הרבה לפני הופעת כלי החרס ולפני המעבר לחקלאות, תושבי היישובים הראשונים בלבנט כבר עבדו עם חימר בידיים. הם עיצבו, ליטשו ולעיתים גם שיחקו בחומר. כעת, מתברר שחלק מהעבודה הזו נעשתה גם על ידי ילדים.
צוות מחקר בינלאומי בראשות ד"ר לורן דאבין, חוקר פוסט-דוקטורט במכון לארכאולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים בהנחיית פרופ' ליאור גרוסמן, ראשת המעבדה לארכאולוגיה חישובית באוניברסיטה העברית, זיהה את אוסף קישוטי החימר הקדום ביותר הידוע עד כה בדרום-מערב אסיה. הממצאים פורסמו בכתב העת Science Advances ומצביעים על כך שחימר שימש באזור זה לביטוי עצמי, וסיפר סיפור של זהות ושייכות כבר לפני כ-15 אלף שנים.
האוסף כולל 142 פריטי התקשטות, חרוזים ותליונים – שיוצרו בידי ציידים-לקטים מהתרבות הנאטופית, שחיו באזור ישראל של ימינו. הם היו מהקהילות הראשונות בעולם שחיו ביישובי קבע במשך דורות, אלפי שנים לפני המעבר לחקלאות. כמעט שלא היו עדויות לשימוש בחימר לקישוטים בתקופה הזו, שכן בעולם כולו היו מוכרים עד כה רק חמישה חרוזי חימר מהתקופה הנאטופית. "הגילוי הזה משנה את ההבנה שלנו לגבי הקשר בין חימר, סמליות והופעת חיים ביישובי קבע", אומר ד"ר דאבין.
הפריטים נמצאו בארבעה אתרים נאטופיים: אל-ואד, נחל אורן, היונים ועיינן-מלאחה, המתוארכים לאורך יותר מ-3,000 שנות פעילות יישובית. החרוזים זעירים במיוחד, ועוצבו מחימר לא אפוי לצורות של גלילים, דיסקים ואליפסות.
6 צפייה בגלריה
מפה של הלבנט המראה את ארבעת אזורי החפירות מהתקופה הנאטופית המאוחרת, צבועים באדום
(צילום: ד"ר לורן דאבין)
6 צפייה בגלריה
חרוזי חימר מהתקופה הנאטופית המאוחרת, שנמצאו בגליל וצבועים באדום
(צילום: ד"ר לורן דאבין)
רבים מהפריטים כוסו באוכרה אדומה באמצעות טכניקת אנגובה – שכבה דקה של חימר נוזלי שהוחלקה על פני השטח. לפי החוקרים, זהו המופע הקדום ביותר הידוע של טכניקה זו. המספר הגדול, המגוון והפיזור בין אתרים וזמנים מראים שלא מדובר בניסיון חד-פעמי, אלא במסורת יציבה שחזרה על עצמה ונמשכה למשך דורות.
החוקרים זיהו 19 סוגים שונים של חרוזים. רבים מהם מזכירים בצורתם צמחים שהיו מרכזיים בחיי היומיום של הנאטופים – כגון שעורת בר, חיטת איינקורן, עדשים ואפונה – אותם צמחים שנאספו ועובדו אז, והפכו לימים לבסיס החקלאות. על חלק מהחרוזים השתמרו עקבות של סיבי צמחים, שמספקים רמז נדיר לאופן ההשחלה והענידה, ולחומרים אורגניים שבדרך כלל אינם שורדים ברשומה הארכאולוגית.
אחת התגליות הבולטות במחקר מגיעה דווקא מפני השטח של הפריטים. על החרוזים השתמרו 50 טביעות אצבע, שאפשרו לחוקרים לזהות כי את הקישוטים יצרו אנשים בגילים שונים – ילדים, מתבגרים ומבוגרים. לפי המחקר, זו הפעם הראשונה שניתן לזהות באופן ישיר את יוצרי הקישוטים מהתקופה הפליאוליתית, וזהו גם מקבץ טביעות האצבע הגדול ביותר מסוגו מהתקופה. בין הממצאים גם פריט שנראה כמיועד לילדים: טבעת חימר זעירה בקוטר של כ-10 מילימטרים.
התמונה הכוללת מצביעה על כך שייצור קישוטים היה פעילות יומיומית משותפת, חלק מתהליך של למידה, חיקוי והעברת מנהגים וערכים בקהילה. במשך שנים רבות הנטייה הייתה לקשור שימושים סמליים בחימר לתקופה הנאוליתית – כלומר לעולם של חקלאות וכלי חרס. המחקר הנוכחי, יחד עם גילוי נוסף של פסלון חימר באתר נחל עין גב II, מציעים תמונה מוקדמת יותר: כבר בשלבי ההתיישבות הראשונים, כשהקהילות עדיין התבססו על ציד ולקט, החימר שימש ליצירה אישית ולתקשורת חזותית בתוך הקהילה. "הממצאים מצביעים על כך שתהליכים חברתיים וסמליים, שנקשרו עד היום לתקופה הנאוליתית, החלו כבר בשלב מוקדם יותר של ההתיישבות הקבועה", מסכמת פרופ' גרוסמן.
