לקולות הציפורים יש ממד חשוב מעבר לתקשורת בינן לבין עצמן: הם מהווים חלק משמעותי מהנוף הקולי שבני אדם חווים. שירת השחרור נבחרה כערבה ביותר לאוזן, הודות למאפיינים אקוסטיים הגורמים למשיכה אוניברסלית. במחקר שהתפרסם בכתב העת Frontiers in Bird Science, העוסק בקשר שבין השמיעה האנושית לבין שירת הציפורים, נמצא כי שירתו של השחרור היא הנעימה ביותר, שכן היא מצויה בטווח האידיאלי בכל המדדים העיקריים: תדר (גובה הצליל), משרעת (עוצמת הקול) ומבנה השיר (מורכבות).
תנשמת לבנה, מין שנבחר כבעל הקולות הכי צורמים לאוזן אנושית
(צילום: Rudolf_Prchlik / Shutterstock)
ב"ניו יורק פוסט" דווח כי במחקר השתתפו 84 אנשים שהאזינו להקלטות של 123 מיני ציפורים. המשתתפים דירגו את הקולות ששמעו בסולם של אחת (הכי פחות נעים) עד חמש (הנעים ביותר). כאמור, השחרור (Turdus merula) דורג במקום הגבוה ביותר עם ציון כולל של 4.52, בעוד שהתנשמת הלבנה (Tyto alba) הצווחנית קיבלה את הציון הנמוך ביותר – 1.32. "לא חייבים להיות 'חובבי ציפורים' כדי למצוא את היופי שבקולות הציפורים", אמרה ד"ר נאדין קאלב, ביולוגית מאוניברסיטת טיבינגן בגרמניה.
למעשה, השירה של השחרור היא ככל הנראה כה ערבה לאוזן, עד כדי כך שגם חברי להקת הביטלס בחרו בה ב-1968 בשירם "Blackbird". את רשימת המינים ששירתם נבחרה כנעימה ביותר השלימו עלווית אפורה (Phylloscopus trochilus), סבכי שחור-כיפה (Sylvia atricapilla), קיכלי גדול (Turdus viscivorus) וסבכי אפור (Sylvia borin). לעומת זאת, את הרשימה סגרו עורבני שחור-כיפה (Garrulus glandarius), בז נודד (Falco peregrinus), אנפה אפורה (Ardea cinerea) ויאורית מצרית (Alopochen aegyptiaca) – זאת בנוסף כאמור לתנשמת הלבנה – שזכתה בתואר המפוקפק כציפור שקולותיה הם הצורמים ביותר לאוזן.
לדברי ד"ר קאלב, זיהוי פיזי או שמיעתי של מין הציפור לא היה רלוונטי לממצאי המחקר. "היכולת לזהות ציפורים על סמך המראה או השירה שלהן לא השפיעה על האופן שבו אנשים דירגו את הקולות ששמעו", אמרה ד"ר קאלב לניו יורק פוסט. "הדבר מרמז על כך שההנאה משירת ציפורים קשורה למשהו בסיסי יותר מעצם הידיעה למה שמאזינים לו".
לאורך ההיסטוריה האבולוציונית האנושית, שמיעת שירת ציפורים סימלה רוגע ושלווה. בהקשר הזה, זיהו מחברי המחקר 21 מיני ציפורים שאותם הגדירו כ"משיבי-רוגע" – כלומר, קולותיהם של המינים הללו הפחיתו מתח והרגיעו את המשתתפים. בסך הכול, המאזינים העדיפו קולות בעלי טווח תדרים צר יותר ומורכבות רבה יותר – קריאות עשירות ודינמיות שנמנעו מצרימות בגובה הצליל – וכן צלילים עדינים וחלשים יותר, שסיפקו מלודיה שקטה ומורכבת. "ייתכן שאנו מתוכנתים להעדיף צלילים בעלי שונות רבה יותר, המאופיינים בעוצמות ובתדרים מתונים, מכיוון שהם מאותתים על סביבה בטוחה, בריאה ומשיבת-כוחות שבה אנו יכולים להירגע", אמרה ד"ר קאלב.
(Blackbird – השיר המפורסם של הביטלס)
עלווית אפורה, אחת הציפורים ששירתה היא מהערבות ביותר לאוזן האנושית
(צילום: SanderMeertinsPhotography/Shutterstock)
יאורית מצרית, מין שהצלילים אותם הוא מפיק אינם ערבים לאוזן אנושית
(צילום: Sebastian_Photography/Shutterstock)
בשלב הבא, החוקרים מקווים לערוך מחקר דומה מחוץ למעבדה, כדי להבין האם לרעשים ומשתנים סביבתיים אחרים תהיה השפעה על הדירוג. כמו כן, מחברי המחקר מעוניינים לבחון כיצד העדפות הקשורות לשירת ציפורים עשויות להתעצב בהשפעת הרקע המגוון והחוויות התרבותיות של המאזינים. החוקרים סבורים כי מחקרים המראים כיצד בני אדם מפיקים תועלת מהטבע – דוגמת מחקר זה – הינם חיוניים לגיוס תמיכה בשימור הסביבה והטבע, כך שבאמצעותם ניתן יהיה לחזק את הקשר בין האדם לטבע. על רקע האיום הנשקף למגוון הביולוגי של העופות ברחבי העולם, אובדן מינים מותיר אחריו נוף קולי שקט יותר. על כן, לדברי מחברי המחקר, הממצאים עשויים לסייע בבחירת מיני עופות שיעמדו בחזית קמפיינים לשימור הטבע, תוך שימוש בשירתם הערבה כדי לרתום תמיכה בהגנה על המערכת האקולוגית – הגנה המיטיבה עם כלל העופות.
