סוכנות החלל של ארצות הברית, נאס"א, חשפה אמש (יום ג') תוכניות מעודכנות להקמת בסיס באזור הקוטב הדרומי של הירח. בין השאר היא הכריזה על תוכנית לשגר כבר השנה עוד שלוש משימות לא מאוישות וחשפה מי החברות שיבצעו אותן. כמו כן היא הכריזה על החברות שזכו במכרזים לפתח כלי רכב גלגליים לנסיעה על הירח ורחפנים רקטיים למשימות מיפוי ומחקר.
הדמיה של בסיס הירח המתוכנן
(צילום: נאס"א)
ראש נאס"א, ג'ארד אייזקמן (Isaacman), הכריז על שלוש משימות לא מאוישות שמתוכננות לשיגור עוד לפני סוף השנה: מון בייס 1 (Moon base, בסיס ירח), תתבצע בנחתת הירח בלו מון סימן 1 של חברת בלו אוריג'ין. היא אמורה לנחות סמוך לשפה של מכתש שקלטון, סמוך לקוטב הדרומי של הירח, ולשאת ציוד מדעי של סוכנות החלל. הציוד כולל בין השאר מצלמות שנועדו לחקור באילו אופנים מנועים רקטיים של חללית נוחתת מניעים את אבק הירח, וכן מחזירי לייזר שיאפשרו ללוויינים או לחלליות במסלול סביב הירח לזהות במדויק את מיקום הנחתת.
עוד כתבות באתר מכון דוידסון לחינוך מדעי:
סדר אינטרנטי חדש
כן, אבל… מה לא בהכרח מדויק באזהרות ממזון תעשייתי?
הקור שמדליק את האור
המשימה הבאה, מון בייס 2, תתבצע בנחתת "גריפין" של חברת אסטרובוטיק (Astrobotic), והיא אמורה להנחית על הירח יותר מ-500 ק"ג של ציוד, בעיקר רכב שטח אוטונומי מתוצרת אסטרולאב (Asrtolab), שנועד לבחון טכנולוגיות לקראת הנחתת כלי רכב בגודל מלא.
8 צפייה בגלריה
מפיתוח יכולות בסיסיות לפעילות על פני השטח, עד להקמת בסיס שיהיה מאויש באופן כמעט קבוע תוך שנים אחדות. תרשים תוכנית שלושת השלבים של נאס"א
(איור: NASA/Edmy S. Cruz Reyes )
משימת מון בייס 3 תתבצע בנחתת נובה (Nova-C) של חברת Intuitive Machines, שהנחיתה לפני שנתיים את החללית הפרטית הראשונה על הירח, אם כי בהצלחה חלקית - היא נחתה על הצד לאחר שאחת מרגלי הנחיתה נשברה. המשימה הזו אמורה להנחית כמה ניסויים של נאס"א, בראשם מכשור לחקר תופעה של כתמי אור על פני הירח, כדי להבין טוב יותר את הרכב אדמת הירח והתנהגותה בתנאים קיצוניים. כמו כן היא אמורה לשאת ניסויים של סוכנות החלל האירופית ושל סוכנות החלל של דרום קוריאה.
בהמשך השנה אמורה נאס"א להכריז על עוד כתריסר משימות לא מאוישות שמתוכננות לנחות באזור הקוטב הדרומי במסגרת התוכנית הרחבה להקים בסיס קבע מאויש, ולהתחיל להניח את התשתיות לבסיס כזה. "בסיס הירח יהיה המוצב הקדמי הראשון של ארצות הברית ושל האנושות כולה על גרם שמיים אחר", אמר אייזקמן. "כל משימה, מאוישת או לא מאוישת, תהיה הזדמנות ללמוד תוך כדי שאנו חוזרים אל פני הירח, בונים את התשתית להישאר שם ורוכשים את המיומנויות הדרושות כדי לחיות ולעבוד באחת הסביבות התובעניות והמסוכנות ביותר. אנו באים בשביל המדע, בשביל ההזדמנויות הכלכליות והטכנולוגיות, בשביל החדשנות שתשפר את החיים כאן בכדור הארץ ובשביל להתכונן ליעדים הבאים שנרצה להגיע אליהם".
8 צפייה בגלריה
צעד ראשון בדרך להקמת בסיס מאויש. נחתת בלו מון סימן 1 של בלו אוריג'ין שנבחרה למשימת מון בייס הראשונה וכן להנחתת כלי רכב על הירח
(הדמיה: Blue Origin)
סוכנות נסיעות
נאס"א הכריזה גם על שתי החברות שנבחרו לפתח את כלי הרכב הראשונים המיועדים לנסיעה על הירח. כלי הרכב מיועדים להסעת שני אסטרונאוטים אך צריכים גם לפעול באופן לא מאויש, בשליטה מרחוק. מדובר בשלב זה על כלי רכב פתוחים, כך שהאסטרונאוטים שנוסעים בהם צריכים להיות בחליפות חלל, בדומה לכלי הרכב ששימשו את משימות אפולו האחרונות.
לפני כשנתיים בחרה נאס"א הצעות של שלוש קבוצות לפתח תכנון ראשוני, ואמש הודיע ראש תוכנית בסיס הירח בסוכנות החלל, קרלוס גרסיה גלאן (García-Galán), כי הסוכנות בחרה בהצעות של חברת אסטרולאב ושל חברת Lunar Outpost לפיתוח כלי הרכב הראשונים. כל אחת תקבל כ-220 מיליון דולר לפיתוח ואספקה של כלי הרכב. כל כלי רכב כזה יהיה בעל מסה של עד טונה אחת, ואמור לנסוע לפחות 200 קילומטרים על פני הירח (כלי הרכב של תוכנית אפולו נסעו כ-30 קילומטרים במצטבר כל אחד), להגיע למהירות של 10 קמ"ש, ולהיות מסוגל לעלות ולרדת בבטחה בשיפועים של עד 20 מעלות.
8 צפייה בגלריה
שלוש משימות ישוגרו עוד השנה לירח. אייזקמן במסיבת העיתונאים
(צילום: REUTERS/Jonathan Ernst)
חברת בלו אוריג'ין זכתה במכרז של נאס"א להנחית את כלי הרכב הראשונים על הירח בנחתת בלו מון, ובנאס"א מתכוונים להנחית כמה כלי רכב כאלה עוד לפני הנחיתה הראשונה של בני אדם בתוכנית ארטמיס, המתוכננת כעת ל-2028.
כל התוכניות האלה נבחרו במסגרת תכנית CLPS של סוכנות החלל, שבמסגרתה מממנת נאס"א משימות ירח לא מאוישות של חברות פרטיות. לפני כשבועיים פתחה נאס"א את תוכנית ההמשך, CLPS 2.0, שבמסגרתה יכולות חברות להגיש הצעות חדשות לנחתות ירח וטכנולוגיות אחרות, כשהמוקד צפוי להיות חלליות גדולות יותר וציוד נוסף להקדמת התשתיות לבסיס הירח.
עפים על הירח
נאס"א גם הודיעה כי בחרה את חברת פיירפליי (Firefly Aerospace) לבצע את משימת MoonFall שתביא לירח ארבעה רחפנים רקטיים. על הירח, בהיעדר אטמוספרה, כל טיסה חייבת להתבצע בהנעה רקטית. הרחפנים, שאת פיתוחם מובילה מעבדת ההנעה הסילונית של נאס"א, JPL, אמורים לבצע כמה טיסות על הירח לטווח מרבי של חמישה קילומטרים, עד גובה 800 מטרים ובסך הכל לשהות באוויר לפחות 140 שניות.
כל רחפן כזה יהיה בעל מסה של כ-200 קילוגרמים, והנחתת של Firefly אמורה להביא לירח ארבעה כאלה, ולשחרר אותם מעל פני השטח, כל אחד למשימתו. הרחפנים אמורים לסייע לנאס"א במיפוי מדויק של האזור, צילום הקרקע ברזולוציה גבוהה, ותיעוד של אזורים שקשה להגיע אליהם קרקעית.
לאחר שינחתו סופית ויגמרו את הדלק שלהם, הסביר גרסיה-גלאן, הם צפויים כנראה לסמן את הגבולות המתוכננים של בסיס הירח האמריקני. הם גם אמורים להיות מצוידים בטכנולוגיה שתאפשר להם לשרוד את הלילה הירחי. היום והלילה על הירח נמשכים כ-14 ימי ארץ כל אחד, עם הפרשי טמפרטורות עצומים: בשיא היום הטמפרטורה מגיעה ל-120 מעלות צלזיוס ויותר, ובשיא הלילה צונחת לכ-130 מעלות מתחת לאפס. ציוד אלקטרוני רגיל, גם כזה שמותאם לסביבת חלל, לא שורד הפרשי טמפרטורות כאלה, ורוב המשימות של נחתות לא מאוישות הגיעו לקיצן בסיום היום הירחי. הרחפנים המקורקעים בסיום משימתם אמורים להמשיך לתפקד כמה חודשים, ואולי גם לשמש משדרים נייחים לסימון מיקומם.
באים להישאר
התוכניות שהציגה נאס"א משתלבות בתוכנית בת שלושה שלבים להקמת בסיס מאויש על הירח, שמפורטים באתר חדש של נאס"א. השלב הראשון, עד 2029, צפוי לכלול לא פחות מ-21 נחיתות על הירח, שיביאו מטען כולל של כארבע טונות לפני הירח. אלה כוללות את המשימות שהוצגו אמש, כולל הצבת כלי הרכב והרחפנים על הירח.
בשלב השני, מ-2029 עד 2032 מתכננת נאס"א 24 משימות שינחיתו 60 טונות של ציוד. בשלב הזה יונחו התשתיות הראשונות לבסיס קבוע: מבני מגורים ראשוניים, כלי רכב סגורים שאפשר לנסוע ולעבוד בהם בלי חליפות חלל, מתקן גרעיני לאספקת אנרגיה, ומערך לוחות סולאריים לתגבורו, תשתיות תקשורת ועוד.
בשלב השלישי, משנת 2032, אמורות לנחות עוד 28 משימות, עם כ-150 טונות של ציוד. בשלב הזה אמורים לקום מבני מגורים קבועים, ואמורה להתבצע תחלופה סדירה של צוותים. לצד זה יפותחו בשלב הזה תשתיות לניצול משאבים מקומיים על הירח: כריית קרח, הפקת מתכות, ייצור לבני בנייה מאדמת הירח ועוד. במקביל, תפותח יכולת לשגר חלליות לא מאוישות עם מטען מפני השטח לצד רכישת יכולות אחרות.
מפקד ארטמיס 2 דיבר על אשתו המנוחה אחרי שבירת השיא
(צילום: נאס"א)
התוכנית של נאס"א שאפתנית מאוד, במיוחד בלוחות הזמנים שסוכנות החלל מציגה. היא גם תעלה הרבה מאוד כסף ולכן תדרוש תמיכה פוליטית רחבה. כרגע יש לתוכנית תמיכה של הבית הלבן, וראש נאס"א, אייזקמן, שמקפיד להודות לנשיא טראמפ על תמיכתו, עשה זאת גם אמש ממש בפתיחת דבריו. עם זאת, טראמפ אמור לסיים את כהונתו בעוד שנתיים וחצי, ונאס"א תידרש להשיג גם את תמיכת הממשל הבא. אחת הדרכים לעשות זאת היא התחייבות להסכמים בינלאומיים, והסוכנות הודיעה אמש כי בקרוב תציג עוד שורה של הסכמים כאלה.
קרוב ל-70 מדינות כבר חתמו על "הסכמי ארטמיס", מסגרת כללית לשיתוף פעולה עם תוכנית הירח (בהן ישראל). לכמה שותפות בכירות יש הסכמים דו-צדדיים עם ארצות הברית, לאספקת רכיבים משמעותיים לתוכנית תמורת שילוב אסטרונאוטים שלהן במשימות לירח. חלק מההסכמים האלה, למשל עם קנדה, יפן, האיחוד האירופי ואיחוד האמירויות, היו לאספקת מרכיבים לתחנת החלל שארצות הברית תכננה להציב סביב הירח עבור תוכנית ארטמיס, אך ביטלה אותה לטובת השקעה בבסיס הירח. ייתכן שבמסגרת ההסכמים החדשים יתחייבו השותפות האלה לספק רכיבים או מערכות אחרות לבסיס הירח העתידי.
איתי נבו, מכון דוידסון לחינוך מדעי, הזרוע החינוכית של מכון ויצמן למדע
