לא ביצים, אלא השרצה: צוות חוקרים ארגנטינאי-גרמני גילה את העדות הראשונה בעולם להשרצה בנחשים. המאובן שהם בדקו הגיע מבור מסל שבגרמניה - אתר מורשת עולמית של אונסק"ו מאז 1995 - שזכה להכרה בזכות ממצאי המאובנים הרבים שנמצאו בו, לרבות של צמחים, חסרי חוליות וחולייתנים.
במחקר, שפורסם בכתב העת The Science of Nature, תיארו החוקרים עצמות של עוברי נחשים שהתגלו בגוף האם. הממצא מראה שהשרצת נחשים חיים, בניגוד להטלת ביצים, התרחשה כבר לפני 47 מיליון שנים לפחות. רוב הזוחלים החיים כיום מטילים ביצים כחלק מתהליך הרבייה, אבל יש יוצאים מן הכלל, שכן ידוע כי מינים רבים של לטאות ונחשים חורגים מהנורמה ומשריצים את צאצאיהם בחיים.
נקבת הנחש, למשל, מטילה בין 2 ל-100 ביצים, תלוי במין הנחש. לאחר חודש עד חודשיים בוקעים נחשים קטנים מן הביצים בעזרת שן מיוחדת (שנקראת שן הביצה) אשר נושרת לאחר הבקיעה. אולם בכמה מיני נחשים, שומרות הנקבות את הביצים עד לבקיעתן בגופן ומשריצות את האבקועים בעודם בחיים, כמו שהתגלה במחקר הנוכחי. "שימור מאובנים של אירועי רבייה הוא בדרך כלל נדיר מאוד. עד היום תועדו רק שני מאובנים של זוחלים יבשתיים שנמנו על המינים שמולידים יצור חי ולא מטילים ביצים. כעת, הצלחנו לספק את העדות המאובנת הראשונה בעולם לנקבת נחש שהייתה בעת תהליך של השרצה חיה", אמר ד"ר קריסטר סמית', ממכון המחקר סנקברג ומוזיאון הטבע בפרנקפורט.
אורכו של המאובן Messelophis variatus, ממשפחת נחשים דמויי בואה (רב-חנק) מגיע לכ-50 ס"מ והוא מתוארך לתקופת האיאוקן, ואף קשור למשפחת הטרופידופיים (בואות ננסיות) של ימינו - משפחה של נחשים לא-ארסיים, הקרובים לחנקיים וחיים ביערות במקסיקו, האיים הקריביים, מרכז אמריקה ואמריקה הדרומית עד לברזיל.
"המין הוא בין הנחשים הנפוצים ביותר המוכרים מבור מסל. למרות זאת, הדגימה הזו, בת כ-47 מיליון שנים, הפתיעה אותנו, משום שמדובר בנקבה הרה עם לפחות שני עוברים שנמצאו בשליש האחורי של גופה", הסבירה ד"ר מריאנה צ'וליבר, המחברת הראשית של המחקר מ-Fundación de Historia Natural בבואנוס איירס. "כשבדקנו את המאובן, הבנו שחלק מהעצמות היו של נחש הצעיר באורך של לא יותר מ-20 ס"מ. עצמות אלו היו ממוקמות די הרבה מאחורי המעי - אם הן היו שייכות לטרף של נקבת הנחש, הרי שהם כבר היו מתעכלים ולא היו ניתנים לזיהוי. לפיכך, סביר להניח כי הן שייכות לעוברים שהיו בתוך גופה של אימם. העובדה שהעצמות שייכות לנחשים צעירים מאוד, אך מפותחים יותר מאשר בביצה שטרם הוטלה, תומך בהנחה שיש כאן עסק עם נקבה הרה", הוסיף עמיתה למחקר ד"ר אגוסטין סקאנפרלה.
בהשרצות מסוג זה, הנחשים הצעירים נשארים בגוף הנקבה ההרה עד שהם ברי חיים - מה שמבטל את הצורך בקליפת ביצה מגינה. מדובר באסטרטגיה אבולוציונית מועילה לזוחלים באקלים קר, שכן הטמפרטורה בתוך גופה של אימם יציבה יותר ובכך בטוחה יותר עבור צאצאיה. לכן, לטאות ונחשים רבים של ימינו נולדו בלידה חיה שהתרחשה באקלים קריר יותר. "במהלך האיאוקן, לעומת זאת, האקלים ששרר בכדור הארץ היה כשל חממה, עם טמפרטורות חמות, תכולת פחמן דו חמצני גבוהה באטמוספירה וקטבים נטולי קרח, כאשר סביב אגם מסל, הטמפרטורות הממוצעות באותה תקופה היו כ-20 מעלות צלזיוס וטמפרטורות החורף לא ירדו מתחת לאפס. מדוע נקבת הנחש הביאה לעולם צאצאים חיים לפני 47 מיליון שנים למרות עובדה זו עדיין לא ידועה, אך ייתכן ומאובנים נוספים מאתר ייחודי זה יעזרו לנו לפתור את התעלומה הזו", סיכם ד"ר סמית'.
