חברת ספייס אקס (SpaceX) צפויה לבצע בסוף השבוע את טיסת הניסוי ה-15 של מערכת סטארשיפ, ובמהלכה תנסה לתפוס בזרועות מגדל השיגור בדרום טקסס גם את טיל השיגור וגם את החללית עצמה. עד כה ביצעה ספייס אקס שלוש תפיסות מוצלחות של טיל השיגור, כולן בטיל מהדור השני. זה יהיה הניסיון הראשון לעשות זאת עם טיל מהדור השלישי, והניסיון הראשון לתפוס את החללית בשובה מהחלל. חללית סטארשיפ ביצעה טיסה מסלולית ראשונה רק בניסוי האחרון, לפני כחודש וחצי, וסיימה אותה בתמרון נחיתה מעל הים לאחר החזרה לאטמוספרה.
המשימה ה-14 של סטארשיפ
(צילום: רויטרס / SPACEX)
חלון שיגור של שעה ורבע ייפתח ב-0:45 שעון ישראל בלילה שבין שישי לשבת. ניסיון התפיסה של הטיל אמור להתבצע כ-6.5 דקות לאחר השיגור. החללית אמורה להיכנס למסלול סביב כדור הארץ ולהשלים 14 הקפות שלו בגובה של כ-275 קילומטרים. אם הכל יתנהל כשורה והמשימה תתבצע במלואה, תנסה ספייס אקס להנחית את החללית כ-22.5 שעות אחרי השיגור, בסביבות 23:17 (מוצאי שבת) שעון ישראל.
עוד כתבות באתר מכון דוידסון לחינוך מדעי:
הענן הבלתי נראה: מה קורה כשמורידים את המים?
טיפול ניסיוני בצהבת B כרונית
החורים השחורים ששקלו יותר מדי
במהלך הטיסה צפויה החללית להציב במסלול סביב כדור הארץ 26 לווייני סטארלינק מהדור השלישי, כפי שעשתה גם במשימה האחרונה. כמו בניסויים קודמים שלושה מהלוויינים מצוידים במצלמות, כדי לתעד את החללית בחלל ולבדוק אם נגרם נזק בשיגור לאריחי מיגון החום שלה. החברה ממשיכה לנסות לשפר את מגיני החום, וגם בחללית הזו הכניסה שיפורים בהדבקת האריחים במקומות שמועדים יותר מאחרים לנזק בשיגור או בחיכוך עם האוויר בעת החזרה לאטמוספרה.
"אם הניסוי יצליח, זו תהיה הפעם הראשונה שמערכת שיגור מסלולית מוחזרת במלואה, ורגע של פריצת דרך במאמץ להפוך את סטארשיפ לטיל שיגור אמין ורב פעמי עם קצב מיחזור מהיר", כתבה ספייס אקס בפירוט המשימה באתר שלה.
עד כה ספייס אקס התקדמה בקצב זהיר בפיתוח הסטארשיפ, ועברו כמעט 3.5 שנים מטיסת הניסוי הראשונה עד הטיסה המסלולית בניסוי ה-14. כעת החברה תנסה לבצע צעד גדול קדימה, שבועות אחדים בלבד אחרי הניסוי הקודם. הסיבות לכך הן כנראה גם המרוץ מול חברת בלו אוריג’ין על בחירת הרכב הראשון לנחיתה מאוישת על הירח בתוכנית ארטמיס, וגם הרצון של ספייס אקס להכניס את סטארשיפ בהקדם לשימוש סדיר כמשגר ללווייני סטארלינק, ובהמשך למרכזי נתונים שהיא מתכננת להקים בחלל.
בדרך למאדים עוברים בכדור הארץ
שני לוויינים של סוכנות החלל האמריקנית, נאס"א, לחקר האטמוספרה של מאדים עשו השבוע תמרון מקלעת כבידתית סמוך לכדור הארץ, בדרכם לכוכב הלכת האדום. שני לוויני ESCAPADE שוגרו לפני שנה בשיגור המבצעי הראשון של טיל ניו גלן של חברת בלו אוריג’ין. בגלל עיכובים של יותר משנה בפיתוח הטיל ובשיגורו, החמיצה נאס”א את חלון השיגור שמאפשר טיסה קצרה יחסית למאדים, כששני כוכבי הלכת נמצאים באותו צד של השמש. כדי לא להמתין עד חלון השיגור הבא שנפתח בימים אלה, החליטה הסוכנות לשגר את הלוויינים למסלול המתנה ארוך סביב נקודה L2, אחת הנקודות שבהן מתאזנים כוחות הכבידה של הארץ והשמש.
דרך חדשה להגיע למאדים. הדמיה של צמד לווייני ESCAPADE בדרך לכוכב הלכת האדום
(איור: James Rattray/Rocket Lab USA)
להשלמה מוצלחת של התמרון נדרשו שני הלוויינים להפעיל מנועים בתזמון מדויק, כדי לנצל את הכבידה של כדור הארץ ולצבור מהירות מרבית לטיסה למאדים. הלוויין הראשון עשה זאת בשבת, והשני – יומיים לאחר מכן. “זו הפעם הראשונה שנאס”א השתמשה בתמרון ממונע סמוך לכדור הארץ כדי להגיע למאדים, ועכשיו עשינו זאת בהצלחה פעמיים תוך יומיים בלבד”, אמר אסל נסרי (Naseri), המנהל בפועל של חטיבת ההליופיזיקה בנאס”א. הלוויינים צפויים להיכנס למסלול סביב מאדים בעוד כעשרה חודשים, בספטמבר 2027.
"עם השילוב של מסלול ההמתנה והיעף ליד כדור הארץ, לווייני ESCAPADE חנכו אסטרטגיה חדשה להגעה למאדים",אמר המתכנן הראשי של המשימה ג’ף פרקר (Parker). "השיטה מאפשר גמישות לשגר כמעט בכל מועד ואז להשתמש בכבידת כדור הארץ כדי להגיע למאדים, במקום לחכות כל שנתיים לשיגור בדיוק בחלון ההזדמנויות".
מוטב מאוחר
לפני כארבע שנים התנגשה חללית לא מאוישת באסטרואיד כדי להסיט אותו ממסלולו, במסגרת ניסוי הגנה פלנטרית שנועד לבחון ולפתח את היכולת לשנות את מסלולו של אסטרואיד שעלול לפגוע בכדור הארץ. ניסוי DART הוכתר בהצלחה ומחקרי המשך שבחנו את תוצאותיו בתצפיות מרחוק העלו כי האסטרואיד דימורפוס איבד מסה רבה בעקבות ההתנגשות, ומסלולו סביב אסטרואיד אחר, דידימוס, אכן התקצר מעט.
כשנתיים לאחר מכן שיגרה סוכנות החלל האירופית את משימת הרה (HERA) שנועדה לחקור מקרוב את המערכת ולמדוד את השפעת הפגיעה. לקח עוד שנתיים עד שהחללית הגיעה ליעדה, והשבוע היא נכנסה למסלול קרוב סביב שני האסטרואידים.
החוקר הגיע לזירה ארבע שנים אחרי ההתנגשות, אבל רוב הממצאים עדיין שם. הדמיה של החללית הרה והלוויינים הזעירים ליד שני האסטרואידים
(איור: ESA)
קוטרו של דידימוס הוא כ-780 מטרים ודימורפוס, שמקיף אותו בערך פעמיים ביממה, הוא בקוטר של כ-150 מטרים. הכבידה של שני הגופים קטנה מכדי לאפשר מסלול יציב סביבם, לכן החללית נכנסה למעין "טיסת מבנה" עמם במרחק של כ-30 קילומטרים מהמערכת. מדי פעם היא תבצע פניות, כך שבסופו של דבר היא תתעד את האסטרואידים מכל עבריהם. היא אמורה לחקור בין השאר את הרכבו של דימורפוס, להבין טוב יותר כיצד ההתנגשות שינתה את המבנה שלו, ולהפיק לקחים לעתיד בנוגע למיקום המדויק של התנגשות באסטרואיד כזה כדי להשיג את ההסטה האופטימלית ממסלולו. בהמשך היא גם תשחרר שני לוויינים זעירים שאמורים לתעד את האסטרואידים מקרוב עוד יותר, ואף לנסות לנחות עליהם.
משימת הרה נועדה במקור להתבצע במקביל לניסוי DART ולתעד אותו בזמן אמת, אבל סוכנות החלל האירופית, ESA, ביטלה אותה מחוסר תקציב. כשהסוכנות חזרה בה כבר היה מאוחר מדי לשגר בזמן אמת, וכך זכינו במשימת מעקב שמגיעה למערכת יותר מארבע שנים אחרי האירוע.
התלמידים שיבנו בסיס על הירח
סוכנות החלל של ארצות הברית, נאס”א, מקדמת תוכניות להקמת בסיס מאויש על הירח בשנים הקרובות, וכעת מציעה פרסים בסך כולל של מיליון דולר כדי לעודד קבוצות של תלמידי תיכון וסטודנטים מארצות הברית לסייע לה לפתור חלק מהאתגרים הרבים שכרוכים בפרויקט. ראש נאס”א, ג’ארד אייזקמן (Isaacman), הציג את היוזמה באירוע של הסוכנות במרכז החלל קנדי בפלורידה בתחילת השבוע. הוא אמר כי הקבוצות שיתארגנו יוכלו לבחור בעיות מכמה תחומים הנוגעים להקמת בסיס על הירח ולעבודתו השוטפת, ולהציג את הפתרונות שיפתחו. הבעיות יכולות לעסוק בתחומי מערכות אנרגיה, מבני מגורים, תקשורת, ניידות על הירח, תמיכת חיים ובטיחות אסטרונאוטים.
התחרות תכלול כמה סבבי מיון, ובשלבים המתקדמים יוכלו המשתתפים להציג את רעיונותיהם ישירות לבעלי תפקידים בסוכנות. “הפרס הכספי נהדר, זה בטוח, אבל ההזדמנות האמיתית היא לעבוד כעת על בעיות שנאס”א מנסה להתמודד איתן, והסטודנטים לא צריכים לסיים את הלימודים כדי לתרום למאמץ הזה”, אמר אייזקמן.
נאס”א מתכוונת להנחית בני אדם בקוטב הדרומי של הירח משנת 2028, ובמקביל להתחיל בעבודות להקמת בסיס גדול שם, בשילוב של משימות מאוישות ועשרות משימות לא מאוישות להצבת ציוד ובחינת טכנולוגיות. על פי התוכנית, הבסיס המאויש אמור להתחיל לפעול ב-2032, אם כי סביר להניח שלוחות הזמנים האלה ישתנו בהמשך.
איתי נבו, מכון דוידסון לחינוך מדעי, הזרוע החינוכית של מכון ויצמן למדע
