רעלים בלב גן העדן. איי גלאפגוס, הממוקמים כ-1000 קילומטרים מחופי אקוודור באוקיינוס השקט, מוכרים ברחבי העולם הן בזכות ייעודם כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו והן בזכות המגוון הביולוגי יוצא הדופן אך השברירי שלהם, המעוצב על ידי זרמי אוקיינוס והמרחק ממדף היבשת.
מציאת דגימות של זיהום ימי באיי גלאפגוס
(צילום: ד"ר ולריה אוצ'ואה-הררה)
בשנים האחרונות, איי הגלאפגוס מתמודדים עם השפעות הולכות וגוברות של פעילות האדם, וזו מאיימת על המגוון הביולוגי הייחודי שלהם. בעוד שהשפעה אנושית בסביבה ימית מעוררת דאגה עולמית גוברת, נוכחותם ותפוצתם במערכות האקולוגיות הימיות השמורות של האי עדיין נשארו בגדר תעלומה, שכן אלו מוגדרים אזורים "בתוליים" עם נוכחות אנושית מועטה.
קבוצת מחקר ישראלית-אקוודוריות – בשיתוף פעולה בין אוניברסיטת בן-גוריון בנגב לאוניברסיטת סן-פרנסיסקו דה קיטו באקוודור, ובהובלת פרופ' אריאל קושמרו מבית הספר לקיימות ושינויי אקלים – בחנה את הקשר בין פעילות אנושית לתפוצת זיהומים סביבתיים. לשם כך נאספו דגימות מים משישה אתרים באיי גלאפגוס המושפעים מפעילות אנושית, כמו נמלים וחופים תיירותיים, ומארבעה אתרים הסגורים לפעילות אדם. ממצאי המחקר פורסמו בכתב העת Regional Studies in Marine Science.
מיקום לקיחת דגימות למיצוי באיי גלאפגוס
(צילום: מאי עם-שלום)
באמצעות ניתוח כימי במעבדה באוניברסיטת בן גוריון, זוהו מגוון של זיהומים מלאכותיים, כמו למשל פחמימנים שמקורם בנפט, תרופות ומוצרי טיפוח אישי, חומרי הדברה, כימיקלים תעשייתיים כגון פלסטייזרים, מעכבי בעירה, הורמונים סינתטיים ומסנני קרינת UV האופייניים למוצרי קוסמטיקה (בריכוזים משתנים של 1-100 חלקים למיליון).
מערכות אקולוגיות ימיות רבות מאופיינות בעמידות גבוהה לשינויים סביבתיים, אולם מגוו החומרים שזוהו מפגינים יכולת פיזור גבוהה, החל במשקעים חופיים ועד האוקיינוס הפתוח. זהו איום משמעותי על בריאותן של מערכות אקולוגיות ימיות. כך למשל, רכיבים פעילים של תרופות נמצאו ברקמות של חסרי חוליות, כגון צדפות ואלמוגים בוני שוניות. ממחקרים קודמים ידוע שמספר ניכר של כימיקלים כמו מסנני קרינת UV מסוגלים להפריע למערכות ההורמונליות של חיות בר ולהשפיע על תפקודים קריטיים כגון רבייה, גידול וחילוף חומרים.
צב ענק באיי גלאפגוס
(צילום: מאי עם-שלום)
ציפור פריגטה הדורה, מיום הדיגום באיי גלאפגוס
(צילום: מאי עם-שלום)
המזהם היחיד שזוהה בשני אתרים בתוליים ללא פעילות אנושית, מסנן ה-UV אנזאקמן (4-MBC), מדגיש את הפוטנציאל של זרמי אוקיינוס לפזר מזהמים בסביבה הימית מעבר למקורם. ייצור פסולת, בשילוב עם טיפול לא מספק בשפכים וניהול לא יעיל של פסולת מוצקה, גורם לשחרור תרכובות רעילות ולפליטה ישירה של שפכים לא מטופלים היישר למימי החוף. זרמי אוקיינוס גוררים פסולת מוצקה ונוזלית, כולל פסולת פלסטיק וקבוצת כימיקלים מומסים ממקורות מרוחקים כמו יבשת דרום אמריקה, וזאת בנוסף לציי דיג תעשייתיים גדולים הפועלים בסמוך לשמורה הימית. כל אלו תורמים להידרדרות סביבתית באמצעות שחרור מזהמים כימיים ופסולת פלסטיק.
"תוצאות הבדיקות הכימיות מדגישות את הצורך הדחוף בניטור כמותי ואסטרטגיות ניהול כדי להגן על שמורה ימית אייקונית זו", מתריע פרופ' קושמרו. "חומרים אלה, הכוללים תרופות, אנטיביוטיקה ומוצרי טיפוח אישי כמו אלה שנמצאו במחקר, ידועים בעמידותם ובפוטנציאל להצטברות ביולוגית, מה שמוביל לטרנספורמציות מורכבות שעלולות להחריף את רעילותם בסביבה הימית".
אריה ים בחופי איי גלאפגוס
(צילום: מאי עם-שלום)
איגואנות בחופי איי גלאפגוס
(צילום: מאי עם-שלום)
מחקרים שנערכו בעבר באיי גלאפגוס כבר תיעדו את הצטברות הביולוגית של מתכות כבדות כמו כספית וקדמיום במיני דגים בעלי חשיבות מסחרית, כאשר חלקם חורגים מהריכוזים המרביים המותרים לצריכה אנושית. אולם פיזור מזהמים כימיים גם באזורים ללא מקורות זיהום ידועים, מעוררים דאגה בשל רעילותם הפוטנציאלית לעולם החי בסביבות מימיות.
"הקהילה העולמית כולה צריכה להירתם לטובת איי הגלאפגוס ושמירה על ניקיונם, שכן מעבר לחשיבות הביולוגית והנופית, ישנן גם השפעות ניכרות על העולם כולו", סיכמה ד"ר ולריה אוצ'ואה-הררה מהמחלקה להנדסה כימית באוניברסיטת סן-פרנסיסקו דה קיטו באקוודור, שנמנתה עם צוות המחקר.
צוות הדיגום (מימין לשמאל): גבריאל ואקה-מדראנו, מאי עם-שלום וד"ר אוצ'ואה-הררה
(צילום: ד"ר ולריה אוצ'ואה-הררה)
מאי עם-שלום בזמן מיצוי הדגימות במעבדה
(צילום: ד"ר ולריה אוצ'ואה-הררה)
מחקר זה נתמך על ידי בית הספר לקיימות ושינויי אקלים ע"ש גולדמן זוננפלד, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב ומענק שיתוף פעולה UFSQ-BGU מאוניברסיטת סן-פרנסיסקו דה קיטו.
