בהיותו בן 61, החל ביל – תנין סיאמי (Crocodylus siamensis) מגן החיות הנמצא בסולט לייק סיטי שביוטה – להפגין שינויים במצבו הבריאותי – ירידה בתיאבון, ירידה במשקל ונפיחות בבטן. עם זאת, בדיקות הדם שלו היו תקינות, כך שהגורם לתסמינים נותר לא ידוע. הצעד הבא היה ברור: על ביל לעבור בדיקת CT כדי לבדוק אם קיימות בעיות באיבריו הפנימיים. היה רק מכשול אחד: משקלו כ-180 קילוגרמים.
במסגרת מבצע משולב ומשותף, חברי הצוות המטפל מגן החיות הוגל (Hogle Zoo) ביוטה ומומחי CT מבית החולים האוניברסיטאי ביוטה הצליחו לשנע את התנין כבד המשקל ולבצע לו את הסריקה החיונית – תהליך שכלל תמיכה ייעודית לגופו ושימוש בטכניקות דימות מתקדמות. הסריקה חשפה מספר אבנים בקיבתו של ביל. אף שמדובר בתופעה נורמלית אצל תנינים, שכן תנינים בולעים אבנים כדי להקל על תהליך העיכול, הן בסביבת מחייתם הטבעית והן תחת טיפול אנושי, ההערכות הן שהאבנים הללו הן שתרמו להופעת התסמינים שהתגלו בבדיקות שנערכו לביל.
צוותי הטיפול בבעלי חיים והצוותים הווטרינריים בגן החיות הוגל החלו לעקוב מקרוב אחר ביל לאחר שהבחינו בשינויים במצבו הבריאותי בשנת 2025. למרות התסמינים שהתגלו, תוצאות בדיקות הדם שלו נותרו תקינות (ללא סימנים המעידים על תחלואה בסרטן), כך שהגורם למצבו הותיר את חברי הצוות אובדי עצות. על כן, הוחלט על ביצוע בדיקות אבחון מתקדמות, כולל סריקת CT, מהלך שדרש את מאמץ השינוע חסר התקדים. משימה זו לא רק הצריכה מומחיות רבה ותיאום בין המחלקות השונות בגן החיות, אלא גם הייתה כרוכה בסיכונים – בייחוד עבור בעל חיים מבוגר כמו ביל.
סריקת CT באזור בית החזה של התנין ביל
(צילום: University of Utah Health)
עוצמת הנשיכה של ביל עולה על 3,000 פאונד לאינץ' רבוע. כדי לשנע אותו, הצוות – המונה למעלה מ-20 איש – השתמש בציוד ובשיטות ייעודיים כדי לרסן אותו בבטחה, תוך שמירה על שליטה בראשו ובגופו. לאחר מכן, הוזרק לגופו של ביל חומר הרגעה עדין בפיקוח וטרינרי, כדי לסייע לו להישאר רגוע לאורך התהליך. "אני גאה באופן הבטוח וחסר התקלות שבו כולם עבדו יחד, ובגישה החיובית ששמר עליה הצוות לאורך כל התהליך", אמרה מרדית' סלינאס, מפקחת על הטיפול בבעלי חיים במחלקת ההרפטולוגיה בגן החיות הוגל. "עבודת צוות היא באמת המפתח להצלחה במבצעי לכידת תנינאים".
ביל הונח על משטח מאובטח ומותאם אישית, והועבר בזהירות לבית החולים האוניברסיטאי ביוטה לצורך ביצוע דימות במחלקה לרדיולוגיה. לאורך כל תהליך ההעברה והסריקה, הצוות הווטרינרי ניטר אותו בקפידה כדי להבטיח את בטיחותו ואת שלומו. הצוות הרפואי התמודד בהצלחה עם האתגר הייחודי של ביצוע סריקה לזוחל באורך של כ-3 מטרים. "אורך המיטה שלנו הוא 2.6 מטרים – גם עם תוספת ההארכה – כך שהזנב שלו עדיין בלט מעט החוצה", הסביר חסן בוריג'ה, מהמחלקה לרדיולוגיה בבית החולים האוניברסיטאי ביוטה. "למעשה נאלצנו לסובב אותו, מכיוון שמיטת מכשיר ה-CT יכולה לנוע רק למרחק מוגבל. היה עלינו לסרוק תחילה את הראש, הצוואר ורוב אזור החזה והבטן, ורק לאחר מכן לסובב אותו כדי לסרוק את שאר גופו".
הרדיולוגים מבית החולים האוניברסיטאי ביוטה גם התאימו אישית את פרמטרי ה-CT כדי להשיג תמונה טובה של גוף התנין גדול הממדים באופן בטוח. "תכנתנו את מינון הקרינה באופן ידני", אמר סקוט ארגוט, טכנאי CT מוסמך במחלקת הרדיולוגיה בבית החולים האוניברסיטאי ביוטה. "אצל בני אדם, מינון הקרינה מווסת באופן אוטומטי, אך אין לנו בהכרח יכולת זו עבור יצור שהוא גדול בהרבה ובעל עור עבה בהרבה מזה של בן אדם".
לדבריה של אריקה קרוק, וטרינרית מומחית ברפואת בעלי חיים בגני חיות ומנהלת תחום בריאות בעלי החיים בגן החיות הוגל, תנינים הם בעלי חיים ייחודיים בעלי תוחלת חיים ארוכה, שאינם נדרשים לבדיקות רפואיות תכופות. "מעטה גופם מקשה על ביצוע בדיקות אבחון וטרינריות שגרתיות. על כן, נזקקנו למכשיר CT המסוגל להתמודד עם ההיקף והמשקל של התנין ביל, ולמרבה המזל, אנשי המערך הרפואי של אוניברסיטת יוטה הסכימו להיענות לאתגר", אמרה ד"ר קרוק.
לאחר הבדיקה, ביל הוחזר בבטחה לגן החיות, שם יכול היה להתאושש באזור פרטי ומבודד מהקהל שפקד את המקום. בהדרגה הוא שב לסביבת המחיה שלו, לבריכה ולשותפתו למתחם, הילרי. כעת, ביל סובל פחות, ואף מפגין רמות גבוהות יותר של תיאבון ואנרגיה. צוותי הטיפול בבעלי החיים והצוותים הווטרינריים ממשיכים לעקוב אחר מצבו של ביל. לאור גילו ומצבו הנוכחי, נשקלים בכובד ראש היתרונות והחסרונות של הליך להסרת האבנים, כאשר ההחלטות מתקבלות מתוך התחשבות ברווחתו הכללית ובאיכות חייו של ביל.







