פרס נובל לכימיה לשנת 2026 יוענק לפרופ' אנרי בוריס קגן (Kagan) מצרפת ולפרופ' קנסו סואי (Soai) מיפן, על תגליות ששינו את ההבנה של הדרך שבה תגובות כימיות יכולות להעדיף אחת משתי צורות-מראה של אותה מולקולה.
פרופ' קגן הראה שהעדפה קלה לאחת הצורות יכולה להתחזק במהלך תגובה, וסואי גילה תגובה כימית בה התוצר הרצוי מוביל גם להאצת היצירה שלו עצמו. יחד, מחקריהם חשפו איך אסימטריה כימית זעירה יכולה להתעצם. התהליך שנוגע גם באחת החידות הבסיסיות של הכימיה: איך נוצרה בטבע ההעדפה הכמעט מוחלטת לצורה אחת של אבני בניין מרכזיות של החיים.
מולקולות מסוימות יכולות להופיע בשתי צורות שהן תמונות מראה זו של זו, כמו יד ימין ויד שמאל. בשתי הצורות יש אותם אטומים ואותם קשרים ביניהם, אך הם מסודרים אחרת במרחב ואינן חופפות זו לזו. מולקולות כאלה נקראות כיראליות, ושתי צורות המראה שלהן נקראות אננטיומרים. להבדל המרחבי הזה יכולה להיות משמעות רבה, שכן הוא משפיע על האופן שבו מולקולה נקשרת לאנזימים, לקולטנים ולמולקולות אחרות.
בכמה מאבני הבניין המרכזיות של החיים קיימת העדפה כמעט מוחלטת לאחת משתי צורות המראה. אפשר לחשוב עליהן, בפשטות, כעל גרסה “שמאלית” וגרסה “ימנית” של אותה מולקולה. החלבונים של יצורים חיים בנויים כמעט כולם מחומצות אמינו מאותה צורת מראה, ואילו גם הסוכרים שב-DNA וב־RNA מופיעים בטבע כמעט תמיד בצורה אחת קבועה. העדפה עקבית כזאת לאחת משתי צורות המראה נקראת הומוכיראליות.
אחד הצעדים הראשונים בדרך להבנת הכיראליות נעשה באמצע המאה ה־19. הכימאי הצרפתי לואי פסטר (Pasteur) חקר גבישים של מלח שמקורו בחומצה טרטרית, חומר המצוי בענבים וביין. הוא הבחין שחלק מהגבישים היו תמונות מראה של אחרים. בעזרת מיקרוסקופ ופינצטה הוא הפריד אותם לשתי קבוצות, המיס כל קבוצה בנפרד וגילה שהתמיסות מטות את מישור הקיטוב של אור מקוטב בכיוונים מנוגדים. כשערבב את שתי התמיסות, ההבדלים האופטיים התבטלו. הניסוי היה אבן דרך בהבנה שלחומרים מסוימים יכולות להיות שתי צורות מראה בעלות תכונות אופטיות הפוכות.
הזוכים בפרס נובל בכימיה לשנת 2026, פרופ' קנסו סואי ופרופ' הנרי קגן
(צילום: מתוך רשת X)
ההכרזה על הזוכים בפרס נובל בכימיה לשנת 2026
(צילום: Jonathan Nackstrand/AFP)
איור של גילוי השפעות לא-ליניאריות ואוטוקטליזה בסינתזה אורגנית אסימטרית
(צילום: מתוך רשת X)
בשנה שעברה הוענק הפרס לשלושה מחלוצי הכימיה הרטיקולרית – ענף של כימיה חדשה המאפשרת לייצר מסגרות אורגנו מתכתיות שיש להן יישומים רבים. הוא חולק בין הכימאי יליד ירדן עומר יאגי (Yaghi), כיום מאוניברסיטת ברקלי בקליפורניה; ריצ’רד רובסון (Robson) מאוניברסיטת מלבורן באוסטרליה וסוסומו קיטגאווה (Kitagawa) מאוניברסיטת קיוטו ביפן.
ב-2024 הפרס הוענק על פיתוחים שקשורים לפענוח המבנה של חלבונים ולתכנון שלהם באמצעות בינה מלאכותית. מחציתו הוענקה לדיוויד בייקר (Baker) מאוניברסיטת וושינגטון והמחצית השנייה לדמיס הסביס (Hassabis) וג’ון ג’מפר (Jumper) מחברת DeepMind.
ב-2023 חתני הפרס היו מונג’י בוונדי (Bawendi) מהמכון הטכנולוגי של מסצ’וסטס (MIT) בארצות הברית, לואיס ברוס (Brus) מאוניברסיטת קולומביה בניו יורק ואלכסיי אקימוב (Ekimov), כימאי רוסי שהיגר לארצות הברית. הוא הוענק להם על פיתוח הנקודות הקוונטיות – ננו-חלקיקים שאפשר להנדס אותם למגוון עצום של שימושים.
עד כה הוענקו פרסי נובל בכימיה ל-198 חוקרים, בהם שמונה נשים - אחת מהן היא פרופ' עדה יונת ז"ל. פרסי נובל מוענקים משנת 1901.
שבוע של הכרזות
אתמול הודיעה ועדת הפרס כי הפרס בפיזיקה יוענק השנה לפרנסיס לואי האלזן (Halzen) מאוניברסיטת ויסקונסין-מדיסון בארצות הברית, שגילה דרך חדשה לאתר את אחד החלקיקים החמקמקים ביותר – הניטרינו – בגלאי שהוקם באנטארקטיקה.
שלשום הוכרז כי פרס נובל ברפואה יוענק השנה לחוקרים שגילו תעלות יונים אשר מופעלות באמצעות אור, ושפיתחו את האופטוגנטיקה – שיטה המאפשרת לשלוט באופן בפעילות של תאי עצב. הפרס יחולק בחלקים שווים בין קרל דייסרות (Deisseroth) מהמכון הרפואי הווארד יוז ואוניברסיטת סטנפורד בארצות הברית, פטר הגמן (Hegemann) מאוניברסיטת הומבולדט של ברלין בגרמניה, וגאורג נאגל (Nagel) מאוניברסיטת וירצבורג שבגרמניה.
מחר (חמישי) תהיה ההכרזה על הזוכה בפרס נובל בספרות, וביום שישי יוכרזו באוסלו חתני פרס נובל לשלום. שבוע הנובל יינעל ביום שני, עם ההכרזה על מקבלי הפרס בכלכלה על שם אלפרד נובל.
הפרס הכספי עומד השנה על 12 מיליון קרונות שבדיות בכל תחום, שהן כ-1.21 מיליון דולר אמריקני. הפרסים עצמם יוענקו ב-10 בדצמבר, יום השנה למותו של אלפרד נובל.
מכון דוידסון לחינוך מדעי, הזרוע החינוכית של מכון ויצמן למדע
