שישה ימים – זה המספר שמפריד גם השנה, כמדי שנה, בין יום האישה שציינו ביום שישי ליום המדע שחל היום (ה'). באופן אירוני, דווקא הקִרבה בין שני התאריכים הללו ממחישה אולי יותר מכול את הפערים הגדולים שעדיין קיימים בכל הקשור לשילוב של נשים במקצועות המדע, ובמיוחד בתחומי ה-STEM (מדע, טכנולוגיה, הנדסה ומתמטיקה), שבהם שיעור הנשים עדיין נע סביב 30% בלבד.
כאישה וכד"ר למדעי המוח, כאמא ל-6 וכמרצה למדעי המחשב, כחרדית וכחוקרת בתחום הבינה המלאכותית – אני יכולה להעיד שהפערים שבין העולמות, בתפיסה ובהלך הרוח הציבורי, בתעשייה ובאקדמיה, מלווים אותי לאורך השנים.
אז זה המקום לשבור מספר מיתוסים. ראשית, ההחלטה שלי לפנות לתחום המדע והמחשבים קשורה ישירות לרקע שלי כחרדית, ואיני יוצאת דופן. בניגוד לדעה הרווחת בקרב מרבית הציבור הכללי על היעדר לימודי ליבה, דווקא בסמינרים לבנות חרדיות השכלה טכנולוגית היא חלק מרכזי, והם מנתבים ביד מכוונת את התלמידות לכיוון זה. התלמידות לומדות לימודי טכנולוגיה ברמה גבוהה המקבילה ל-5 יחידות מתמטיקה ו-10 יחידות מחשבים, ומסיימות בהצטיינות עם ידע וכישורים שאינם נופלים מכל תלמיד או תלמידה בארץ. לא זאת בלבד, בקרב הבנות החרדיות אין סטיגמות כמו "מחשבים זה גברי" או "לימודים טכנולוגיים זה תחום יותר מדי חכם בשבילי", להפך – הן יודעות שהטובות והמוכשרות מוכוונות לשם מתוך ידיעה שהן מסוגלות ובעלות הכישורים לכך.
גם בגזרת התעסוקה והאקדמיה, המציאות רחוקה מהדעות הקדומות הרווחות אצל רבים. במבחן השטח, הנתונים מראים כי בעשור האחרון שיעור תעסוקת הנשים החרדיות נמצא במגמת עלייה מתמשכת. לא בלבד שהוא השתווה לזה של נשים יהודיות שאינן חרדיות, אלא אף כמעט הושג יעד התעסוקה שקבעה המדינה לשנת 2030. באקדמיה אפשר לראות גידול מתמשך, כאשר בקרב הנשים החרדיות עלה שיעור האקדמאיות מ-9% ל-15% (גידול של 66%).
אכן, מדובר בשיעור שעדיין נמוך במידה ניכרת ביחס לציבור הכללי, אולם יש לראות בו חלק ממגמת השתלבות מתמשכת של הציבור החרדי באקדמיה ובתעסוקה. על המדינה להמשיך ולהעצים את המגמה באמצעות העברת הדגש מהכמות לאיכות. הדרך לעשות זאת היא במתן רוח גבית נוספת וסביבה מגזרית ומגדרית תומכת, לעידוד השתלבותן של הנשים החרדיות באותם מקצועות טכנולוגיה, הנדסה ומחשבים, שהם בעלי פוטנציאל השתכרות גבוה ואופק תעסוקתי רחב יותר.
במציאות הקיימת, היכולת שלנו כנשים החרדיות לשבור את תקרת הזכוכית בתחומי המדע, תלויה דווקא באוכלוסייה הכללית. בסופו של דבר צריך שגם התעשייה, החברות והמעסיקים יבינו את היתרון בהעסקת אישה ואמא חרדית, ולצערי זה לא תמיד מובן. אני חוויתי זאת גם כעובדת במגזר הפרטי וגם במהלך הקריירה האקדמית – את אותה הסקפטיות שמלווה את המחשבה לקבל עובדת או חוקרת שהיא, בנוסף לכול, גם חרדית.
גם כמי שמלווה כיום סטודנטיות ובוגרות חרדיות רבות של המרכז האקדמי לב, אני יכולה להעיד עד כמה קשה להכניס למקום עבודה את העובדת הראשונה. זאת במיוחד לנוכח המתחים החברתיים ששבים ועולים כל מספר חודשים, ומלווים לא אחת באמירות ושיח ציבורי בוטה כלפי הציבור החרדי. המעסיקים אינם מכירים את הציבור שלנו באמת, סוחבים עימם סטראוטיפים ודעות קדומות, ומלווים בשלל חששות דוגמת ריבוי חופשות לידה של עובדת חרדית. אולם, בו בזמן, אני גם יכולה לומר בגאווה שברגע שהעובדת החרדית הראשונה צולחת את המשוכה ומתקבלת, אותם מעסיקים מבינים את האיכות, הכישורים ומוסר העבודה הגבוה, ועובדות חרדיות אחרות יבואו אחריה.
אז לא נותר אלא לקוות שהציבור, המעסיקים, האקדמיה והחברה הישראלית כולה יצליחו להסתכל מעבר למסך הסטריאוטיפים והדעות הקדומות, ויראו ויקבלו את ההישגים, האיכויות וההצלחות שלנו כנשות מדע וחוקרות, כמו שהם – גם אם אנחנו חרדיות.
ד"ר הדס טישלר היא חוקרת חרדית ומרצה למדעי המחשב במרכז האקדמי לב
