשוב: "להצטייד" בסקרנות, סבלנות ואהבה לבעלי החיים. "לשמור מרחק בטוח, להכיר את סימני המצוקה או הסכנה של כל מין, ובעיקר - לכבד את הטבע ולהשאיר אותו נקי למען בעלי החיים שזה בית הגידול שלהם. התחום הזה מרתק, ומומלץ לכל מי שאוהב טבע".
האגודה נוסדה על מנת לקדם את צילום הטבע בישראל. בין מטרותיה: עזרה בשימור המערכת האקולוגית בישראל, חינוך להכרה ושמירה על הטבע והסביבה והעלאת המודעות לנושאים סביבתיים בקרב צלמי הטבע וכלל האוכלוסייה.
האגודה הינה ארגון ללא מטרות רווח הנוסד מטעם צלמי הטבע ולמען צלמי הטבע וככזה נועד לאפשר לצלמי הטבע בארץ ללמוד ולהתפתח בדרך של הפריה הדדית, שיתוף, למידה, מפגשים משותפים והרצאות, תוך כדי העלאת קרנו של צילום הטבע בישראל, והגברת תרומתו לחברה ולשמירת הסביבה.
